newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דארין טאטור: בימה"ש הוכיח שחופש ביטוי יש רק ליהודים

בית המשפט קבע שהשיר שכתבה טאטור, "התקומם עמי" הוא בגדר סיוע לטרור. גבי לסקי, עורכת דינה של טאטור: בית המשפט קבר היום את חופש הביטוי בישראל

מאת:

"בית המשפט הוכיח שבישראל אין חופש ביטוי לערבים-פלטסינים, חופש ביטוי יש רק ליהודים". כך הגיבה הבוקר המשוררת דארין טאטור לאחר שבית משפט השלום בנצרת הרשיע אותה בסיוע לטרור ובהסתה על יסוד שיר ושני סטטוסים שכתבה בפייסבוק.

"הייתי מוכנה, ידעתי שאני אורשע, די כבר עם הבדיחה הזו", אמרה טאטור מייד אחרי שהשופטת עדי במביליה-איינשטיין הרשיעה אותה. "אני לא מחרטת ואני אמשיך לכתוב. אם הורשעתי בטרור, זה טרור של אהבה, כי אני אוהבת את כולם".

דארין טאטור ועו"ד גבי לסקי בדיון הבוקר. אם הורשעתי בטרור, זה טרור של אהבה, אמרה טאטור (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

דארין טאטור ועו"ד גבי לסקי בדיון הבוקר. אם הורשעתי בטרור, זה טרור של אהבה, אמרה טאטור (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

עורכת הדין גבי לסקי, שייצגה את טאטור, אמרה ש"על אף שבית המשפט דיבר גבוהה-גבוהה על חופש הביטוי, ההכרעה הזו היא קבורה של חופש הביטוי. בית המשפט ממשיך לתת יד לסתימת פיות והופך שירה לעניין פלילי.". לסקי ציינה שבכמעט בכל יום בישראל אנשים אומרים אמירות פוגעות כלפי ערבים כגון "מוות לערבים" ודבר לא קורה, ואילו טאטור מורשעת על סמך שיר שתורגם באופן לא מדויק על ידי התביעה, בלי להתחשב בהבדלים תרבותיים ומאוויים של מיעוט לאומי. לסקי אמרה שהיא תבחן את פסק הדין ותחכה לעונש, אבל קרוב לוודאי שתערער לבית המשפט המחוזי

המחוקק אינו מסייג שירי משוררים

בפסק דינה עסקה השופטת במביליה-אינשטיין בעיקר בשורה "לך בעקבות שיירת החללים (השהידים), המופיעה באמצע השיר. למרות עדותו של דר יונתן מנדל, שטען שנראה שהכוונה לפלסטינים שנהרגו על ידי ישראלים, כמו משפחת דוואבשה או הדיל אל-השלמון, שאליהם מתייחסת טאטור במפורש בשירה, קובעת השופטת כי בהקשר של השיר והסרטון שהתלווה אליו "אין פרשנות אחרת למלה שהידים מלבד פרשנות אלימה המסיתה לטרור".

השופטת גם התייחסה לדבריו של פרופ' נסים קלדרון, שטען שממשוררים  נהנים מ"אוטונומיה תרבותית" והביא לדוגמה את שיריו של חיים נחמן ביאליק בקראו לנקמה ושירים של משוררים עבריים שקראו להתקומם נגד השלטון הבריטי. "המחוקק אינו מסייג שירי משוררים ואינם מוציאם מגדר החוק", כתבה השופטת במביליה-אינשטיין, "אין השיר יכול לזכות להגנת בית המשפט אך ורק בגלל כתיבת מילות הסתה בשיר… פרסום השיר אינו מקרה גבולי אלא כזה שמחייב את התערבות בית המשפט והגבלת חופש הדיבור".

יונתן מנדל: "כל העניין בעדות שלי היה שלא ניתן להתייחס לתרגום של שהידים כקביל. זו מילה שקיבלה משמעות חדשה בעברית ואיבדה לחלוטין את המשמעות המקורית שלה בערבית. בערבית השהיד הוא קודם כל קורבן"

מנדל עצמו הגיב לקביעות של בית המשפט: "כל העניין בעדות שלי היה שלא ניתן להתייחס לתרגום של שהידים כקביל. זו מילה שקיבלה משמעות חדשה בעברית ואיבדה לחלוטין את המשמעות המקורית שלה בערבית.  בערבית השהיד הוא קודם כל קורבן, שוהדאא כפר קאסם, רייצ'ל קורבין כשהידת פלסטין, מוחמד א-דורה כשהיד פלסטין, כל ה-2000 שנהרגו בעזה במלחמה כשהידים, בעברית זה אך ורק תוקפן — כשהאסוציאציה הדומיננטית בחברה היהודית בישראל הם מפגעים שביצעו פיגועי התאבדות. גם בשיר עצמו, מתייחסת טאטור לשני שהידים, והם — באופן לא מפתיע — קורבנות. האחד הוא עלי דוואבשה והשני הוא מוחמד אבו-ח'דיר, שניהם ילדים שנהרגו ובכך הפכו לחללים. לא ניתן לתרגם את הקריאה לאמץ אותם אל משפחת השכול הפלסטינית כקריאה ליזום פיגוע אלימות. זה פשוט שינוי דרמטי של המשמעות. השיר הוא בערבית, נכתב לערבים, וכאן מתייחסים למילה בקונטקסט ישראלי על ידי שופטת ותובעת שאינן דוברות ערבית. אי צדק בהיכל הצדק"

דארין טאטור נעצרה לפני שנתיים ושבעה חודשים לאחר שפרסמה שיר ושני סטטוסים בפייסבוק. היא ישבה שלושה חודשים במעצר, לאחר מכן ששה חודשים במעצר בית בגלות מחוץ לכפרה ריינה ומאז יולי 2016 היא יושבת במעצר בית בכפרה בתנאים מגבילים. רק לאחר מאבק ממושך היא הורשתה לפני כשנה לצאת מהבית מתשע בבוקר עד שבע בערב, רק בלוויית אחד ה"משמורנים" שלה.

והנה השיר עצמו, בתרגום מילולי של תמר גולדשמיט, אילנה המרמן ואיריס בר

הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם
בִּירוּשָׁלַיִם חָבַשְׁתִּי אֶת פְּצָעַי
וְתִנִּיתִי אֶת צָרוֹתַי לֵאלֹהִים
וְשַׂמְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְּכַפִּי.
לְמַעַן פָלַסְטִין עֲרָבִית
לֹא דַּי לִי בְּפִתְרוֹן שֶׁל שָׁלוֹם
לֹא אוֹרִיד לְעוֹלָם אֶת דְּגָלַי
עַד אֲשֶׁר אוֹרִידֵם מֵעַל מוֹלַדְתִּי.
הַכְנִיעֵם לַזְּמַן שֶׁיָּבוֹא,
הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם
הִתְקוֹמֵם כְּנֶגֶד שֹׁד הַמִּתְנַחֵל
וְלֵךְ בְּעִקְבוֹת שַׁיֶּרֶת הַחֲלָלִים.
קְרַע אֶת הַמִּסְמָכִים הַמְּבִישִׁים
הַמַּנְצִיחִים אֶת הַדִּכּוּי
הַמּוֹנְעִים מֵאִתָּנוּ לְהָשִׁיב אֶת זְכֻיּוֹתֵינוּ.
שָׂרְפוּ אֶת הַיְּלָדִים הַחַפִּים מִפֶּשַׁע
וּבְהָדִיל צָלְפוּ בְּפֻמְבֵּי
הָרְגוּ אוֹתָהּ לְאוֹר הַיּוֹם.
הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם
הִתְקוֹמֵם כְּנֶגֶד תּוֹקְפָנוּת הַמִּסְתַּעֲרֵב
אַל תַּטֶּה אֹזֶן לִמְשָׁרְתֵי הַשִּׁלְטוֹן
שֶׁקָּשְׁרוּ אוֹתָנוּ בְּאַשְׁלָיַת הַשָּׁלוֹם
אַל תַּחְשֹׁשׁ מִלְּשׁוֹנוֹת הַמֶּרְכָּבָה
כִּי הָאֱמֶת שֶׁבְּלִבְּךָ חֲזָקָה יוֹתֵר
כָּל עוֹד אַתָּה מִתְקוֹמֵם בְּמוֹלֶדֶת
שֶׁחָיְתָה פְּלִישׁוֹת וְלֹא הִתְעַיְּפָה
עָלִי קוֹרֵא מִקִּבְרוֹ
הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם
וּכְתֹב אוֹתִי בִּפְּרוֹזָה אֶל מוּל הַיָּרִיב
הָפַכְתָּ לִתְשׁוּבָה לִשְׂרִידַי
הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf