"דור שלם של צעירים מוכשרים בעזה עסוק בשאלה איך לברוח"

בשבוע האחרון מדי ערב מתכנסים מאות צעירים מעזה בטוויטר ומבקרים את חמאס בחריפות. הדיונים הסוערים מתקיימים תחת ההאשטאג "חטפו את עזה", ונמשכים עד השעות הקטנות של הלילה.

אלו שיחות מרתקות, בשידור חי, שאינן מוקלטות, שבהן משתתפים בני ובנות הדור הצעיר בעזה, שחי מאז יוני 2007 תחת סגר ישראלי חונק וממשלת חמאס.

השיח הפתוח מתנהל בממשק מבוסס אודיו לדיונים פומביים, "טוויטר ספייס", שטוויטר השיקה במאי 2021. הכללים פשוטים. בכל פעם אדם אחד מדבר, ומאות הנוכחים בחדר הווירטואלי מקשיבים. כל משתמש בטוויטר יכול להיכנס לדיון, להאזין, ולהרים יד, כלומר לבקש ממארחי השיחה לדבר.

כך, למשל, אמר ח', בשנות ה-20 לחייו, ל-284 המשתתפים ביום שלישי האחרון, מחדרו שבעזה: "אני הבנתי שאיימו על כמה מהצעירים והצעירות כאן. זה לא מפתיע אותי. הסגנון הזה, של איומים ודיכוי בידי חמאס, אנחנו התרגלנו אליו כבר אחרי 15 שנה. הלב שלי איתכם.

"למה אנחנו אומרים שחטפו את עזה? כי עזה מוכת אסון. כי אין אדם אחד בשיחה הזאת, שאין לו חבר שהיגר לטורקיה, למכור את האיברים שלו בשביל כסף להורים. כי בחמאס מתדהרים בהתנגדות לכיבוש, אבל יושבים בארמונות, עם אזרחות מקטאר, ואנחנו משלמים את המחיר. כי עברנו ארבע מלחמות נוראיות, ואין לנו מהן אף הישג. לא לאומי, לא אנושי.

"אף אחד מאיתנו, מהצעירים, לא הכניס פתק לחמאס בבחירות. ההורים שלנו אולי בחרו בהם, בבחירות ב-2006, אבל מאז עברו 16 שנה, ולא היו עוד בחירות. הם דיכאו את העם. אני מצטער שאני נסחף ברגשות, אבל הדור שלנו משכיל. יותר מ-90% למדו באוניברסיטה. כולם מובטלים וחולמים לעזוב. נמאס לנו לראות את הילדים שלנו מתים שוב ושוב בים של יוון וטורקיה".

"כולנו עסוקים בשאלה איך אפשר לברוח", אמר אחריו נ', תושב עזה, גם הוא בשנות ה-20 לחייו. "דור שלם של צעירים מוכשרים. יש כאן עשר אוניברסיטאות, אבל אנשים עם ידע ואנרגיה לשנות את עזה מתייאשים ונעלמים מכאן. למה? כי אין כלכלה מתפקדת תחת סגר, כי אין כסף לחיות, כי חמאס מעלים מסים לתושבים ושומרים את הכסף לעצמם".

הגירה של תושבים מעזה היה נושא מרכזי שעלה פעמים רבות בדיוני הטוויטר, ונדמה כי הוא מעסיק מרבית מהצעירים. "היעד של אלו שבורחים מעזה, בדרך כלל זו טורקיה", אמרה א', פעילה בתנועת סטודנטים. טורקיה נבחרת כיעד כי היא המדינה היחידה בעולם שמעניקה לתושבי עזה ויזה בקלות.

מאז 2007, ישראל מטילה על הרצועה סגר הדוק, ובין היתר, כמו בגדה, מונעת מתושבים שדה תעופה ונמל ימי. לכן, כדי להגיע לטורקיה, תושבי עזה צריכים לחצות למדינה אחרת: מצרים. בלי עמידה בקריטריונים המצרים, ולעתים גם עם, המסע כולל תשלום שוחד במעבר רפיח, שאינו תמיד פתוח, נסיעה ארוכה ומסוכנת לקהיר, ומשם טיסה לאיסטנבול. זה עולה כ-4,000 שקל, בין חמישה לשישה חודשי עבודה בשכר ממוצע בעזה.

במהלך הדיונים בטוויטר, סיפרו בדמעות תושבים על חברים שלהם, שברחו לטורקיה וכשביקשו להתגנב לאירופה בדרך הים, טבעו בדרך, או נכלאו על ידי ממשלות טורקיה או יוון. מסעות אימה אלו מנוהלים על ידי מבריחי אדם בספינות רעועות.

בארץ לא נהוג לחשוב על פלסטינים כחלק מתופעת הפליטות המודרנית, אך לפי האו"ם, ב-2019 פלסטינים היו קבוצת הפליטים השלישית בגודלה, אחרי סורים ואפגנים, שחצתה את הים התיכון בנתיבי ההברחות בין טורקיה ליוון.

"100 אלף צעירים עזבו את עזה בשנים האחרונות", טען ב', אחד מהמשתתפים בספייס בטוויטר. אחרים נקבו במספרים דומים. אין מידע מדויק לגבי ממדי התופעה, אך לפי נתונים שפורסמו בישראל, ב-2018 לבדה עזבו את עזה מספר בלתי נתפס של כ-35 אלף תושבים ולא חזרו אליה.

לפי חוקרים ואקדמאים בעזה, ב-2019 עמד מספר העוזבים על כ-80 אלף בני אדם, לכל הפחות. רוב הנוטשים צעירים משכילים, בהם רופאים ומהנדסים, שאינם מסוגלים לחיות יותר בעזה הענייה והנצורה. "זו נכבה חדשה", אמרה א', תושבת שג'אעיה, במהלך הדיון בטוויטר.

"התנגדות, כבוד לאומי, ו-15 שקל ליום עבודה"

הדיונים עסקו לא פעם בדומה ובשונה שבין מציאות חייהם של צעירי עזה לחייהם של צעירים החיים בגדה המערבית. "פלסטינים בגדה לא מהגרים לאירופה כי הם יכולים לעבוד בישראל", אמר א', תושב עזה בן כ-25.

בניגוד לעזה, שישראל ניתקה לחלוטין מישראל – רק לאחרונה סיים משרד הביטחון להקיף אותה בחומה בצורה, קרקעית ותת-קרקעית, בעלות של מיליארדים – הגבול שבין ישראל לגדה נותר יחסית פתוח. בגדה, צעירים יכולים להיכנס לישראל לעבוד כפועלים: בין אם על ידי אישור שמנפיק המינהל האזרחי או דרך פרצות בגדר, שישראל משאירה פתוחות בכוונה.

ו', פעילה פמיניסטית המתגוררת ברמאללה, אמרה לקהל מעזה: "זה קצת מורכב לבקש מכם, שכלואים תחת סגר כבר 15 שנה, להרים את הראש ולהסתכל מחוץ לחומות, לגדה. אבל אני רוצה להגיד לכם: המצב בגדה לא עדיף. כי פה, מה שמפחית את האבטלה, זו עבודה בהתנחלויות. ואני לא חושבת שהייתם רוצים דבר כזה כפתרון.

"אצלנו חצי מהצעירים עובדים בישראל. אנשים מתחתנים מוקדם, רק כדי לענות לקריטריונים של השב"כ ולקבל היתר עבודה. אז נכון, חמאס חטפו את עזה. אבל גם הגדה חטופה. כל פלסטין חטופה. צריך לדאוג שהשיח פה לא ייתן לגיטימציה לכיבוש".

