newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משמרת מחאה בלוד: "המשטרה מסרה את דיאנה לרוצחיה"

עשרות הפגינו בעקבות רציחתה של דיאנה אבו קטיפאן. הן מחו על התנהלות המשטרה שכשלה בהגנה עליה, והחזירה אותה לקרובי משפחתה שחתמו על התחייבות שלא לפגוע בה. "הסכמים מפוקפקים בין גברים-שוטרים לגברים ערבים"

מאת:

עשרות נשים, יהודית וערביות, הפגינו היום (שלישי) מול תחנת המשטרה בלוד במחאה על הרצח של דיאנה אבו קטיפאן בת ה-18 ביום רביעי שעבר, יום לפני חתונתה. המפגינות דרשו מהמשטרה לטפל בגברים אלימים ומחו על ה"הסכם" עליו חתמה המשטרה עם קרובי משפחתה של אבו קטיפאן – שהתנגדו לנישואיה עם בחיר ליבה – לפיו הם מתחייבים שלא יאונה לה כל רע כשתחזור הביתה, אחרי שברחה עם ארוסה. כמה מקרובי משפחתה של אבו קטפיאן נעצרו על ידי המשטרה בחשד לרצח. המפגינות קראו: "הסכמי הדמים רוצחים פה נשים", "רוצחי נשים – מאחורי הסורגים", ו"נשים דורשות ביטחון ברחובות". חברי הכנסת מיכל רוזין ומוסי רז (מרצ) השתתפו בהפגנה.

"אנחנו משלמות את מחיר ההסכמים המפוקפקים בין גברים-שוטרים לגברים ערבים", אמרה סמאח סלאימה, מנכ"לית עמותת נע"ם ובלוגרית "שיחה מקומית", שארגנה את משמרת המחאה."משטרת ישראל אמורה להיות מופקדת על הביטחון שלנו, אבל היא מחזקת את הכבוד של כמה גברים ערבים. דיאנה נרצחה כי מישהו מסר אותה לרוצחיה. אנחנו מוחות נגד ההסכמים האלה, שמלאים בכוונות טובות אבל מוכתמים בדם שגובה חיים של נשים ערביות".

"דיאנה ביקשה הגנה. זה התפקיד של המשטרה, לתת הגנה למי שמרגישה באיום", אמרה גם הפעילה הפמיניסטית נבילה אספניולי. "במקום זה, הם מסרו אותו לידי רוצחיה". כמו סלאימה, גם היא מאשימה את המשטרה על חתימת ה"הסכם" עם קרובי משפחתה של דיאנה: "המסר שמעבירים לכל נערה ברחוב הערבי זה שאין על מי לסמוך, לא על המשטרה, לא על לשכות הרווחה, ולא על אף אחד. את לבד מול הרוצחים שלך. את מתחננת, את מבקשת הגנה ובסוף את עומדת מול הרוצח בלי הגנה".

הפגנה בעקבות רציחתה של דיאנה אבו קטיפאן. 19 מרץ 2019, לוד. (אורן זיו)

הפגנה בעקבות רציחתה של דיאנה אבו קטיפאן. 19 מרץ 2019, לוד. (אורן זיו)

רק נשים בודדות מלוד הצטרפו להפגנה, בהן קרובת משפחה אחת של הנרצחת שביקשה לא להזדהות בשמה. "הנשים מאוד מפחדות", הסבירה סמאח סלאימה. קרובת המשפחה סיפרה לנו על התחושות הקשות והעצב בעקבות הרצח. "דיאנה נקברה בשעת לילה, ללא טקס מסודר, ליד אימה שנרצחה ב-2006", היא אמרה כשהיא מצביעה לעבר בית הקברות המוסלמי שממוקם כמה מאות מטרים מתחנת המשטרה. רוצחי האם לא נתפסו עד היום. 13 שנים חלפו ועל קברה של האם לא הוצב שום שלט או מצבה. ככל הנראה זה מה שיקרה גם עם הקבר הטרי של בתה, דיאנה, שמסומן כעת רק בכמה בלוקים.

לסלאימה ביקורת קשה על המשטרה ועל ה"הסכם" שהיה אמור להגן על אבן קטיפאן. "זה נוהל בזוי, שצריכים להתבייש בו. ב-2019, כשכל העולם התקדם בנושא של אלימות מגדרית, זה מה שמציעים פה לנשים". לדבריה, על המשטרה היה לפנות לאנשי מקצוע לפני שנתנו לה לחזור לחיק משפחתה: "אם לא לארגוני נשים, אז היו צריכים לקרוא לרווחה. ארבעה ימים (כששהתה אצל משפחה אחרת בחסות המשטרה א.ז.) דיאנה ראתה רק גברים. המתווכחים המליצו לה לחזור הביתה כדי שמשם תוכל לצאת ככלה לבושה לבן. הם עשו הסכם והיא האמינה להם".

