האם במשטרה יתחילו סוף סוף באמת להפיק לקחים?

ההתנהלות של המשטרה בהפגנה מול בלפור בשישי בערב – החל מההחלטה לעצור את אמיר השכל ועד הטיעונים שהשמיעה בבית המשפט במוצאי שבת, חשפה בפני הציבור הרחב פרקטיקה משטרתית שכיחה של ניסיון להשתיק מחאות, בצורה בעייתית ומנותקת מהמציאות.

ראשית, ההגיון המשטרתי לעצור את "מוביל ההפגנה", ה"מנהיג" שלה או ה"סמל", שנועד לגרום ליתר המפגינים לעזוב את המקום, משקף פשוט חוסר הבנה של המציאות. רוב המפגינים, בכל נושא של מחאה, אינם מגיעים להפגין מכיוון שמישהו קרא להם לעשות את זה, אלא מכיוון שחשוב להם למחות על נושא בוער.

דבר נוסף וחשוב מזה, כפי שחוו כמעט כל מפגין או מפגינה שנעצרו בעבר, המשטרה משתמשת במעצרם של אקטיביסטים כדי להעניש אותם, אף שרשמית זו אינה המטרה החוקית של מעצר – החל מהיחס בתחנה, דרך שעות ההמתנה הממושכות ובמיוחד בתנאי השחרור, שלרוב אין בינם לבין העבירה המיוחסת שום דבר.

במשטרה טוענים שהתנאים נועדו למנוע מהעצורים לחזור על העבירה, אך במקרה של השכל, כמו במקרים רבים אחרים, דרישת המשטרה להרחקה נועדה למנוע מהם למחות באותו מקום.

לעתים, המשטרה משתמשת במעצר לילה כעונש בפני עצמו, גם כשניתן לשחרר את העצורים בתנאים כבר בערב המעצר. לפעמים המשטרה מבקשת ביום שלמחרת מבית המשפט תנאים דומים לאלה שכבר יכלו לתת בתחנה.

עו"ד גבי לסקי, שייצגה ביחד עם עו"ד גונן בן יצחק את העצורים בסוף השבוע, אמרה ל"שיחה מקומית": "אף שיש פסיקה ענפה של כל בתי המשפט כי אין להרחיק מפגינים מהפגנות כתנאי שחרור, המשטרה ממשיכה להטיל תנאי הרחקה. או שהמשטרה לא מכירה את הפסיקה, או שהיא מנסה בשיטת 'מצליח' לפגוע בחופש הביטוי והמחאה".

לדברי לסקי, הניסיונות האלה אינם מוגבלים רק להפגנות מסוימות, אלא מתרחשים בכל המאבקים, ובמקרים רבים בית המשפט מותח עליהם ביקורת או מבטל את התנאים שנקבעו. "המשטרה חושבת שהרחקת מפגינים, בעיקר מארגנים, יכולה להפחיד, להרתיע ולשתק את המחאות השונות", היא אומרת.

מהודעת דוברות המשטרה אמש (שבת) ניתן ללמוד כיצד רואים במשטרה את חופש ההפגנה. לפי ההודעה, "במהלך מחאה בלתי חוקית שהתקיימה אמש סמוך למעון ראש הממשלה, מאות מפגינים חסמו ציר מרכזי ומנעו מעבר כלי רכב לזמן ממושך, תוך שהפרו את הסדר הציבורי. לכן עוכבו כמה מפירי סדר, ובהם אדם שזוהה כמוביל ומארגן ההפגנה הבלתי חוקית".

ראשית, יש להדגיש כי אין כמעט דבר כזה, "הפגנה בלתי חוקית". רוב ההפגנות, שאינן צעדות או עוסקות בנושא מדיני, אינן דורשות רישיון – בניגוד לטענת המשטרה. "מפירי הסדר" שעליהם מדברת המשטרה עסקו בישיבה שקטה על הכביש. מעבר לכך, השכל נעצר בתחילת האירוע, בזמן שנאם על המדרכה וכלל לא השתתף באותה "הפרת סדר". רוב המפגינים שירדו לכביש עשו זאת לאחר שהשכל נעצר ובמחאה על מעצרו.

בעיני המשטרה, מחאה לגיטימית היא "הפרה בוטה"

מעבר לעניין הטכני יש כאן עניין עקרוני יותר. בהודעת המשטרה נכתב כי "משטרת ישראל תמשיך לאפשר לכל אדם את חופש הביטוי והמחאה, אולם לא נאפשר לאף אדם הפרה כה בוטה של החוק ושיבוש הסדר הציבורי בניגוד לחוק".

בשביל המשטרה, "הפרה בוטה" היא בעצם מחאה לגיטימית, וברור שאין בכוונתה לאפשר לכל אדם למחות – עובדה שהם התעקשו להחזיק את השכל ויתר העצורים במשך יממה וחצי ולהביא אותם בפני שופט, במקום לשחרר אותם ללא תנאים או עם תנאים שאינם כוללים הרחקה מהמקום שבו הם מפגינים כשלושה שבועות ברצף.

פרט לכך, כמו במקרים רבים של מעצרים אחרים, בבית המשפט התברר שהתמונה שהמשטרה מנסה לצייר היא מעט שונה מהמציאות. המשטרה הציגה בדיון צילומי וידאו שכלל לא צולמו על ידיה, אלא היו אוסף ערוך של קטעי וידאו מהאינטרנט. במהלך הדיון נאלצה המשטרה להודות שהשכל אכן עמד על המדרכה.

במשטרה ניסו לטעון בדיון שהתנאי להרחקה של 15 יום מירושלים הוא "מינימלי", אך השופטת הבהירה שמדובר בסתימת פיות ושיחררה את שלושת העצורים ללא תנאים.

עו"ד לסקי, שהגנה בעצמה על מאות עצורים ומכירה מקרוב את התנהלות המשטרה, אמרה אתמול כי "כשאין עבירה אין עילת מעצר, ולכן אי אפשר להטיל עליו תנאים. הם מייחסים לנאום שלו (של השכל) הסתה כשהוא קורא לאזרחים לבוא להפגין, ובשל כך לדבריהם הוא מהווה סכנה לציבור".

ומילה על סולידריות: מרגע שנעצר השכל, עשרות אנשים חסמו את הכביש ליד בית ראש הממשלה, ועוד שישה נעצרו. שניים מהם בחרו לא לחתום על תנאים ונשארו איתו במעצר. במוצאי שבת הגיעו יותר מ-1,000 מפגינים לבית ראש הממשלה, ומאות המשיכו משם לבית משפט השלום, שם חסמו את הניידות שהביאו את העצורים והפגינו בצורה רועשת שנשמעה היטב בתוך הדיון.

למרות דרגתו הצבאית של השכל, שגרמה ללא מעט פוליטיקאים שבשגרה אינם מתעניינים במיוחד בזכויות המפגינים להגיב, אין ספק שהסולידריות האדירה השפיעה גם על הסיקור התקשורתי וגם על בית המשפט.

כמו במחאה החברתית של 2011, בהפגנות בפתח תקווה  בשנה שעברה ובהפגנות בשייח' ג'ראח לפני עשור, בסופו של דבר, מעצרים מתוקשרים משיגים את המטרה ההפוכה מדיכוי המחאה, ונותנים אנרגיה מחודשת להפגנות. ספק אם היו מגיעים אתמול 1,500 איש לבית ראש הממשלה ללא המעצרים, כאשר בשגרה ההפגנות במקום מסתכמות בעשרות עד מאות בודדות של מפגינים.

ממלא מקום המפכ"ל, ניצב מוטי כהן, אמר הבוקר (ראשון) כי המשטרה "תפיק לקחים מהאירוע". לעומתו, השר לביטחון פנים אמיר אוחנה אמר אתמול כי "לא תהיה סובלנות מול מי שיחסום כבישים,..חסימת כבישים היא הפעלת אלימות כלפי אזרחים תמימים".

גם בעבר בית המשפט מתח ביקורת בדיעבד פעמים רבות על ההתנהלות המשטרה, המשתמשת במעצרים ככלי ענישה, ועד כה לא נרשמה במשטרה הפקת לקחים מרשימה מדי. ספק רב אם זה יקרה עכשיו, בעיקר כשיש גיבוי מהשר להמשך האלימות המשטרתית.

ניתן רק לקוות שהעניין הציבורי שהתעורר לא יסתכם רק במפגינים בעלי דרגות שנעצרים, אלא יוביל לשיפור מסוים ביחס, או לפחות בתשומת הלב המוקדשת לאלימות וניסיונות השתקה יומיומיים שמופנים כלפי מפגינים – חרדים, פלסטינים, אתיופים וכל קבוצה אחרת שיוצאת למחות.