דוח חדש מפרק את מושג "אלימות המתנחלים": יומיומית, בחסות הצבא

עבור רובו המוחלט של הציבור היהודי בישראל, המושג "אלימות מתנחלים" דומה ליום שרב כבד בעיצומו של הקיץ: לא נעים, אבל לא משהו שניתן לעשות משהו לגביו. סוג של כוח טבע. בעצם, אפילו פחות מזה: השרב הכבד יפריע לשגרת יומו של הישראלי לפחות ליום אחד. יציק לו, יטריד אותו. אלימות המתנחלים, המשתוללת במחוזות הגדה הנסתרים היטב מעיניו, לא תגרום לו אפילו להניד עפעף.

מתנחל רעול פנים מיידה אבן לעבר תושבי בורין, חייל עומד מנגד: תיעוד מתוך התקיפה בבורין (צילום: מוניר קאדוס, יש דין)

דו"ח חדש שמפרסם השבוע ארגון יש דין חושף טפח ממה שהפך זה מכבר לחלק אינטגרלי משגרת חייהם של הפלסטינים תושבי הגדה, באזורים הסמוכים להתנחלויות ולמאחזים הקיצוניים; שגרה של פרעות משולחות רסן ואלימות נטולת פחד, המתחוללות פעמים רבות לאור יום ולנגד עיניהם של חיילים, שבמקרה הטוב עומדים מנגד ומאפשרים למתנחלים להתנהל באין מפריע, ובמקרים רבים אחרים מצטרפים אליהם בעצמם.

הדו"ח מבוסס על ניתוח של 63 אירועים, שתיעד הארגון בין השנים 2020-2017, ובהם בוצעו כלפי פלסטינים עבירות אלימות, פגיעה ברכוש ופגיעה במסגדים. אירועים אלה, מדגישים מחברי הדו"ח, אינם סך העבירות שביצעו אזרחים ישראלים כלפי פלסטינים, אלא אך ורק אירועים שתיעדו תחקירני יש דין בתקופה האמורה. מבין 63 האירועים המדוברים, הוגשו למשטרה תלונות ב-60 מקרים. מתוכם הסתיימה חקירת המשטרה ב-38 תיקים. 38 חקירות אלו לא הניבו ולו כתב אישום אחד.

תחושת מחנק קשה מלווה את קריאת הדו"ח לכל אורכו, בעיקר משום שהעדויות הרבות המובאות בו מחלצות את המושג הזה, אלימות מתנחלים, מהעמימות המרוחקת ומראות לא רק עד כמה היא שגרה יומיומית, אלא גם עד כמה היא חודרת למרחבים האינטימיים ביותר של קורבנותיה הפלסטינים.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

ראו, למשל, את העדות על אירוע שבו הותקפו בני משפחת ת' על ידי חמישה מתנחלים בתוך המאהל שבו הם מתגוררים ביישוב א-טייבה, סמוך להתנחלות כוכב השחר ולמאחז הבלתי מורשה המכונה "מאחז הבלאדים":

"אחד מהם, עם מקל, רץ מהר מאוד לכיוון צ', הבן שלי, ונתן לו מטווח אפס מכה חזקה בראש שלו. צ' התעלף מייד ואיבד את ההכרה, והמתנחל המשיך להכות אותו גם כשהיה בלי הכרה על הרצפה. במשך 2 דקות הוא המשיך להכות אותו […] צ' התחיל לדמם מהראש. אשתי שהיתה בתוך המאהל יצאה […] ואז בא אותו מתנחל שהכה את צ' ונתן גם לה מכה על הראש וגם היא התחילה לדמם.

"עשו לה בדיקות והסתבר שיש לה פצע בראש ותפרו לה 4 תפרים. והבן שלי, הפציעה שלו יותר חמורה וגילו שיש לו זעזוע מוח, יש לו דימום פנימי והוא היה 6 ימים בבית חולים."

כאמור, מרבית האירועים הללו המכוונים ישירות נגד הפלסטינים עצמם, בתוך או בסמוך מאוד לבתיהם, מתרחשים לאור יום. בכל האזורים הללו הסמוכים להתנחלויות ולמאחזים ישנה נוכחות צבאית רחבה. החוק הבינלאומי, לפיו משימתו של הצבא בשטח הכבוש היא הגנה על התושבים-הנתינים, הוא סוג של בדיחה עצובה במחוזות הללו; במקרים רבים, החיילים בשטח לא רק מספקים הגנה לפורעים היהודים, אלא לוקחים חלק פעיל בפרעות.

על עומק שיתוף הפעולה ניתן ללמוד מהעדות הבאה: בשעות אחר הצהריים של ה-21 במאי 2017, פלשו כ-20 מתנחלים לשכונה המזרחית של הכפר בורין, הסמוכה למאחז הבלתי מורשה "גבעת רונן" ולהתנחלות הר ברכה. המתנחלים התאספו ליד בית נטוש בפאתי בורין, ולאחר זמן קצר התקרבו אל בתי השכונה והחלו ליידות אבנים לעבר הבתים ותושביהם. כך מעיד מוניר קאדוס, תחקירן יש דין, שנכח במקום:

"[…] אז ראיתי שהמתנחלים החלו ללכת לכיוון דרום […] הלכתי לכיוון זה וכשהתקרבתי ראיתי קבוצה גדולה של מתנחלים ליד הבתים של השכונה. הם זרקו אבנים על הבתים וכמו כן זרקו אבנים על מספר צעירים מהשכונה שהגיעו למקום. צילמתי את האירוע ואז הגיעו למקום ארבעה או חמישה חיילים אשר החלו לעקוב אחרי המתנחלים. החיילים החלו לצעוק לצעירי השכונה והרחיקו אותם. המתנחלים המשיכו בינתיים לזרוק אבנים ואז נפגעתי בעצמי מאבן שפגעה בי במותן השמאלית."

על פי עדויות הפלסטינים שהיו נוכחים בתקרית, החיילים הגיעו כחצי שעה לאחר שהמתנחלים החלו בתקיפה. החיילים החלו לירות גז מדמיע לעבר הפלסטינים, ולאחר זמן מה ירדה החשיכה והמתנחלים עזבו את המקום לכיוון "גבעת רונן", כאשר החיילים מלווים אותם.

קאדוס, תושב בורין שנפצע מאבן אותה השליך מתנחל, הגיש תלונה למשטרת ישראל במת"ק הישראלי בשכם. לאחר פניות חוזרות ונשנות הוא למד לבסוף כי המשטרה סגרה את תיק החקירה כשנה לאחר האירוע בעילת "עבריין לא ידוע". זאת למרות שאירוע התקיפה תועד במצלמות וידאו והפורעים נראים שם בפנים גלויות, לצד החיילים.

גם עדותו של ח"ק מהכפר מאדמא נוגעת בשיתוף הפעולה בין הצבא למתנחלים:

"בסביבות השעה 13:00 שמעתי קולות של השכנים שאמרו שמתנחלים נמצאים ליד הבית. פתחתי את הדלת וראיתי ג'יפ צבאי עומד על דרך העפר שמעל הבית ומתנחלים זורקים אבנים על הבית. היתה קבוצה גדולה של מתנחלים במרחק של עד 4 מטר [מהבית] שזרקו אבנים […] אמרתי לצבא: 'המתנחלים זורקים אבנים על הבית, עצרו אותם, תעשו משהו'. החיילים אמרו: 'כנס הביתה, אם לא תיכנס, נירה בך'.

"ראיתי את המתנחלים מחלון הבית של חדר השינה. כולם רעולי פנים, צעירים בני 17-16. לא היו חמושים. עם המתנחלים הגיע הרבש"ץ של יצהר. ראיתי אותו עם החיילים. הם נתנו לו להסתובב עם כלי הרכב בשכונה ולי לא נתנו לצאת מהבית.

"מאוד פחדנו. העברתי את כל המשפחה לחדר האורחים, שם אין חלונות. צעקנו והזעקנו תושבים מהכפר שיעזרו לנו ואז הגיעה קבוצה גדולה של תושבים מהכפר.

"מה עשה הצבא? ירה רימוני הלם נגד התושבים שבאו לעזור לנו ולא עצר את המתנחלים."

בנוסף על פרעות המתנחלים ושיתוף הפעולה ההדוק מצד החיילים, העדות הזו מאירה על שחקן נוסף במציאות העוועים הזו: הרבש"צ, רכז ביטחון שוטף צבאי של ההתנחלויות והמאחזים. הרבש"צים מתפקדים ככוחות אזרחיים צבאיים-למחצה; למרות שהם בשר מבשר המתנחלים, הם מצוידים בנשק צבאי ומאומנים על ידי הצבא. הסמכויות שלהם לא מוגדרות בצורה ברורה, אך הם  מוסמכים על ידי מפקד פיקוד המרכז לבצע פעולות שיטור כגון חיפוש ומעצר ולעשות שימוש בכוח. כך, הפכו הרבש"צים לאחד ממחוללי האלימות המרכזיים כנגד הפלסטינים, ועושים זאת ברישיון דה-פקטו.

ב-13 בדצמבר 2019 הגיע מחמוד מזלום, עיתונאי תושב הכפר אל-ג'אנייה, הסמוך להתנחלות טלמון, למספרה שבתוך הכפר בסביבות השעה 15:30. כשהספר החל במלאכתו, שמע מחמוד קולות ירי וצעקות של ילדים:

"רציתי לבדוק מה קורה בחוץ ומה שלום האוטו שלי שחנה בחוץ. עצרתי את הספר באמצע, הייתי עם הסינר שהלביש עלי הספר והפנים שלי היו עדיין מרוחים בקצף גילוח, ויצאתי החוצה.

"ראיתי במרחק כ-200 מטר ממני את יעקב [אלחרר], רבש״צ טלמון, המוכר לי ולכל בני הכפר. הוא ירה ב-16M שלו בתוך הכפר. הילדים צעקו מפחד. הם שיחקו בחוץ ופתאום מישהו יורה. הילדים התפזרו לכל עבר והסתתרו ותוך שניות לא ראו איש. כולם  רצו ותפסו מחסה. גם אני, מרוב פחד שיירו בי, נכנסתי חזרה לתוך המספרה. הכפר היה שקט, לא היתה שום סיבה שהרבש״צ בכלל יגיע לכפר.

"לאחר כמה דקות נכנס הרבש״צ למספרה, תפס אותי בכתף  ביד אחת ובשנייה  משך אותי בכוח. חששתי שיהרוג אותי. הייתי עדיין עם הסינר עלי ועם קצף גילוח מרוח על הזקן שלי. אמרתי: 'מה אתה רוצה? מה אתה עושה?', והוא השיב 'תשתוק, תשתוק'.

"הוא גרר אותי כ-200 מטר עד לכביש הראשי לכיוון ההתנחלות [טלמון] כשאני צועק בעברית: 'משטרה, משטרה, אני רוצה משטרה'. ביד אחת הוא החזיק אותי ומשך אותי וביד שנייה ירה באוויר שלוש יריות כשהוא צועק עלי לשתוק."

מחמוד מזלום מתוחקר בידי חיילים ורבש"צ טלמון יעקב אלחרר (בגבו למצלמה בז'קט שחור ללא כיתוב), תיעוד מתוך האירוע באל-ג'אנייה (צילום: יש דין)

על פי העדות, עאיד, אביו של מחמוד, ראה את המתרחש וניגש אל הרבש"צ, ודרש לדעת מה הוא עשה לבנו. לאחר ויכוח של מספר רגעים, הרבש"צ וחברו כיוונו את הנשק אל האב ואל בן משפחה שעמד בקרבת מקום ואיימו לירות. עאיד ביקש מהרבש"צ לצאת מתחומי הכפר מכיוון שאין לו שום סמכות שם, והדגיש בפניו כי זו לא הפעם הראשונה בה הוא פולש ליישוב. חיילים שעמדו בקרבת מקום וראו את המתרחש לא התערבו, גם לא לאחר שאביו של מחמוד ביקש מהקצין שנכח שם לסלק את הרבש"צ משטח הכפר ולשחרר את מחמוד. החיילים לא הגיבו לפניותיו של עאיד.

הדו"ח מקדיש פרק מיוחד גם לפגיעות של מתנחלים ברכוש של תושבים פלסטינים, ופגיעה במסגדים. גם באלה ניכר שיתוף הפעולה המלא שהמתנחלים זוכים לו מהרשויות: מאז שנת 2017 אספו תחקירני יש דין עדויות בנוגע ל-44 אירועי עבריינות אידיאולוגית שבמהלכם פגעו מתנחלים ברכוש פלסטיני ובמסגדים הממוקמים בתוך שטחי העיירות והכפרים. ב-42 מתוך המקרים האלה הוגשה תלונה למשטרה. חקירת המשטרה עודה מתנהלת לגבי 14 תיקים, ואילו ב-28 התיקים שבהם החקירה הסתיימה, לא הוגש ולו כתב אישום אחד.

בסוף יולי 2015, הצתת בני משפחת דוואבשה בביתם שבכפר דומא הוציאה לרגע את הציבור הישראלי מתרדמתו ביחס לאלימות הקיצונית המאיימת על הפלסטינים בשטחי הגדה מידי המתנחלים. שריפתם למוות של סעד, ריהאם והתינוק עלי בשנתם הצליחה לזעזע את המערכת, שבאופן יוצא דופן פעלה ומצאה את האשם ברצח המחריד.

מאז, עושה רושם, הציבור הישראלי חזר להתעלם באדישות ממציאות הפרעות היומיומית שהיא מנת חלקם של הפלסטינים, בשטחים שבהם הם אמורים לזכות להגנת הרשויות הישראליות, בהיותן הכוח הכובש. בפועל, המתנחלים מעוללים לפלסטינים ככל העולה על רוחם, החיילים מבליגים בשתיקה או משתפים איתם פעולה, המשטרה מטייחת את התלונות, והפלסטינים חיים בגהינום של פחד ואימה בביתם, עד ל"תיק דומא" הבא.