ביום ראשון הודיעה המשטרה על הגשת כתב אישום נגד שלושה תושבי לוד, שמואשמים ברצח של סמאר חטיב מיפו במאי בשנה שעברה. הסיבה לרצח: החלטתה להיפרד מקרוב משפחתם עימו היתה בקשר זוגי. בנושא הזה אמרה סלאימה כי "המשטרה התגאתה בהישג ה'אדיר' הזה, אבל מי שקורא את כתב האישום מבין שסמאר חטיב היא זו שהכינה את הראיות נגד רוצחיה. היא מסרה למשטרה מה ארבעת הנאשמים עשו, איך הם איימו עליה, איך הם שמו מטען מתחת לרכב שלה. מטען שאם היה מונח במרחב ציבורי של יהודים היה מטופל אחרת על ידי המשטרה. סמאר הגישה תלונה ולא נעשה דבר. אמרו לה 'תחזרי הביתה, יהיה בסדר'. היא נרצחה 24 שעות אחר כך. ככה הנשים הערביות לומדות: אם יש איום נגדכן, תכינו את הראיות, צילומי מסך ולשלוח בדואר רשום למשטרת ישראל, אולי הם יעשו משהו".

קברה הטרי של דיאנה אבו קטיפאן, וברקע הקבר של אמה שנרצחה לפני 13 שנים. לוד, 19 מרץ 2019 (אורן זיו)

קברה הטרי של דיאנה אבו קטיפאן, וברקע הקבר של אמה שנרצחה לפני 13 שנים. לוד, 19 מרץ 2019 (אורן זיו)

מחוץ לתחנת המשטרה בלוד, בזמן ההפגנה, עמד עלי, תושב העיר שסיפר כי הגיע להתלונן זו הפעם הרביעית על איומים נגד ביתו מצד בן זוגה לשעבר. הבת התחתנה לפני ארבעה חודשים ולאחר כחודש ברחה מבית בעלה, לאחר שלא נתן לה לצאת ללימודים. לדברי עלי, שוטרים הגיעו ביום שבו בן הזוג לשעבר כלא אותה בביתם, אך לא עצרו אותו. מאז היא מתגוררת אצל האב, ובן הזוג מגיע מדי פעם לאיים אליה. היום, טען עלי, במהלך הליך גירושין בבית הדין השרעי ביפו, איים בן זוגה שירצח אותה. עלי עמד מיואש מחוץ לתחנה. השוטרים אמרו לו לשוב בשעה שמונה בערב, אז יסכימו לקבל אותו. "מי מבטיח לי שלא ירצחו אותה עד הערב?", הוא אמר בעצב. "המשטרה לא עושה את העבודה שלה, לכן הרוצחים מסתובבים חופשי בעיר ומרגישים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים".

"אנחנו מציעות להתייחס לרצח נשים כבעיה חברתית", אומרת סלאימה לגבי פתרונות אפשריים. "צריך להקצות משאבים לטיפול ולא לכסת"ח. לטיפול בנשים עוד לפני האיומים. אם היו מטפלים בדיאנה עוד כילדה יתומה שגדלה בצל השכול, אם היה היו מלווים אותה ומציעים לה מסגרת, אולי היא לא היתה צריכה לברוח מהבית ולמצוא מקום בטוח יותר. היא בכלל לא היתה מגיעה למשטרת ישראל ולידי מכובדים שהיו אמורים לשמור על החיים שלה. נכשלנו בלשמור על דיאנה, על 120 נשים שנרצחו בעשור האחרון. והסטטיסטיקה עולה כי יש נשק לא חוקי בכל מקום".

הפגנה בעקבות רציחתה של דיאנה אבו קטיפאן. 19 מרץ 2019, לוד. (אורן זיו)

הפגנה בעקבות רציחתה של דיאנה אבו קטיפאן. 19 מרץ 2019, לוד. (אורן זיו)

"ככה הנשים הערביות לומדות: אם יש איום נגדכן, תכינו את הראיות, צילומי מסך ולשלוח בדואר רשום למשטרת ישראל, אולי הם יעשו משהו". הפעילה הפמיניסטית סמאח סלאימה. הפגנה בעקבות רציחתה של דיאנה אבו קטיפאן. 19 מרץ 2019, לוד. (אורן זיו)

"ככה הנשים הערביות לומדות: אם יש איום נגדכן, תכינו את הראיות, צילומי מסך ולשלוח בדואר רשום למשטרת ישראל, אולי הם יעשו משהו". הפעילה הפמיניסטית סמאח סלאימה. הפגנה בעקבות רציחתה של דיאנה אבו קטיפאן. 19 מרץ 2019, לוד. (אורן זיו)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf