גם ביידן וגם טראמפ הפסידו, טארמפ הפסיד הרבה יותר

הדיבייט הראשון במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב שנת 2020 לא היה דומה לשום דיבייט נשיאותי בהיסטוריה. בעיקרו, הוא היה מאבק מתמשך של המנחה לשלוט בילד בטנטרום שעמד על הבמה, צעק ללא הפסקה וסרב לקבל את חוקי הדיבייט, ומאבקו של המועמד השני להשלים משפטים שנקטעו. את הילד בטנטרום גילם נשיא ארה"ב המכהן דונלד טראמפ, את האיש שלא מצליח להשלים משפט גילם סגן הנשיא לשעבר ג’ו ביידן, והמנחה היה כריס וולס מרשת החדשות הימנית פוקס ניוז.

טראמפ קטע את ביידן כמעט בכל פעם שבה הוא ניסה לדבר, סרב להפסיק לדבר כשהתבקש, ובשלב מוקדם של הערב אמר לוולס שהוא מרגיש שהוא מדיין נגדו ולא נגד ביידן. וולס, מצדו, שאל את טראמפ בשלב מאוחר יותר של הערב האם הוא מעוניין להחליף איתו מקום ולהנחות את הדיבייט, משל היה מורה מתוסכלת שנוזפת בילד המופרע של הכיתה.

מעט מאוד ייזכר מהחלקים הקונקרטיים של הדיבייט הזה, בהם וולס ניסה לשאול את המועמדים על סוגיות כגון מגפת הקורונה, בית המשפט העליון, הכלכלה, יחסי גזע, חוק וסדר ואמינות הבחירות, כי מעט דברים בעלי משמעות נאמרו בנושאים הללו. יותר מכל, זה היה קרב של טמפרמנט.

ביידן, מצדו, הבריק ברגעים מסוימים, בהם דיבר ישירות למצלמה במבט נוקב ובטון נלהב, אבל פעמים רבות מאוד הוא גם התבלבל במילותיו, שגה במספרים ונראה מעט מבולבל. שגיאות אלו שיחקו הישיר לידי קמפיין טראמפ, שמנסה כבר חודשים להציג את ביידן כזקן סנילי שלא מצליח אפילו לדבר באופן ברור וקוהרנטי. יותר מכך, נראה שהוא נכשל במידה מסוימת במשימה שהציב לעצמו: שלא לרדת לרמתו של טראמפ.

ביידן קרא לטראמפ לאורך הדיבייט "שקרן", "גזען", "ליצן" ו"הנשיא הכי גרוע בהיסטוריה", ובשלב מסוים גם אמר לו בתסכול "אולי תשתוק, בנאדם?". בכל דיבייט אחר בהיסטוריה, מועמד שהיה מתנהג כך על הבמה היה נראה כמי שחצה את כל הגבולות. אבל אל מול הצעקות והקטיעות הבלתי פוסקות של טראמפ, הסטייה העקבית להתקפות אישיות וחוסר הנכונות לכבד את הכללים המוסכמים בדיבייט נשיאותי, ביידן נראה בעיני פרשנים רבים יותר כמי שמנסה לעמוד בפני בריון מבלי להירתע.

רגע מאלף במיוחד היה כשלאחר התפרצות ארוכה נוספת של טראמפ, וולס ביקש מביידן לחזור ולענות על השאלה שנשאל, והוא ענה שהוא כבר לא זוכר את השאלה בגלל כל ה-ranting (קשקשת מטורפת) של טראמפ, דבר ששוב היה עשוי להציג אותו כזקן סנילי, אלמלא המנחה (הימני, להזכיר) הסכים מיד שגם הוא מתקשה לזכור את השאלה.

פרט לקרב הטמפרמנט, יזכרו בעיקר הדברים שלא נאמרו על ידי טראמפ. כאשר נשאל אם הוא מוכן לגנות קבוצות הדוגלות בעליונות לבנה ומיליציות חמושות ולקרוא להן שלא להוסיף לאלימות שפרצה במספר ערים ברחבי המדינה, טראמפ התחמק וביקש מהמנחה לנקוב בשמות ספציפיים. ביידן השיב מיד: ה- proud boys – מיליציה פשיסטית, חמושה ואלימה, גזענים במופגן הדוגלים בעליונות לבנה. טראמפ לא רק שלא גינה אותם, אלא במקום זאת קרא למליצייה הלבנה "לעמוד בצד ולהיות מוכנים", רמיזה נוספת לכוונתו שלא לכבד את תוצאות הבחירות. המיליציה הפשיסטית, כמובן, מיהרה לחגוג את התמיכה הנשיאותית וכינתה אותה כלא פחות מ"היסטורית".

טראמפ נמנע מלהגיד שהוא יקרא לתומכיו להתאפק ולא להתפרע אחרי יום הבחירות, ונמנע מלהצהיר שהוא לא יכריז על נצחונו לפני שהתוצאות יאומתו על ידי גורם עצמאי. ביידן התחייב לשני הדברים ללא הסתייגות, אבל לא הצליח לענות כשטראמפ דרש באחת מהתפרצויותיו שיציין ולו ארגון שוטרים אחד שתומך בו.

למרות שגם ביידן לא הצטיין בדיבייט, הקמפיין שלו חגג הלילה הישג משמעותי. זאת בגלל שנטל ההוכחה על הנשיא המכהן היה גדול יותר. טראמפ הגיע לדיבייט עם אתגר גדול בהרבה משל ביידן: הוא מפסיד בסקרים באופן עקבי, דעת הקהל עליו ירודה, והוא זקוק באופן נואש לתפנית לטובתו בעלילה, ומהר. טראמפ היה צריך לשכנע את הקולות הצפים (המעטים שנותרו) שהוא יותר מהבריון המגושם שהשמאל רואה בו. בניסיון לשחזר את הגישה האגרסיבית שהצליחה לו בדיבייטים מול הילרי קלינטון, הוא הוכיח לצופים שזה בדיוק מה שהוא: בריון חסר שליטה. ביידן היה צריך בעיקר לא לפשל באופן משמעותי, טראמפ היה זקוק לניצחון מוחץ. בכך, ביידן אולי לא ניצח, אבל טראמפ הפסיד הרבה יותר.

שלושים וחמישה ימים לפני מועד הבחירות ב-3 בנובמבר, חלון ההזדמנויות של טראמפ לחלץ מהפך נוסף שיביך את הסוקרים הולך ונסגר. בהופעתו הלילה על הבמה, כמו באסטרטגיה שלו לקראת יום הבחירות, נראה שהכלי היחיד שנותר בידיו הוא זריעת כאוס ובלבול.