גם מול ירי חי, בביתא מבהירים שימשיכו להיאבק עד לפינוי אביתר

בשבועות האחרונים הפכה העיירה ביתא שליד שכם לחזית המאבק הפלסטיני נגד השתלטות המתנחלים על אדמות בגדה המערבית. בחודש מאי, לאחר רצח יהודה גואטה במתקפת ירי בצומת תפוח הסמוך, הקימו מתנחלים בזמן המלחמה בעזה את המאחז אביתר על אדמות ביתא ושלושה כפרים נוספים.

בניגוד למאחזים אחרים, הפעם המתנחלים החלו בתנופת בנייה מהירה שכללה סלילת כבישים והצבת עשרות מבנים, תוך שהם זכו להגנה ואף לעזרה אקטיבית מהצבא. בתגובה, תושבי ביתא החלו לארגן הפגנות בימי שישי, ובהמשך גם בלילות נגד המאחז. עד עתה הרג הצבא בירי חי ארבעה מתושבי הכפר, בניהם מוחמד חמאיל בן ה-16 ואחמד בני שמס בן ה-15.

המאחז קרוי על שם אביתר בורובסקי, תושב יצהר שנרצח במאי 2013. בעבר נעשו שלושה ניסיונות לבנות במקום מאחז, אך המבנים פונו זמן קצר מאוד לאחר הצבתם. ההפגנות בשבועות האחרונים דומות לשדה קרב: מעל אלף תושבים ופעילים מכפרים אחרים יוצאים מידי שבוע, כאשר כוחות מג״ב וחיילים תוקפים את המפגינים בירי גז מדמיע (כולל מרחפן), רימוני הלם, כדורי מתכת מצופים גומי וכאמור גם ירי חי של כדורי ״טוטו״. בשבועות האחרונים נפצעו במקום מעל 50 איש מירי חי, ועוד מאות מגז מדמיע ואמצעים אחרים לפיזור הפגנות.

באחת מהפגנות יום השישי קרא אחד מהמפגינים בעברית לחיילים: "עדיף שתלכו מפה, ולא תהיו כלבי שמירה של המתנחלים. זה כפר ביתא, זה לא חוף הים, זה לא נמל תל אביב, עדיף לכם ללכת מפה, זה לא מקום לטיול״. מסר זה מסכם היטב את הגישה של המפגינים המבהירים לרשויות בישראל: לא יהיה שקט עד לפינוי ההתנחלות.

בשנים האחרונות דעך המאבק הפלסטיני העממי נגד הגדר וההתנחלויות, שהגיע לשיאו בראשית שנות האלפיים במאבק נגד הקמת הגדר. ההפגנות בביתא כיום לא דומות להפגנות שנראו בשנים האחרונות בגדה המערבית – הן מבחינת כמות המשתתפים, והן מבחינת התדירות והעוצמה. בניגוד להפגנות אחרות בגדה, כמו אלה בבלעין, למשל, הן גם אינן הפגנות פלסטיניות-ישראליות משותפות, ואף שפעילים ישראלים בודדים מגיעים אליהן, הם אינם צועדים יד ביד עם התושבים הפלסטינים בקדמת ההפגנה. בביתא, ההפגנות הן פלסטיניות במובהק.

בעיירה מציינים כי עוד לפני גל ההפגנות הנוכחי, במרץ 2020, מתנחלים קיימו סיור בג׳בל אל ערמה שנמצא בצידה השני של העיירה. חיילים ירו והרגו שני צעירים במהלך מחאה נגד הסיור.

הצטרפתי להפגנות במהלך מספר שבועות. להלן כרוניקה של התנגדות ודיכויה.

יום שישי, ארבעה ביוני

סביב השעה 12, מאות מכוניות עושות את דרכן בשביל עפר, לכיוון ההרים מסביב למאחז שהוקם על הרכס הגבוה ביותר של הר סביח. יותר מאלף מפגינים, רובם מביתא אך גם מכפרים אחרים, מתכנסים לתפילת יום השישי על האדמות המשקיפות על המאחז. ברגע שמסתיימת התפילה, מאות מתחילים לצעוד בכיוון הכללי של המאחז, בעוד אחרים מבעירים צמיגים בשטח ההתכנסות.

תוך שניות, החיילים ושוטרי המג״ב מתחילים בירי מסיבי של גז מדמיע. רבים נמלטים לאחור, חלק מהצעירים ממשיכים לנוע קדימה. ואז, במרחק עשרות מטרים ממני, מפגינים מתחילים ליפול על הקעקע מפגיעה של כדורי ה״טוטו״, שם מכובס לירי חי, מבלי שההפגנה כלל מתקרבת למאחז. מפגינים שעמדו רחוק מהחיילים, חלקם מבלי שזרקו אבנים, נופלים לקרקע ומפונים ברגל על ידי התושבים לאמבולנסים. רובם עם פגיעות ברגליים, אך אחרים עם פגיעות בחלקים אחרים.

התחושה בשטח היא שהחיילים החליפו את ירי כדורי המתכת מצופי הגומי בירי חי. באופן כללי, נראה כי מאז המתקפה בעזה, הכוחות בשטח קיבלו היתר לירות ירי חי – כמעט ללא הגבלה. בסך הכל נפצעו באותו היום 15 מפגינים מירי חי. ההפגנה נמשכה לאורך שעות, בעוד צעירים מנסים לטפס מכיוונים שונים לכיוון המאחז, ולהגיע לכביש הראשי.

יום שישי, 11 ביוני

ההגעה לכפר קשה יותר. בתגובה להפגנות, הצבא חסם את הכניסה הראשית לעירייה מכיוון הכביש המחבר את צומת תפוח לחווארה. גם חלק מהכניסות מהכפר הסמוך עודלאה נחסמו בתלוליות עפר, עונש קולקטיבי ל-18 אלף התושבים של ביתא.

השבוע מפגינים התכנסו לתפילת המחאה מצידו השני של המאחז, מעל מחצבה מקומית. לאחר תפילת יום השישי, הצעירים מתחילים לדרדר צמיגים בוערים לכיוון הוואדי התלול, שמפריד בין מוקד ההפגנה למאחז.

בתגובה לירי גז מדמיע, המפגינים מתפזרים בכמה גבעות מסביב, משליכים אבנים לעבר החיילים שמשיבים בירי חי.

בשעות אחר הצהריים, חיילים ושוטרים יורים במוחמד חמאיל, תלמיד תיכון בן 16, שמת כעבור זמן קצר מפצעיו. חברו לבית הספר, אחמד בני שמסה, בן 15, נורה על ידי חיילים מספר ימים לאחר מכן, ב-16 ביוני, ומת כעבור יום מפצעיו.

יום שישי, 18 ביוני

בעקבות חסימת כל דרכי הגישה המרכזיות לעיירה, כולל חסימת הכניסה הראשית, ההפגנה השבועית מתאספת מול אותה חסימה המורכבת מבטונדות וזוכה לשמירה של חיילים 24 שעות ביממה. כאלף מפגינים מתפללים על הכביש הראשי. כעת, בגלל חסימה, הם נאלצים לנסוע בעיקוף של כ-20 דקות כדי לצאת מהעיירה לכיוון שכם.

מיד לאחר התפילה, כשהצעדה מתחילה, שוטרי מג"ב מתחילים להשליך רימוני הלם וגז מדמיע. רבים נסוגים לאחור ועשרות צעירים נשארים וזורקים אבנים לעבר החיילים. הפעם, אולי בגלל כמות ההרוגים הגדולה בחודש האחרון, החיילים יורים ״רק״ כדורי מתכת מצופי גומי וספוג. מספר עיתונאים העומדים בקדמת ההפגנה אך בצד, נפגעים ומפונים לטיפול רפואי. כדורי מתכת מצופים גומי וכדורי ספוג נורים בכמות גדולה. הצעירים לוקחים ארגזי פלסטיק גדולים, המשמשים להובלת תוצרת חקלאית ממחסן סמוך ומקימים בריקדות מול השוטרים והחיילים.

לקראת אחר הצהריים, המחאה עוברת לגבעות מסביב למאחז. א׳, בחור כבן 30 שמשתתף בהפגנות מספר לי: ״אנחנו לא נוותר על האדמות שלנו, המתנחלים שהקימו את ההתנחלות לא הבינו עם מי הם מתעסקים. פה לא מדובר בכפר קטן, זו עיר, אנחנו נמשיך לצאת כל שבוע עד שהם יפנו את האדמה ונקים שם מקום יפה לבילוי או לפעילות אחרת. אין לנו אפשרות לקבל את זה שהשתלטו לנו על הבית, כשכל זה קורה בעזרה של הצבא. בלי העזרה של הכוחות הישראלים הם לא היו נשארים שם יום אחד, היינו מעיפים אותם משם״.

יום חמישי, 24 ביוני

ההפגנות בביתא לא מוגבלות רק לשעות היום. בהשראת המחאה בגדר בעזה, התושבים מפעילים ״יחידות צמיגים״ המבעירות צמיגים ומדורות ומסנוורות בעזרת פנסים ולייזרים את ההתנחלות החדשה. למתנחלים, העשן של מאות צמיגים שנע עם הרוח לכיוונם מפריע מאוד. ביום חמישי בבוקר כוחות צבא פשטו על הגבעות מסביב למאחז, החרימו צמיגים וחסמו דרכי גישה. דווקא הכניסה הראשית לעיירה היתה פתוחה באותו יום, לדברי התושבים מכיוון שראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתייה ביקר במקום בבוקר.

בשבועיים האחרונים, כמעט מידי לילה יוצאים תושבי העיירה להפגנות ליליות. למרות ניסיונות לדכא את המחאה הלילית, מאות תושבים התכנסו בשעת שקיעה בהר מול ההתנחלות. חלקם ישבו, שתו, אכלו והתפללו. בחושך, מאות צעירים יורדים לוואדי ומתחילים להבעיר מעט צמיגים שהצבא לא החרים, וגם שיחים יבשים. אחרים מאירים בעזרת פנסים חזקים ולייזרים לעבר ההתנחלות, ולעבר החיילים שמסביבה. לעומת ההפגנות באור יום, החיילים חוששים להתרחק מהתנחלות, ויורים גז מדמיע מהטראסות הסמוכות לה.

לקראת השעה תשע מגיעה צעדת לפידים, בה השתתפו כמאתיים צעירים. כמה רימוני גז מדמיע גורמים להם להתפזר בשטח ההררי.

ב׳, אחד מהמפגינים הקבועים, שהחזיק בידו פנס רב עוצמה סיפר: ״הבעיה שלנו היא לא עם הצבא, הוא פה כל השנים, אלא עם המתנחלים. הם באים כדי להישאר. כשהם באו הם חשבו שמדובר בכפר קטן, אבל כאן כולם יוצאים למחאה, ואנחנו מבינים שההפגנות הליליות מפריעות להם במיוחד. כל ערב זה ככה, כבר כמה ימים".

בזמן שאנחנו משוחחים, צעירים עוברים ומחלקים שתיה ואוכל ביתי. ״זה אנשים מכניסים מהלב שלהם, זה לא מארגון כלשהו. אנשים הולכים למכלות, קונים או מבשלים ומחלקים פה כדי לתמוך בהפגנות, כל הישוב משתתף במחאה, כל אחד בדרך שלו״.

אחד המבוגרים שמביט על המחאה הלילית אומר: "למה הרגו את הצעירים שיצאו להפגין? איזה סכנה הם היוו?״ הוא מצביע על חברו, גבר בן 60 שמגיע עם קביים למחאה לאחר שנפצע בה. ״פה הצעירים שואבים השראה מהמבוגרים ולהפך, כולם יוצאים למחות. הרגו לנו שישה צעירים (כולל שנים שנהרגו בשנה שעברה במחאה מול סיור מתנחלים בכפר, א"ז) ועדיין אנשים ממשיכים לצאת״.

בהתנחלות החדשה מרבים להתלונן על העשן, והתושבים בביתא עוקבים אחרי הפרסומים בעברית של תושבי אביתר על ההפגנות הלילות. ״זאת המטרה, שהם יעזבו״ מוסיף ב׳.

יום שישי, 25 ביוני

המפגינים מתכנסים לתפילה בשטח פתוח מול המאחז. עוד לפני תחילת התפילה, חיילים המתחבאים בין עצי הזית, הרחק מהמאחז וקורב למוחים, יורים גז מדמיע. ״אל תזרקו אבנים, אל תתקדמו לעברם״ מפציר גבר עם מגפון לעבר הצעירים. ״נסיים את התפילה ואז נצא להפגנה״. הצבא ממשיך לירות גז מדמיע, ועשרות מתפללים נשארים לקיים את התפילה תחת עננת גז, כשחובש עם מסיבת גז עובר ומחלק פדים עם אלכוהול רפואי להקלת הנשימה.

מיד עם סיום התפילה, הצעירים מתחילים להתקדם לעבר החיילים ולזרוק אבנים. ג׳יפ צבאי יורה מתחים של גז מדמיע, 20 רימונים בכל פעם. המפגינים בורחים לכל עבר, חלקם נופלים לקרקע ומפונים על ידי החובשים. בהמשך גם רחפן מטיל גז מדמיע.

לקראת השעה שתים בצהריין, אחד הצעירים שהיה בין עצי הזית נפגע מירי חי ונופל לקרקע. הוא מופנה באמבולנס ומשם לבית החולים בשכם. לאחר מכן מגיע המידע שלמזלו, הכדור נכנס בצד אחד של הלחי לחלל הפה ויצא מהצד השני, ולא גרם לנזק קשה.

המפגינים ממשיכים במחאה, כשבכל פעם מגיעה קלנועית מכיוון הכפר ומרידה מים, שתיה קלה, וגם אוכל – עראייס ועוגות. לקראת השעה שלוש בצהריים מחלקים מנות של אורז ובשר, ורבים מהצעירים יושבים לאוכל מתחת לעצי הזית.

״תכתוב שזה לא קונפליקט, אלא כיבוש ואפרטהייד״, מבקש ממני אחד הצעירים באנגלית. ״הכסף האמריקאי לא רק מממן את הגז המדמיע שיורים עלינו אלא גם את ההתנחלות שבנו פה, את הכבישים, את הכל. התמיכה הבינלאומית מאפשרת להם להשתלט על האדמה שלנו״.