השופט שנלחם להעניק זכויות לעם שלו, ולשלול אותן מהעם האחר

מאיר שמגר המנוח טבע את חותמו על מערכת המשפט הישראלית יותר מכל אדם לפניו. מינויו לשופט בבית המשפט העליון – לאחר שמילא תפקידים חשובים אחרים כמו הפרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי לממשלה – סימן את חילופי הדורות המשמעותיים ביותר שהתרחשו בבית המשפט העליון מאז מונו שופטי דור הקמת המדינה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

כשופט עליון וכנשיאו הוא עיצב את בית המשפט העליון כבית משפט אקטיביסטי, שלא חושש מהתערבות בהחלטות הממשלה וכופה על הרשות המבצעת את שלטון החוק במובנו העמוק והתכליתי. הוא אחראי במידה רבה לאופיה של הרשות השופטת הישראלית כעצמאית ומקצועית, וכמעוז של הגנה על חירויות הפרט בישראל של הקו הירוק. יחד עם מי שהיה המשנה שלו, אהרן ברק, הוא הוביל את ההכרה בכוחו של בית המשפט לפסול חוקים הנוגדים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, ובכך יצק בבטון את המהפכה החוקתית שהיום יש מי שמנסים להמיס ולרסק.

הבריטים גירשו אותו מהארץ כאיש אצ"ל, הוא אישר גירוש של פלסטינים שחילקו פלאיירים. מאיר שמגר (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

כך ביקשו השבוע חבריו ומוקיריו הרבים לזכור אותו: ענק שבכוח האינטלקט והערכים שלו הציב את התשתית למערכת משפט מתקדמת, דמוקרטית, ליברלית. שומרת הסף החשובה ביותר והחזקה ביותר של המערכת השלטונית הישראלית.

תיאור זה אינו שגוי, אבל הוא אינו שלם. וכידוע, עד חייב לומר לא רק את האמת אלא את כל האמת. וכל האמת היא ששמגר עמד בראש שתי מערכות משפט – ולא אחת.

במקביל לעשייתו שהוזכרה ולהגנה שהעניק בית המשפט של שמגר לחירויות החשובות למעמד הביניים האשכנזי (חופש ביטוי, חירות מכפייה דתית, מאבק בשחיתות שלטונית וכו'), הפך שמגר את בית המשפט לבן בריתה של מערכת הביטחון, שנכון לסייע בהעמקת המשטר המשפט האחר של מדינת ישראל – זה שחולש על מרחבי הכיבוש וההתנחלות. שם תרמו (ועדיין תורמים) פרקליטי ושופטי ישראל מכישרונם ויוקרתם גם במחיר פגיעה אכזרית ובלתי נסלחת בזכויות אדם.

שמגר, שגורש בעצמו על ידי הבריטים בשל פעילותו במחתרת (בארגון האצ"ל), היה השופט המרכזי שעמל להכשיר את השימוש בגירוש של פעילי ארגונים פלסטינים (כולל מחלקי פליירים ופעילים ברמה השכונתית) ככלי לפרק את ההתנגדות לכיבוש.

כפרקליט צבאי ראשי הוא הכין מראש בארגזי ביטחון של הפרקליטות הצבאית את המנשרים, הצווים והפקודות שיהוו את המסגרת המשפטית שתחול במצב שישראל תכבוש שטחים במלחמה. כיועץ משפטי לממשלה הוא תיחבל תיאוריות משפטיות שימלטו את ישראל מהחלת אמנת ג'נבה בשטחים הכבושים. וכשופט פסיקותיו הכשירו כמעט כל אמצעי דרקוני שמערכת הביטחון נקטה כדי לרסק התארגנויות פוליטיות וצבאיות של הנכבשים וכדי לקבע את השליטה הישראלית על העם והאדמה הנכבשים לדורי דורות. הריסות בתים של משפחות חשודים; מעצרים מנהליים סיטונאיים; נישול אדמות והקמת התנחלויות; מינוי לא דמוקרטי של ראשי ערים; הטלת עוצרים והטלת מסים – כולם היו בניו.

אין אדם כמו מאיר שמגר המנוח אשר מגלם באישיותו ובביוגרפיה שלו את הדיסוננס הציוני במלוא עוזו – את הפרדוקס של תנועה שיונקת מהבאר הרעיונית של הזכות של עמים לחירות פוליטית מחד ומכחישה אותו לעם אחר מאידך. שמגר הוא האיש שנאבק בהקרבה אישית קיצונית מנעוריו ולאורך כל חייו למען החירות וההגדרה העצמית של עמו, ובה בעת פעל נמרצות ובאינטנסיביות כיועץ משפטי לממשלה, כשופט וכנשיא בית המשפט העליון לשלילה של אותן חירויות ואותן זכויות בדיוק למיליונים האחרים.