תושב עזה ענה לה: "הסבל שלנו מורכב. הוא מתחיל מהכיבוש. זה הבסיס. זה ברור לכל המשתתפים פה. אבל אני לא חושב שהכיבוש זו הסיבה לפער שקיים היום בין הנהגת חמאס, שיש להם מיליונים, לבין מרבית הציבור בעזה, שנמצא מתחת לקו העוני. לא הכיבוש עודד צעירים לצאת להפגין בגדר, ואז הפקיר אותם בלי שיקום רפואי, אחרי שהם איבדו את הרגליים. אז כן, אנחנו גם דורשים מההנהגה פה דין וחשבון".

פלסטינים רבים יצאו נגד הקמפיין בטוויטר. הם הגנו על חמאס מסיבות שונות, כאשר העיקרית שבהן הייתה הפעילות הצבאית של חמאס נגד ישראל. כך, למשל, צייץ פלסטיני שגר בירדן, ממתנגדי הקמפיין: "חטפו את עזה, והפכו אותה לכוח התנגדות, לצבא של 8,000 חיילים שמאתגר את אחת המעצמות החזקות בעולם. חטפו את עזה והובילו לשחרור של אלפי אסירים פלסטינים. חטפו את עזה, וכעת היא יכולה להפגיז את תל אביב, ואין בה תיאום ביטחוני". רבים כתבו דברים ברוח דומה.

סרטון שהודלף משיחות הטוויטר, שבו אחד מיוזמי הקמפיין נשמע מבקר את מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, הפך ויראלי ועורר זעם רב.

בתגובה, היו כאלו שטענו כי מי שמתנגדים לקמפיין, פשוט אינם מכירים את חמאס. "רוב המתנגדים לקמפיין הם מהגדה", כתבה בטוויטר ד', תושבת עזה, "הם מהצד השני של המולדת, והם רואים את עזה בצורה שטחית ורומנטית. כמקום של התנגדות וטילים בלבד".

סקרים הראו כי בגדה ובירושלים הפופולריות הציבורית של חמאס גברה מאוד בשנים האחרונות, ובמיוחד אחרי המלחמה במאי. 53% מהציבור הפלסטיני אמר כי היה רוצה שחמאס ינהיג את העם הפלסטיני, בהשוואה ל-14% תמיכה בלבד בפתח, שבהנהגת מחמוד עבאס. יותר נסקרים סברו כי התנגדות חמושה תוביל לסיום הכיבוש על פני משא ומתן עם ישראל.

התייחס לכך בכיר בפתח ומקורב של הנשיא הפלסטיני אבו מאזן, שאמר ל"שיחה מקומית": "אנחנו מאבדים תמיכה כי הציבור לא מאמין בדרך שלנו יותר. הבטחנו לציבור שמשא ומתן יוביל לסיום הכיבוש, אבל זה לא קרה. ישראל סירבה. אז הם שואלים אותנו: למה אתם עדיין משתפים פעולה עם השב"כ?".

"בגדה תומכים בחמאס כתגובת נגד לרשות, לא מתוך תמיכה אידיאולוגית בתנועה", אמר ע', עיתונאי תושב רמאללה. "רוב הצעירים מרימים דגלים ירוקים, אבל לא כי הם בהכרח מזדהים עם עקרונות אסלאמיסטיים, אלא כי זו האלטרנטיבה לרשות הפלסטינית, שמושלת בגדה ומשרתת את הכיבוש. הם רואים איך אבו מאזן נפגש עם בני גנץ ומשמר את המצב הקיים, איך בכירי הרשות לא עושים דבר כשמקימים מאחזים חדשים; הצבא הורג פלסטינים והכיבוש מתקבע".

אך ייתכן כי עבור תושבי עזה, הפרספקטיבה כלפי חמאס שונה, ואולי מורכבת יותר. "עבורנו זו לא רק תנועת התנגדות, אלא גם הממשלה: שוטרים שפוגשים ברחוב, מנהלי בית ספר, מחוקקים, ושופטים בבתי משפט", אמרה נ' בשיחה. שיקף זאת צייצן נוסף מעזה, שכתב בציניות: "יקירי תושב הגדה, זה שמתנגד לקמפיין והולך אחרי חמאס כעיוור: בוא לעזה ותראה מה זו התנגדות, וכבוד לאומי, ועבודה של 12 שעות ביום עבור 15 שקל".

בשיחת טלפון עם עיתונאית מעזה השבוע, היא אמרה שלדעתה, אם היו מתקיימות בחירות לפרלמנט הפלסטיני – בעזה מרבית הצעירים היו מצביעים נגד חמאס, ובגדה להפך. "בעזה רבים רצו להצביע נגד חמאס. הם צמאים לשינוי וכעסו מאוד כשאבו מאזן ביטל את הבחירות. אבל צעירים מבדילים בין הזרוע הצבאית של חמאס, שלה יש אהדה רבה, לבין הממשלה עצמה, שרוב האנשים נגדה".

באפריל אשתקד ביטל אבו מאזן את הבחירות לפרלמנט הפלסטיני, שהיו מתוכננות להתקיים ביוני. הוא טען כי עשה זאת משום שישראל סירבה לאפשר לתושבי מזרח ירושלים להצביע. רבים שיערו כי הסיבה האמיתית היא החשש כי רשימתו תפסיד לחמאס, כפי שקרה בבחירות הקודמות, שנערכו ב-2006.

בדיוני הטוויטר הביעה אחת המשתתפות צער על כך שלא נותר כיום אף "מנהיג ראוי" לעם הפלסטיני. לטענתה, המנהיגים כולם מושחתים, ואלו שלא מושחתים, נהרגו או נכלאו על ידי ישראל. "העם מפורק. הכיבוש והסגר פיצלו אותנו מבחינה גיאוגרפית. אין הנהגה אמיתית. מי שבעזה חי את הסבל של עזה, ומי שבגדה חי את הסבל תחת השליטים של הגדה. כל אחד חושב מאה פעמים לפני שהוא מדבר, מפחד שאם השליט שלו לא יאהב את מה שאמר הוא יחטוף מכות, או שתיעלם לו המשכורת".

בהקשר זה, סקר שנערך באוקטובר 2021 קבע כי אם ייערכו בחירות לנשיאות, והבחירה תהיה בין אבו מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית כיום; איסמעיל הנייה, מראשי חמאס כיום; או מרואן ברגותי, המנהיג הפלסטיני ואיש פתח תומך פתרון שתי המדינות, שיושב בכלא הישראלי לאחר שהואשם בפעילות טרור באינתיפאדה השנייה – ברגותי יזכה ברוב של 51% מהקולות, לעומת אבו מאזן והנייה, שיזכו ב-16% ו-30% בהתאמה.

"העוני משפיע על הכל. אפילו על אהבה"

בניגוד למחשבה הנפוצה בישראל, הטלת הסגר הישראלי על עזה ב-2007 לא היתה תגובה ביטחונית הכרחית לשלטון חמאס, אלא החרפה של מדיניות שמטרתה העיקרית להפריד בין עזה לגדה וירושלים מסיבות פוליטיות. להבנתי, הניתוק הכפוי של עזה נובע מהיגיון דמוגרפי, למנוע משני מיליון פלסטינים אפשרות להשתקע בגדה או בירושלים; ומהיגיון פוליטי, למנוע איחוד של המרחב הפלסטיני, דבר שייקל על הקמת מדינה פלסטינית.

היעדר אינטרס ביטחוני, ואף להפך, במדיניות הסגר הקולקטיבי על עזה ניכר בדבריו של שלמה צבאן, מנהל מעבר ארז, שאמר בשנה שעברה נחרצות: "צריך לפתוח את עזה מיד. אם זה יקרה, לא יהיו פיגועים, וחמאס ייחלש".

הנתק הכפוי של עזה משאר הארץ הרסני, מהסיבה הפשוטה שעזה היא חלק בלתי נפרד מהמרחב, הן הפלסטיני והן הישראלי. לשליש מתושבי עזה יש קרובי משפחה בגדה, בירושלים או בערים פלסטיניות בישראל.

מרבית הצעירים בספייס סיפרו כי לא עזבו את הרצועה מעולם. מגבלות דרקוניות מוטלות גם על תנועת סחורות. הכלכלה בעזה, שנשענה עד להטלת הסגר על מסחר עם הגדה וישראל, ובמיוחד בעבודה בישראל, קרסה כתוצאה ממדיניות הבידול. עקב כך, רק לאחד משלושה צעירים יש כיום עבודה, ברוב המקרים עבודת דוחק.

"למדתי רפואה, והיום אני עובד כסוחר", סיפר בטוויטר פ' לקהל השומעים, "למדתי באוניברסיטת אל-אזהר, בחוג לרפואה, וסיימנו 420 איש, אבל מתוכם, רק 70 קיבלו תעודת סיום. כל השאר לא יכולים לשלם את החובות לאוניברסיטה", סיפר נ' אחריו. מישהו עם שם המשתמש "אבו סעיד", הוסיף: "העוני משפיע על הכל. אפילו על אהבה. צעירים שאין להם כסף, לא יכולים לאהוב, כי אי אפשר להתחתן או להקים בית. זו תופעה רחבה בעזה".

בהקשר הזה, טוענים הדוברים בשיחות הטוויטר כי חמאס מחריפה את המשבר הכלכלי בכך שבכיריה נוהגים בשחיתות, שומרים לעצמם את כספי התמיכה שנועדו לעניים ("סוחרים בסבל של תושבי עזה"), ומטילים מסים גבוהים על מוצרי יסוד ("לא הכיבוש גובה מס של 30 מיליון דולר בכל חודש על טבק").

מבקרי הקמפיין טענו כי הוא מתקיים בעידוד השב"כ או הרשות הפלסטינית. יוזמיו הם חמישה פלסטינים מעזה שהיגרו לאירופה בשנים האחרונות. עם זאת, מרבית המשתתפים בדיונים, בין 300 ל-600 איש מדי ערב, גרים בעזה ומדברים ממנה.

לדברי המארגנים, חמאס לא עצר אף אחד עקב היוזמה, אך כמה משתתפים סיפרו כי איימו עליהם והזהירו אותם לא להשתתף בדיונים. "בכל ערב מישהו אחר יפתח את הספייס. זו יוזמה קולקטיבית, הם לא יצליחו לעצור אותה", הציע אחד הדוברים.

ב-2019, קמפיין נגד העלאת מסים בעזה בשם "אנחנו רוצים לחיות", הוביל להפגנות בכמה ערים ומחנות פליטים נגד המדיניות הכלכלית של חמאס. המפגינים דוכאו ונכלאו על ידי מנגנוני הביטחון. מ', פעיל בתנועת סטודנטים באוניברסיטת אל-אזהר, התייחס לכך: "גם אם קמפיינים כמו "רוצים לחיות" ו"חטפו את עזה", לא מובילים לשינוי בשטח, הם לכל הפחות שומרים על הרוח המהפכנית שלנו מלהתנוון לחלוטין, כפי שרוצים הדיקטטורים הירוקים". ירוק הוא הצבע המזוהה עם חמאס.

אחרים קיוו כי המחאה הווירטואלית תהפוך עם הזמן למחאה ברחובות. "אין לנו כוח להיאבק לשינוי", אמרה ר', תושבת שכונת שג'אעיה, "כי בשכונה שלי, מתוך כל עשרה אנשים, לשמונה אין שקל אחד בכיס. אז הם לא מוחים נגד השחיתות והאלימות של חמאס ולא מתנגדים לאלימות של הכיבוש, כי הם בקושי אוכלים. שתי צורות הדיכוי האלה מחלישות אותנו והופכות אותנו לפסיביים".