newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתנחל מסרב לשרת: "הורגים ילדים במקום להגיע לשלום"

כמו חבריו בהתנחלות, שלמה (שם בדוי) חשב שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם, אבל כשקיבל פקודה להרים פצצות, הוא סירב, ומחכה עכשיו למאסר ארוך. האירועים האחרונים רק חיזקו אותו בדעתו. "עדיף לשבת בכלא מאשר להרוג בן אדם", הוא אומר

מאת:

"בדיוק בגלל זה סירבתי מלכתחילה". ככה אמר לי היום שלמה (שם בדוי), צעיר דתי שגדל בהתנחלויות, העריץ חיילים, חשב שהצבא הישראלי הוא צבא מוסרי, אולי הכי מוסרי בעולם – אבל בערב פסח האחרון החליט לסרב להטעין פצצות על כלי לחימה של אותו צבא בדיוק, ובעקבות הסירוב הזה החליט לסרב לשרת בצבא בכלל. האירועים של הימים האחרונים רק חיזקו אותו בדעתו שהוא עושה את הדבר הנכון.

"כל תמיכה במערכת היא לא מוסרית". חיילים מתכוונים לרדת דרומה לגבול עם עזה השבוע (צילום: מיכל גלעדי / פלאש 90)

"כל תמיכה במערכת היא לא מוסרית". חיילים מתכוונים לרדת דרומה לגבול עם עזה השבוע (צילום: מיכל גלעדי / פלאש 90)

שוחחתי בפעם הראשונה עם שלמה בתחילת השבוע, בזמן שהיה בביתו בחופשה, מחכה להמשך ההליך נגדו. אתמול הוא חזר לבסיס שלו, וצפוי לו משפט גם על נפקדות וכמובן גם על הסירוב שלו. הוא מצפה שיגזרו עליו לפחות חודש בכלא הצבאי, אבל הוא מודע שתקופת המאסר עשויה להיות ארוכה יותר. אולי הרבה יותר. זה לא משנה את הנחישות שלו. "כל תמיכה במערכת היא לא מוסרית, ואני לא מוכן להקריב חיים של מישהו אחר למען הנוחות שלי", הוא אומר.

כשדיברתי אתו בתחילת השבוע, זה היה לפני התפרצות סבב האלימות הנוכחי מול עזה. השיחה אתמול נעשתה אחרי תחילת ירי הרקטות מעזה, אחרי ההפצצות של חיל האוויר בעזה שבהן נהרגו – עד לשעה ששוחחנו – 20 בני אדם, מתוכם תשעה ילדים, ולפני שנודע על מותן של שתי נשים באשקלון מירי מעזה ולפני הירי של הלילה האחרון.

"אומרים שחלק מהילדים (בעזה) נהרגו על ידי חמאס, אבל זה לא משנה", הוא אמר לי. "אפילו אם זה ילד אחד, זה אומר שאתה הורג ילדים מכיוון שיש לך גישה של מלחמה במקום גישה של ניסיון להגיע לשלום ולהגנה".

"רק ביום שבו סירבתי, אחרי המשפט שלי, בפעם הראשונה בדקתי את האתר של 'בצלם' והתחלתי לחשוב על הדברים האלה ולראות את שני הצדדים, לא רק את הצד של הימין"

מה אתה מרגיש כשאתה שומע על ההרוגים עכשיו, זה מחזק את ההחלטה שלך לסרב?

"זה כואב. אבל זה המשך של דרך המלחמה שאני לא מסכים אתה. זה עוד שלב של אלימות ומוות. אני רק בן אדם אחד, אני יכול לעשות מה שאני יכול כדי להפריד את עצמי מהדבר הזה ולנסות להגיד כמה שאני יכול שיש דרך אחרת, יש גישה אחרת, שהיו יכולות למנוע את המוות הזה, מוות של ילדים, של אנשים חפים מפשע".

שלמה כפי שאפשר להבין הוא לא סרבן "קלאסי". הוא לא נולד בישראל, אבל מתאר שמאז שהיה קטן ידע שהמשפחה שלו מכוונת "לעלות ארצה". הוא קיבל בבית חינוך ציוני ודתי, ולמד על המלחמות "כמו שמלמדים כאן בארץ, רק מצד אחד". הוא הגיע לישראל בגיל 14 והלך ישר להתנחלות בגדה המערבית, שם הוא מתגורר עד היום.

שלמה הגיע לסירוב מתוך חשיבה פילוסופית על מוסר, אתיקה ופציפיזם, על הזכות של אדם כלשהו לקחת את החיים של מישהו אחר. אל השמאל במובן הפוליטי שלו, הוא מעיד, הגיע רק אחרי שסירב בפעם הראשונה. "רק ביום שבו סירבתי, אחרי המשפט שלי, בפעם הראשונה בדקתי את האתר של 'בצלם' והתחלתי לחשוב על הדברים האלה ולראות את שני הצדדים, לא רק את הצד של הימין". רק אחרי הערב הזה, הוא מצא את דרכו לרשת מסרבות, שנותנת לו תמיכה היום.

העברית של שלמה לא מושלמת. גם הידע שלו על הסכסוך לא דומה למי שגדל בערוגות השמאל. אבל בחרתי להשאיר את דבריו כמו שהם, עם הקיצורים המתבקשים כמובן. לפי בקשתו, ובעיקר לפי בקשת משפחתו, אנחנו שומרים על האנונימיות שלו – בלי שם ההתנחלות שהוא גר בה, בלי שם היחידה ששירת בה, בלי שם הארץ שגדל בה. ביישוב שלו סירוב הוא דבר מאוד לא מקובל.

"כשיוצאים מהגדר, זה מסוכן מאוד"

ידעתם מראש שאתם מגיעים להתנחלות, הבנת את המשמעות הפוליטית של החיים בהתנחלות?

"ההורים שלי רצו מערכת חינוך מסוימת, דתית לאומית. היתה חשיבה שהיישוב (ההתנחלות) הגדיר: יש ערבים שבאים לבנות את הבתים שלנו, יש ערבים שאין להם סיבה להיכנס, יש ערבים שנכנסים בכל מקרה וגונבים. בנוסף היו גם פיגועים. חבר אחד שלי איבד את אחותו ואחר איבד את אבא שלו. מחבל בא והרג אותו. הקהילה השתמשה בזה (בפיגועים) כדי לחזק את העמדה שלה לגבי למה צריכים כל כך הרבה כוח הגנה וכל כך הרבה חיילים שמסתובבים ביישובים".

היה מפחיד לגדול בהתנחלות?

"אלה חיים יחסית נורמליים של נוער, אבל במסגרת יוצאת דופן. ב-15 דקות מטיילים מצד אחד של היישוב לצד השני, אבל כשיוצאים מהגדר, זה כבר מאוד מסוכן, וצריך לעשות את זה באוטובוסים או באוטו".

"יש גישה אחרת שיכולה למנוע מוות של חפים מפשע". הפצצה ישראלית בח'אן יונס השבוע (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

"יש גישה אחרת שיכולה למנוע מוות של חפים מפשע". הפצצה ישראלית בח'אן יונס השבוע (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

ראית חיילים מסביבך כל הזמן. מה הרגשת כלפיהם?

"התחושה היתה מאוד חיובית. חיילים היו גיבורים, הגיבורים שמצפים מכל אחד ואחד להיות כמוהם ולהיות חיילים. האווירה היתה שאנחנו מחכים עד שנוכל להתגייס כדי להיות הגיבורים האלה ולהסתובב ביישוב על מדים".

יצא לך להיתקל במקרה שבו חשבת שחיילים השתמשו ביותר מדי באלימות?

"היו מקרים, ולא מעט. אבל גם אם אני או אנשים דומים אלי הודינו שחייל טעה, שהוא השתמש ביותר מדי אלימות ללא צורך, לא הגענו משם למחשבה יותר עמוקה על האם כדאי לנו להתגייס. מבחינתנו זה היה אירוע יוצא דופן, לפעמים קורות טעויות, אבל אנחנו המתנחלים, הישראלים, צודקים, זו מלחמה צודקת".

מתי התחלת לחשוב על שאלות של אלימות?

"התעניינתי בפילוסופיה מגיל צעיר, והתחלתי לחקור יותר כשהייתי בן 15. היו לי מחשבות על אלימות, על פציפיזם ועל מלחמות, אבל במאקרו, בתמונה הגדולה. בערך שנה לפני שהתגייסתי התחלתי לחשוב על זה באופן ספציפי. יש שאלה של מתי מותר להרוג. להרוג מישהו זה לא דבר קטן. אי אפשר להבין מוות בלי לדמיין שזה קורה לך, שהחיים שלך שווים לחיים של מישהו אחר, שהם לא שווים יותר".

אבל רבים אומרים שהחיים שלהם, של הקהילה שלהם, שווים יותר מהחיים של מישהו אחר. הרי שמעת אנשים סביבך שמדברים ככה.

"יש שתי טענות דומות, אבל לא זהות. לפי טענה אחת, כל החיים שווים, אבל כל אחד דואג לעצמו, או לקהילה שלו או למדינה שלו. עם אנשים כאלה יש לי דיאלוג. אבל את אלה שאומרים שיש אנשים ששווים יותר מאחרים אני שואל: למה? האם העובדה שאתה יותר חזק ויותר מהיר אומרת שאתה שווה יותר?"

אבל בוודאי שמעת סביבך אנשים אומרים: החיים שלנו שווים יותר כי "אתה בחרתנו".

"כשהייתי יותר דתי, באמת האמנתי שאנחנו מקרה יוצא דופן. מאז שעברתי תהליך, חשבתי שגם אם אנחנו מקבלים את כל מה שאמרנו על תורה ומלחמת מצווה, זה עדיין לא אומר שאנחנו יכולים לנהל לפי הדברים האלה מדינה. גם אם אנחנו מדינה יהודית, אנחנו לא מדינה שמתנהלת לפי הלכה. אנחנו לא תיאוקרטיה".

בשיחה קודמת אמרת לי שלא היתה לך כוונה לא להתגייס.

"נכון. היה לי רצון לעזור לאנשים ולתרום חזרה מהכוחות שיש לי לאנשים שצריכים. גם התחנכתי על זה שהצבא הישראלי הוא הכי מוסרי בעולם. מצד שני, גם אם האמנתי שזה (גיוס) הוא דבר שצריך לעשות, עדיין לא הרגשתי בנוח עם זה. ניסיתי להגיע למקום בצבא שיהיה הכי רחוק מאלימות, כדי שאוכל לשרת בשקט ולא לחשוב על הדברים האלה יותר. גם חשבתי שאוכל להשפיע לטובה מבפנים".

המפקדים לא רצו לשמוע

אז ביקשת להגיע הכי רחוק מאלימות?

"לא במלים האלה. חשבתי שגם אם הדברים שאני חושב הם נכונים, אי אפשר להגיד שהאלימות (של הצבא הישראלי; מ"ר) היא לא נכונה ולא מוסרית. הרגשתי שיש הרבה כוחות שלוחצים על ישראל לא להגן על עצמה בצורה טובה, ואם אני אגיד משהו דומה לזה, זה יכול להתפרש רע.

"כשהגעתי לצו ראשון אמרתי שאני לא רוצה להיות בקרבי או במשהו שקשור לאלימות. זה שבסופו של דבר שמו אותי כתומך לחימה מראה שלא דחפתי את זה מספיק".

כשהגעת להיות תומך לחימה, הבנת שזה משהו שאתה לא יכול לחיות אתו?

"אפילו לפני שהגעתי לתפקיד. בבקו"ם אמרו לי שאני אקבל קורס שמתאים לי. רק בסוף הטירונות, כשקיבלנו את השיבוצים שלנו, הבנתי שזה (שיבוץ לתומך לחימה; מ"ר) הוא לא דבר שאני יכול לחיות אתו".

ולא הצלחת. דיברת עם המפקדים שלך?

"דיברתי עם המפקדים ועם אלה שמעל למפקדים. קצין המיון בבקו"ם אמר לי שהוא לא יכול לעזור לי, אבל בטירונות יכולים. בטירונות אמרו לי שהם לא יכולים לעזור לי, וזה דבר שמתעסקים בו יותר בקורס. כל פעם אמרו לי שכדאי לי לעבור לשלב הבא, כי אם אני עושה בעיות עכשיו, אז בשלב הבא לא תהיה לי אפשרות לעבור, כי אסור שיהיו עליך תלונות או בעיות משמעת.

"ככה עברתי משלב לשלב עד שהגעתי לקורס. רציתי לחתום על טופס 55 לעבור תפקיד, אבל הקצין אמר לי שהוא מאשר טופס 55 רק למי רוצה לעבור לקרבי, שזה ההפך ממה שרציתי. בקורס אמרו לי שזה (בקשה להיות רחוק מאלימות; מ.ר.) עובד יותר כשאגיע לבסיס לעבודה האמיתית שלי. הגעתי, ומהרגע הראשון אמרתי להם שאני פציפיסט ולא יכול להתעסק באלימות, לא רוצה להיות תומך לחימה, אני רוצה לעבור תפקיד. הם אמרו שאם אעשה בעיות משמעות, יעשו לי בעיות וכדאי לי להתחיל בעבודה".

כשאתה בא ואומר לקצינים בבסיס שאתה פציפיסט. איך הגיבו?

"הם לא התייחסו בכלל. הם התנהגו כאילו זה לא היה. אני לא יודע אם הם חשבו שאני לא לוקח את זה ברצינות. עד שסירבתי פקודה בפעם הראשונה, הם לא באמת התייחסו".

ספר לי על הסירוב עצמו. היית צריך להטעין חימוש, ואז מה קרה?

"החימוש היה על עגלה והם רצו שאני ארים אותו ואשים אותו בכלי לחימה, להכשיר את החימוש לשימוש. אמרתי שאני לא נוגע בזה. אני חושב שהם ניסו לעשות לי דווקא כדי לבחון אותי".

ומה קרה?

"שלחו אותי לריתוק ל-21 יום על סירוב פקודה. בתוך הריתוק הזה הם שוב ביקשו ממני להרים חימוש, ושוב סירבתי".

כשסירבת ידעת מה יכולות ההשלכות?

"ידעתי שסירוב פקודה הוא חמור. שאלו אותי (קודם; מ"ר): אם ניתן לך פקודה, מה תעשה? אמרתי שאני אסרב. והם אמרו לי שסירוב פקודה הוא מאוד חמור. לא ידעתי בדיוק מה יקרה לי, אבל ידעתי שזה יהיה חמור. אבל באיזשהו שלב, אם מדברים על חיים ומוות, אפילו אם הצבא ישים אותי בכלא לשלושה חודשים, אני עדיין מעדיף את זה על לדעת שהייתי חלק מהרג של בן אדם. יותר טוב לקבל על עצמי עונש מהצבא מאשר להרוג בן אדם".

"דרך חבר של חבר הגעתי למסרבות". מחאה של סרבניות גיוס (אקטיבסטילס)

"דרך חבר של חבר הגעתי למסרבות". מחאה של סרבניות גיוס (אקטיבסטילס)

אבל היה ברור לך שאתה לא מרים את החימוש?

"זה היה לי ברור ברמה הרגשית יותר מאשר ברמת השכל".

זה היה לפני הפסח, החמצת את הסדר. ישבת בריתוק, וחשבת: איזו טעות עשיתי?

"כן, היו לי שני סוגים של מחשבות. המחשבה הראשונה היתה שהנה, עכשיו סירבתי, הייתי סגור עם זה ברמה הרגשית, אבל ברמה הרציונלית, אמרתי לעצמי שיכול להיות שטעיתי משום שבעצם לא היה לי מידע אם הצבא מוסרי או לא. (חשבתי ש)יכול להיות שאפילו אם רגשית אני לא רוצה לעשות זה, אני צריך להתגבר, גם אם זה קורע אותי מבפנים.

"המחשבה השנייה היתה שיכול להיות שלא רק שאני לא רוצה להיות מעורב באלימות, אלא שאני חייב לצאת מהצבא כמערכת כי הוא (הצבא) לא מוסרי. ואז זה לא בסדר לתרום למערכת אפילו בלי אלימות. היה לי הרבה זמן בריתוק, וככה הגעתי למסקנה שאני צריך לסרב על הכל".

"זה לא עובד וזה לא מוסרי"

השינוי היה פוליטי, הוא נגע למה שהצבא עושה בסכסוך הישראלי-פלסטיני?

"דבר ראשון, יש כאן אינטרס עצמי, כי מלחמה ואלימות, בסופו של דבר, פוגעים בנו. 'להכות חזרה', 'להתנקם' – הם רק המשך של סבב של אלימות. להרוס בתים, להרוג אחיות, ילדים, אבות ולדחוק פלסטינים למקום של חוסר תקווה וייאוש – זה מה שיוצר את הדור הבא של טרוריסטים. זה מה שנותן לארגונים כמו חמאס את התמיכה והפופולריות שלהם. איזה צידוק יש לכך שנעשה את זה לפלסטינים שרובם, במהלך הסכסוך, לא היו לוחמים? במיוחד כשאנחנו מבינים שלטווח הארוך זה לא ממש מגן עלינו. באופן אישי, אני מאמין שאין מצב המצדיק הרג מבעית של אזרחים תמימים. אבל במצב הזה, הגישה של צה"ל הוא לא רק שגויה ברמה האתית, היא גם לא הגיונית ביסודה".

ממה שקראת הגעת למסקנה שישראל לא עושה מספיק כדי לא לפגוע בחפים מפשע?

"זה מה שדחף אותי לאיפה שאני עכשיו: איך שישראל מתעסקת עם הפלסטינים. היא לא באה בגישה של לפתור את הבעיה כדי שיהיה שלום. השלום זה דבר שהצד השני נותן לנו. זה לא דבר שאפשר לקבל בעזרת כוח של מלחמה. זה לא שאם נפציץ אותם, הם יבואו ויבקשו שלום אתנו. זו חוסר הבנה של למה הם נלחמים ומה הכאב שלהם. הגישה (של ישראל) היא שיש עכשיו אויב וצריך לנצח אותו. זה לא עובד ולא מוסרי להמשיך ככה".

רבים יגידו שעצם הנוכחות שלך אישית, של המשפחה שלך, של היישוב שלך, היא בעצמה אלימות כלפי העם הפלסטיני.

"אני חושב שזה יותר מורכב. אני מסכים שאלימות לא באה רק דרך רובה או פצצה. יש אלימות שמתנחלים מפעילים כלפי פלסטינים באזור, וברור שהיא גם לא בסדר".

אבל ההתנחלויות עצמן הוקמו בכוח הצבא.

"חשוב להפריד בין דברים שקורים בגלל ההתנחלויות, לבין בעיה יותר עקרונית. אם המשטרה או השב"כ היו שומרים על ההתנחלויות, זה היה משנה? אם כן, הבעיה היא לא בהתנחלות, הבעיה עם הצבא. אם המתנחל בא ואומר אני פה כי האזור הזה לא יכול לחיות בשלום אתנו, זה לא בסדר. אבל  אני גדלתי באזור הזה, ביקרתי באזורים אחרים ביהודה שומרון, הם (המתנחלים) אומרים שהם קשורים רגשית או אישית למקום. יש בעיות באופן של ההתנחלויות היום, אבל אלה בעיות שאפשר להתגבר עליהם. החלום שלי שנגיע למצב שבו יש ערים של יהודים וערים של פלסטינים, אחת ליד השנייה, ואין אלימות ביניהן, אין פיגועים, אין נקמה".

"החיילים היו בעינינו גיבורים". על רקע התנחלות בגדה. (צילום: אחמד אל-בז / אקטיבסטילס)

"החיילים היו בעינינו גיבורים". על רקע התנחלות בגדה (צילום: אחמד אל-בז / אקטיבסטילס)

בשביל זה צריך שיהיו זכויות שוות לכולם

"נכון, אבל זו שאלה כבר שונה מהשאלות של ההתנחלות".

אם היו אומרים לך לשמור, כחייל, לשמור על התנחלות, על ההתנחלות שלך, היית מסכים?

"אני לא מרגיש שאני יכול להשתתף בצבא, לא משנה אם אני שומר על התנחלות או שומר על גינה. אני לא רוצה לתרום למי שעושה את האלימות הזו. יותר מזה, אני לא חושב שהדרך שהצבא שומר על התנחלויות היא הדרך הכי יעילה. ההרגשה היא שאני לוקח את הצבא של המדינה שלי ושם אותו איפה שאני גר כדי להגן על סוג מסוים של אנשים, וזה נגדם (הפלסטינים). אני חושב שזה מעמיק את הבעיות שגורמות לאלימות מההתחלה".

איך המשפחה שלך קיבלה את ההחלטה שלך לסרב? ביישוב לא יודעים.

"ההורים שלי לא מסכימים עם ההחלטה שלי, הם חושבים אחרת. הדעות שלהם גרמו להם לעזוב חיים טובים בארץ אחרת, לעלות לישראל ולגור ביישוב. הם תומכים בי כי אני הבן שלהם, ואני ממש מעריך את זה. הם גם דואגים שאם יידעו ביישוב שלי מה אני עושה – מסביבי יש הרבה אנשים ששירתו במלחמה, שיש להם בן בצבא, נהרגו להם קרובים במלחמה או בפיגוע – אם הם ישמעו שיש משפחה שהבן שלה לא חושב שמה שהצבא עושה הוא מוסרי, זה יגרום לכך שאולי לא יזרקו ביצים על הבית שלנו, אבל הם (ההורים שלי) לא יהיו מקובלים כחלק מהקהילה".

אבל לך עצמך אין בעיה שיידעו.

"לא, אבל להורים שלי זה חשוב, ואכפת לי מהם".

אתה יכול לספר לי על הקשר עם מסרבות. אלה אנשים, בעיקר נשים, שרחוקות מהמקומות שבהם גדלת.

"הם מאוד נחמדים. לא ידעתי שהם קיימים לפני שלושה חודשים או חודשיים, כשהתחלתי את התהליך. דרך חבר של חבר של חבר, קיבלתי את המספר של אותם אנשים ששיתפו אותי בתוך הרשת, וככה בעצם הכרתי אותם, והם מאוד עוזרים לי, אפילו שאנחנו לא מסכימים בכל".

אתה מרגיש ששופטים אותך בגלל שאתה מתנחל?

"לא הרגשתי. אבל האמת היא שגם אם כן שופטים אותי בגלל שאני מתנחל, זה לא היה מפריע לי. אבל אני לא חושב שהם עושים את זה".

סירבת פעם אחת, הלכת לריתוק, ואז סירבת פעם שנייה ושפטו אותך?

"כן, שפטו אותי, ואמרו לי ללכת לכלא, בסוף מאיזו סיבה, שמו אותי במעצר לשבוע".

ומה צפוי לך עכשיו, ממה שאתה יודע.

"מיד כשאני אחזור, אני אעלה למשפט גם על נפקדות וגם על המשך סירוב הפקודה שלי, ואז אני אקבל הרבה יותר זמן בכלא. אני מצפה שאהיה חודש בכלא עכשיו".

אתה כרגע לא רוצה לשרת בכלל, גם לא להרים עט בקריה.

"כן, כל תמיכה במערכת היא לא מוסרית, זה לא דבר שאני מוכן להשתתף בו".

זה עלול לא להיגמר בחודש מאסר. זה יכול להיות חודש ועוד חודש ועוד חודש.

"כן, דיברתי עם אנשים בצבא שאמרו לי שיכול להיות שאני אהיה (בכלא) שנה וחצי או שנתיים. אני לא חושב שזה באמת יקרה, אבל אפילו אם זה יקרה, בסופו של דבר אנחנו מדברים על דברים שהם מעבר לנוחות שלי, דברים שהם חיים ומוות, ואני לא מוכן להקריב על חיים של מישהו אחר למען הנוחות שלי. לא מוכן לפגוע במישהו אחר כדי שיהיה לי יותר נוח".

מ"מסרבות" נמסר כי "הרשת מלווה ומייצגת סרבנים פוליטיים ואידיאולוגיים, תומכת בהם ומסייעת להם לעמוד בהחלטה המצפונית שלהם. לרשת מגיעים סרבנים מכל קצוות החברה הישראלית – מבתים ימנים ושמאלנים, ממעמדות סוציו-אקונומיים שונים, עולים חדשים וותיקים. גם במדינה מיליטריסטית כמו ישראל, צעירים רבים מפתחים עמדות עצמאיות, חשיבה ביקורתית ועמידה על עקרונות. הסיפור של שלמה שגדל והתחנך בהתנחלות היא עדות עדכנית לכך.

"שלמה פנה למסרבות לפני כמה שבועות וביקש סיוע לצאת מהשירות הצבאי מטעמי מצפון. כשהתגייס, האמין שצה"ל שונה מכל הצבאות בעולם, ושהוא טוב ומוסרי מהם. במהלך שירותו גילה שצה"ל מפעיל אלימות בלתי מוצדקת, וחורץ גורלות לחיים ולמוות כאשר יש בכוחו להנמיך את הלהבות ולסיים את ההרג. הדברים שהטרידו את שלמה והובילו אותו לסרב צריכים להטריד את מנוחתו של כל מתנגד כיבוש, אלימות והרג שמשרת בצבא בניגוד לאמונותיו, ולהעלות שאלות לגבי גבולות הציות לחוק, והקלות בה נלקחים חיי אדם".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf