newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האקדמיה בגרמניה מובילה את המהלך לדיכוי הקול הפלסטיני

מאז ההחלטה שעברה בפרלמנט הגרמני נגד ה-BDS, ההתנכלוית לתומכי זכויות הפלסטינים באוניברסיטאות בגרמניה גברו גם מצד ההנהלות וגם מצד הסטודנטים. הכפרה של גרמניה על השואה פירושה שהפלסטינים לא קיימים, אומר חוקר פלסטיני

מאת:
מאז ההחלטה בפרלמנט הגרמני, כל ביקורת על ישראל נתפסת כאנטישמיות. הפגנת סולידריות עם פלסטין בברלין ב-2018 (Hossam el-Hamalawy/Flickr/CC BY 2.0)

מאז ההחלטה בפרלמנט הגרמני, כל ביקורת על ישראל נתפסת כאנטישמיות. הפגנת סולידריות עם פלסטין בברלין ב-2018 (Hossam el-Hamalawy/Flickr/CC BY 2.0)

אלאונורה רולדאן מנדיביל, אקדמאית המלמדת באוניברסיטה החופשית של ברלין, מצאה את עצמה ללא עבודה ב-2017, אחרי שכתבה בבלוג שלה שישראל היא "פרויקט קולוניאלי" ו"מדינת אפרטהייד".

קבוצות פרו-ישראליות בגרמניה שמו את רולדאן מנדיביל על הכוונת והגדירו אותה כאנטישמית. האוניברסיטה מינתה צוות בראשותו של וולפגנג בנץ, חוקר נודע של אנטישמיות, לחקור את הדברים רולדאן מנדיביל. הדוח של בנץ זיכה אותה מההאשמות שהיא אנטישמית, אולם האוניברסיטה סירבה לפרסם את הממצאים, לטענתה של רולדאן מנדיביל (האוניברסיטה לא ענתה לבקשה לתגובה). במקום זה, הם ביקשו שתסכים לחוזה חשאיות שיאסור עליה לדבר על הדוח בפומבי. היא סירבה.

במקרה אחר, מרכז בולט למחקר ואיסוף נתונים, ריא"ס, הכין תיק חשאי לגבי אנה-אסתר יונס, אקדמאית גרמנית-פלסטינית המתמחה בתיאוריה ביקורתית על גזע, עדויות ותיאוריות פסיכואנליטיות, כדי למנוע את הזמנתה לאירוע שבו היתה אמורה לדבר. במהלך האירוע, המארגנים יצרו חיבור בין יונס ובין פעיל ימין קיצוני שתקף בית כנסת, משום שחתמה על מכתב המותח ביקורת על ההחלטה בפרלמנט הגרמני נגד BDS. משום שלא נכחה באירוע, יונס לא יכלה להגן על עצמה.

בחודש יולי, במהלך הצבעה פומבית על הצעת החלטה בנוגע ל-BDS באוניברסיטה גרמנית, סטודנטים שהתנגדו להחלטה ולבשו כאפיות שמו לב שהמצלמות שלהם הפסיקו לפעול. פרלמנט הסטודנטים של אוניברסיטת מינסטר, שארגן את האירוע, טען שכאפיות הן "צורת לבוש לא הולמת". המארגנים גם לא נתנו לסטודנטים הזדמנות לענות, אף שלפני הפגישה הבטיחו להעניק להם זכות דיבור. ההחלטה שהתקבלה מגנה כל ארגון סטודנטים התומך בתנועת ה-BDS.

אלה רק שלושה מקרים המבטאים את המרחב המצטמק הניתן לתמיכה בפלסטינים בגרמניה, שם עצם שיח פרו-פלסטיני מגונה ומתויג כמעט באופן אוטומטי כאנטישמי. הצנזורה נגד תמיכה בפלסטין הואצה לאחר אימוץ החלטה נגד BDS בפרלמנט הגרמני ב-2019. בכך שהגדירה את תנועת ה-BDS כאנטישמית, ההחלטה מונעת בפועל מכל ארגון התומך ב-BDS גישה למבני ציבור ולמימון ציבורי.

הבטיחה שגרמניה תשמור על ביטחון ישראל. אנגלה מרקל עם נפתלי בנט (צילום: יואב דודקביץ'/פול)

הבטיחה שגרמניה תשמור על ביטחון ישראל. אנגלה מרקל עם נפתלי בנט (צילום: יואב דודקביץ'/פול)

לא רק תמיכה דיפלומטית

ההשתקה של תומכי פלסטין חורגת מעבר לוויכוח הטעון על ה-BDS ונטועה בתמיכה האידיאולוגית ארוכת השנים של גרמניה בישראל, תמיכה שאנגלה מרקל אישרה שוב במסעה האחרון כקנצלרית לישראל, אז הבטיחה לראש הממשלה נפתלי בנט שביטחונה של ישראל יישאר "עניין מרכזי" בממשלת גרמניה אחרי עזיבתה.

אולם פעילים וחוקרים אומרים שהמחויבות הזו באה לידי ביטוי לא רק בתמיכה הדיפלומטית, צבאית וכלכלית שגרמניה מעניקה לישראל. בשם המלחמה באנטישמיות, היא גם מופיעה בצורת הכפשה של אישים וארגונים המתנגדים לאפרטהייד של ישראל. התופעה קשה במיוחד בקמפוסים של האוניברסיטאות בגרמניה, שם סטודנטים ומרצים אומרים שהמדיניות הזו מפלה אותם לרעה, מגבילה את הגישה שלהם למשאבים, פוגמת ביכולתם להתארגן ומתערבת באפשרויות התעסוקה שלהם.

לפי דירק מוזס, היסטוריון של זכויות אדם, שורשי הדינמיקה הזו נעוצים בחלקם במאמצים של גרמניה לכפר על השואה. במאמר שפרסם לאחרונה מתאר מוזס את ה"קתכיזם" (מושג המתאר את לימוד עיקרי הנצרות, המתרגם) הנהוג בחברה הגרמנית. במטרה לשקם את המורשת המוסרית הגרמנית, שהועמה בתקופה הנאצית, ה"קתכיזם" הזה דורש נאמנות מיוחדת לישראל ולציונות. כך, טוען מוזס, הלגיטימציה הגאו-פוליטית של גרמניה ומעמדה כמעצמה אירופאית תלויים ב"הגנה על דיקטטורה צבאית על הפלסטינים."

סאמי ח'טיב, תיאורטיקן תרבותי ופילוסוף היושב בברלין, טוען שה"קתכיזם" הזה מתיימר לייצג עמדה של עליונות מוסרית ושל אחריות פוליטית שהפלסטינים צריכים לשלם את מחירן. "הכפרה ההיסטורית של גרמניה פירושה שבסופו של דבר הפלסטינים אינם קיימים", אומר ח'טיב. "כדי שגרמניה תתמודד עם עברה, האליטות והפוליטיקאים הגרמנים היו זקוקים, ועדיין זקוקים, לשותף שיכול לדבר בשמם של הניצולים. הפלסטינים הם רק מטרד מרגיז במערכת היחסים הבעייתית הזו, שהיום היא נוחה למדי".

חוקרת פלסטינית: "רוב האקדמאים הגרמנים יתייחסו אליך כאל מוקצה, וכמה הם אפילו יפחדו להיראות בקרבתך"

תמיכה בישראל, לפיכך, הפכה להיות חלק מהותי מהזהות של גרמניה של אחרי המלחמה. פעילים אומרים שהדבר מסביר את המחוות של הממשלה כמו ההחלטה נגד ה-BDS, שיש לה השלכות קשות על התומכים בזכויות הפלסטינים. התומכים האלה מתארים אווירה של פחד והפחדה. לדברי מבקריה, ההחלטה נגד ה-BDS נתנה יד חופשית לקבוצות פרו-ישראליות לתקוף ארגונים, אמנים, אקדמאים ואישים פלסטינים, למנוע מהם גישה למשאבים ציבוריים ולהדיר אותם ממוסדות תרבותיים ואקדמאים שונים.

גרמניה לא התמודדה עם העבר הקולוניאלי

לפי אותם פעילים וחוקרים בגרמניה, תפיסה לא מאוזנת של ההיסטוריה לצד נטייה שמרנית עמוקה הפכו את האוניברסיטאות בגרמניה לאטומות במיוחד לנרטיב הפלסטיני.

"גרמניה לא התמודדה עם העבר הקולוניאלי שלה וזה לא נושא מרכזי שנדון בבתי הספר או באוניברסיטאות", אומר רמזי קילאני, פעיל סטודנטים פלסטיני וחבר באגודת הסטודנטים הסוציאל-דמוקרטית. בניגוד להכרה הפומבית בשואה, לדוגמה, רק השנה – באיחור של מאה שנים – הכירה ממשלת גרמניה באחריותה לג'נוסייד של עמי ההֶרֶרוֹ והנאמָה במהלך הכיבוש הקולוניאלי של השטח שהיום הוא נמיביה.

לכן, ההשוואה בין התיאוריה הפוסט קולוניאלית ובין המצב בפלסטין היא מושתקת. "ברוב המקרים, אתה לא יכול לדבר על פלסטין באוניברסיטה כי פלסטין (בשביל הגרמנים) היא נושא מטריד מדי", אומר ח'טיב. "אקדמאים מהשמאל הליברלי יתייחסו אל אלג'יריה כאל מקרה קולוניאלי, יגנו על הקרבנות של הג'נוסייד הארמני מפני טורקיה או יתמכו במאבק הכורדי להגדרה עצמית, אבל ימתחו קו בינם ובין הכרה בקורבנות הפלסטינים ובלגיטימיות של המאבק הפלסטיני לדה-קולוניזיציה.

"הם מאמינים שישראל היא מדינה לגיטימית המדברת בשמם של קורבנות השואה. בעיני הציבור הגרמני, המדינה הזו הפכה להיות היורש הטהור מבחינה מוסרית של הקורבנות האלה שנרצחו בשמה של גרמניה".

כאפיות הפכו לפריט לבוש לא לגיטימי. הפגנת סולידריות עם פלסטין בברלין (Hossam el-Hamalawy/Flickr/CC BY 2.0)

כאפיות הפכו לפריט לבוש לא לגיטימי. הפגנת סולידריות עם פלסטין בברלין (Hossam el-Hamalawy/Flickr/CC BY 2.0)

אקדמיה אפולוגטית

אבל מעבר לתוכן, האופי ההירארכי והשמרני של האקדמיה בגרמניה מוביל להדרתם של אקדמאים הנמצאים בשוליים, אומר שיר חבר, חוקר ישראלי וחבר הנהלת "קולות יהודיים למען שלום צודק". בתוך המבנה הזה, קידומים בקריירה קשורים ל"קשרים אישיים" לא פחות משהם קשורים לביצועים, הוסיף חבר. "מעט מאוד אנשים בעלי צבע או מהגרים מגיעים למשרות אקדמאיות, במיוחד משרות בכירות", הוא אומר.

אפילו כאשר פלסטינים מגיעים למשרות באקדמיה, הנוכחות שלהם כפופה למה שסָנאבָּל עבדלרחמן, חוקרת פלסטינית היושבת בגרמניה, מכנה "אקדמיה אפולוגטית".  הגישה הזו, היא מסבירה, עושה אוריינטליזציה למחקר על פלסטין ומתמקדת בהיבטים לא-פוליטיים של תרבות ומסורת על חשבון מעורבות במאבק של הפלסטינים נגד הקולוניזציה הישראלית. אקדמאים המתרכזים בפלסטין נאלצים "לחלץ את הסיפור הפלסטיני ואת הזכות לספרו מידי רגש האשמה הגרמני, החוסם ומחסל את הסיפור הזה", היא כותבת.

האווירה הזו, אומרים אקדמאים ששוחחו עם מגזין 972+, שימשה כקרקע פורייה להחלטה נגד ה-BDS ב-2019. ועידת הרקטורים הגרמנית (HRK) – האגודה של האוניברסיטאות הציבוריות והמוכרות על ידי הממשלה בגרמניה – לא רק תמכה בהחלטה, אלא גם אימצה את ההגדרה השנויה במחלוקת של "הקואליציה העולמית לזיכרון השואה (IHRA)" לאנטישמיות, שעל פיה ביקורת על ישראל היא מקרה של אנטישמיות. זאת למרות שעוד ב-2019, ה-HRK הזהירה מפני הסכנה לחופש אקדמי בעידן של "דעות קוטביות קיצוניות" והדגישה את "הצורך להתמודד עם התקפות על החופש האקדמי".

אף שלהחלטה אין תוקף חוקתי, והיא נוגעת רק למוסדות ולא לאנשים פרטים, "ההאשמה בדבר אנטישמיות מרתיעה יותר ממה שהיה עושה חוק של ממש", אומרת אמילי דישה-בקר, חוקרת החיה בברלין. "אינך צריך חוק של ממש נגד אנשים פרטים, כי החלטה המנוסחת באופן מעורפל תיושם באופן מוגזם נגד אנשים פרטים".

"אם נלך לבית משפט עם הוכחות לאפליה נגדנו בגלל דעותינו הפוליטיות, אין ספק שננצח", אומר סאמי ח'טיב. "אבל כאשר אתה לא חלק מהקונצנזוס, האפליה באה בצורה של הדרה מבנית ושיטתית".

גם ארגוני הסטודנטים מתנגדים ל-BDS. הפגנת תמיכה בחרם על ישראל בגרמניה ב-2017 (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

גם ארגוני הסטודנטים מתנגדים ל-BDS. הפגנת תמיכה בחרם על ישראל בגרמניה ב-2017 (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

הפנימו את ההפללה של הפלסטינים

יונס חוותה את ההדרה הזו באופן ישיר. היא אומרת שמאז שהשלימה את הדוקטורט שלה, היא לא הצליחה למצוא משרת הוראה קבועה בגלל העמדות הפוליטיות שלה בעניין פלסטין. מעסיקים לעתיד, היא אומרת, יודעים ש"אינם יכולים לשכור מישהי שהדמות שלה תביא לקיצוץ ניכר במימון ותעורר קמפיין תקשורתי נגד האוניברסיטה".

"זוהי אפליה מבנית ומוסדית, מהולה בפחד לאבד את העבודה, את הקריירה ואת הקיום בתוך מערכת הבנויה על הרארכיות אידיאולוגיות של כוח", ממשיכה יונס. "רוב האקדמאים הגרמנים יתייחסו אליך כאל מוקצה, וכמה הם אפילו יפחדו להיראות בקרבתך. לדעתי, כל הדברים האלה מתגבשים לכדי מחיקה של הפלסטינים, ומאז ההחלטה על ה-BDS קל יותר לתת לה צידוק, מוסדי ואישי".

ההחלטה גם מאיימת על קבוצות המבקשות לספק חינוך בנושא הנרטיב הפלסטיני. בסוף השנה שעברה, מכללה לאמנות בברלין ביטלה לפתע מימון של תוכנית שארגן "בית הספר לאי-לימוד של ציונות", קבוצה של אמנים יהודים ישראלים, המבקשים לאתגר את הנרטיב הציוני. כמה ימים אחרי תחילת התוכנית, הנהלת בית הספר הסירה את דף הפייסבוק של הקבוצה מבלי להודיע למארגנים.

התגובה של האוניברסיטה באה בעקבות אימייל ששלח עיתונאי גרמני שמרן, פרדריק שינדלר, שטען כי הקשרים עם תנועת ה-BDS הם עילה לביטול המימון לקבוצה. "נאלצנו להחליט מהר כיצד להתמודד עם המחאה נגד מימוש האירוע הזה", אמרה דוברת האוניברסיטה בריגיט פליישמן למגזין 972+. היא אישרה שהחלטת הפרלמנט נגד ה-BDS שימש כהצדקה למשיכת המימון.

אולם לא רק רשויות באוניברסיטאות הלכו בעקבות הדוגמה של ההחלטה נגד ה-BDS כדי לשלול שיח על זכויות הפלסטינים. סטודנטים פרטים וארגוני סטודנטים השתמשו בהחלטה כתירוץ לפגוע בפעילות התומכת בפלסטינים.

קילאני, פעיל סטודנטים, אומר כי גופים סטודנטיאליים רבים האחראים לניהול ולחלוקה של כספים של האוניברסיטאות שלהם הם "פרוגרסיביים, חוץ מאשר בנוגע לפלסטין". כתוצאה הם עשויים "למנוע תמיכה כספית וגישה מקבוצות סטודנטים פרו-פלסטיניות" או להפריע לאירועים פלסטיניים בדרכים אחרות.

אף שהתופעה הזו התקיימה לפני העברת ההחלטה בפרלמנט הגרמני, ההחלטה העצימה את המאמצים האלה. ביוני 2019, חודש לאחר שהממשלה העבירה את ההחלטה, קבוצות סטודנטים הבאות מפלגים פוליטיים שונים כמו הירוקים, הסוציאל-דמוקרטים, והדמו-נוצרים ממפלגתה של מרקל, התאגדו יחד והעבירו החלטה משלהם המגנה את תנועת ה-BDS ומצהירה כי הם לא יקיימו שום שיתוף פעולה עם תומכי ה-BDS.

ההחלטה הגדירה את ה-BDS כ"ביטוי אגרסיבי במיוחד של אנטישמיות שלא יכול להיות לו שום מקום באוניברסיטאות בגרמניה". השנה ראינו הצבעה שהחליטה להקפיא פעילות של סטודנטים החובשים כאפיה.

"זה לא רק שאנחנו מותקפים ברמה המוסדית, אלא גם בתוך גופי הסטודנטים, שהפנימו את ההפללה של הסולידריות עם פלסטין", אומר קילאני. "אנחנו לא זקוקים ללובי ישראלי פעיל. גרמנים מוכנים להגן על ישראל משכנוע עצמי, בחינם".

אירועי מאי סימנו שינוי

חרף האווירה של מעקב וצנזורה מתמידים, תומכי העניין הפלסטיני בגרמניה מרגישים שינוי מאז ההפצצה של עזה והאלימות בירושלים במאי האחרון. הם מעריכים שכ-15,000 איש השתתפו במחאות ברחובות הערים בגרמניה כסולידריות עם הפלסטינים בעקבות ההסלמה.

"במשך זמן רב הייתי משוכנע שאחד הקרבות המרים ביותר שיש להילחם כדי לנצח במאבק נגד המערכת הישראלית הבנויה היטב של שלטון של אלימות חוקית, מוסדית, ממושטרת ומפלה – צריך להתנהל בגרמניה", כתב חנאן טוקאן, מרצה ללימודי מזרח תיכון במכללת בּארְד בברלין אחרי ההפגנות. "זה השתנה במאי 2021. כאשר שמעתי לראשונה את הקריאות לחופש לפלסטין מהדהדים ורועמים ברחובות ברלין… התחוור לי שפלסטין אכן תהיה חופשיה בקרוב".

אפשר לראות את הדברים גם בכיתות הלימוד. רולדאן מנדיביל, שהצליחה למצוא משרת הוראה השנה, טוענת שהסטודנטים שלה דיברו באופן חופשי על פלסטין בכיתה. "הם לא יכלו להתעלם ממה שראו ברשתות החברתיות", היא אמרה.

היבא ג'מאל היא עיתונאית ומשפטנית פלסטינית-אמריקאית הנמצאת כעת בברלין. המאמר הופיע במקור במגזין 972+. תרגום לעברית: מירון רפופורט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf