newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם הישראלים והפלסטינים דתיים במיוחד? בכלל לא בטוח

לא פעם נשמעת הטענה ששני העמים שחיים בארץ הם דתיים יותר מהממוצע, ושזה ה-מכשול בדרך לשלום. סקר חדש מראה שזה כנראה לא המצב

מאת:

הרבה אנשים חושבים שהישראלים והפלסטינים הם דתיים יותר מעמים אחרים, או שהם נעשים דתיים יותר, ושהעובדה הזו מקשה על פתרון הסכסוך. ובכן, סקר האביב הבינלאומי של מכון PEW מעלה תוצאות די מפתיעות בהקשר הזה.

שיעור הנשאלים הישראלים שאמרו שהדת "חשובה מאוד" בחייהם עומד בסקר מ-2015 על 34 אחוז – אי שם בראש השליש התחתון של המדינות שנבדקו, ובתחתית המדינות במזרח התיכון (שזה כשלעצמו לא מפתיע).

U.S. is in the middle of pack when it comes to importance of religion in people's lives

כמות הפלסטינים שענו שהדת "חשובה מאוד" עבורם עומדת על 74 אחוז. לכאורה, זה נתון גבוה למדי, אבל אחד הממצאים הבולטים של הסקר הוא שיש מתאם הפוך בין עושר לבין דתיות. במלים אחרות, חברות עניות יותר נוטות גם להיות דתיות יותר, והפלסטינים אכן עניים בצורה משמעותית מהישראלים.

כשממקמים את הישראלים והפלסטינים על עקומת העושר/דתיות, נמצאים שני העמים קרוב מאוד לעקומה. הישראלים טיפ טיפה יותר דתיים ממה שניתן לצפות ברמת ההכנסה שלהם, ואילו הפלסטינים טיפ טיפה פחות דתיים מרמת ההכנסה שלהם – אבל בשני העמים רמת החשיבות שאנשים מייחסים לדת היא שגרתית ביחס ליתר העולם.

אגב, מי שחריגה מאוד היא ארצות הברית, שם שיעור האנשים שמייחסים חשיבות גדולה לדת גבוה מאוד ביחס לרמת ההכנסה האמריקאית.

Generally, poorer nations tend to be religious; wealthy less so, except for U.S.

לדעתי, הנתונים האלו תומכים בהשערה לפיה הדת היא לא מחסום חריג לפשרה ישראלית-פלסטינית, ואילו השליטה על משאבים (במלים אחרות, המאבק על האדמה) משמעותית יותר להבנת הסכסוך.

> עלייה חדה במספר העצורים המנהליים הישראלים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf