בשביל החרדים, שמירת שבת היא ההצדקה לתמיכתם במדינה
מלבד העזרה למוסדות החרדיים, החרדים מצדיקים את השתתפותם במוסדות המדינה בכך שהם שומרים על צביונה היהודי. לכן הם אינם יכולים לקבל קווי תחבורה בשבת. אבל הסיטואציה הפוליטית מקשה עליהם להפעיל את כוחם
"אני קורא את צהלות השמחה וההתרגשות פוליטיקאים ועיתונאים על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת", כתב אתמול איש התקשורת החרדי יעקב אייכלר, בתגובה על הפעלת קווי תחבורה ציבורית בגוש דן". "אני מבין שסוף סוף הוקמה מדינה ככל המדינות. נותר רק לתהות, מדוע טרחתם כל כך לעשות זאת בחבל ארץ זה, תוך גירוש ונישול תושבים ערבים שחיו במקומות אלה. בשכם חברון נצרת ושפרעם, יש תחבורה ציבורית בשבת כבר מזמן".
כדי להצדיק את ישיבתם במוסדות שהם לא מאמינים בהם, החרדים מסבירים שהם שומרים על "הציביון היהודי" של המדינה. יעקב ליצמן ומשה גפני, מנהיגי יהדות התורה (צילום: פלאש 90)
התגובה הזו, בוטה ככל שתהיה, משקפת את המצוקה של החרדים מול המהלך הזה של עיריות שונות בגוש דן, ותל אביב בראשן. אחת מן ההצדקות הרווחות של היהדות החרדית להשתלבות במוסדות המדינה, גם אם באופן מסויג, היא הטענה כי קיום מפלגות חרדיות בפוליטיקה הישראלית לא רק מחזק את הקהילה החרדית עצמה על ידי תקציבי חינוך ומניעת גיוס לצבא, אלא מחזק את הצביון היהודי של ארץ ישראל ומונעת אסונות שמתרגשים על יושביה כאשר הם אינם ממלאים את רצון הא-ל.
איך משתתפים במוסדות ששוללים את קיומם?
סביב השאלה הזו סובב גם הוויכוח בין היהדות החרדית המיינסטרימית, המיוצגת בכנסת, ובין "העדה החרדית", הכוללת את הזרמים המתנגדים באופן מוחלט לקיומה של המדינה. לפי אנשי "העדה החרדית", נאסר על עם ישראל לעלות בצורה מסודרת לארץ ישראל, וזאת על פי פרשנות חז"ל לפסוקים משיר השירים. ההוגה החרדי הידוע ביותר בנושא זה הוא רבי יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר, העוסק בסוגיה בהרחבה בספרו "ויואל משה". גם רבי שלום דובער שניאורסון (חב"ד), שקדם לרבי מסאטמר, סבר שהציונות המדינית מנוגדת לתפיסה היהודית המסורתית, אך לא מנע מחסידיו מלהתיישב בארץ כאנשים פרטיים.
כמו "העדה החרדית", גם היהדות החרדית המיינסטרימית מסתייגת מצד אחד מגילויי ריבונות על אדמת ארץ ישראל לפני ביאת המשיח, אולם מצד שני – בניגוד ל"עדה החרדית" – היא מקבלת את ההשתלבות במדינה כרע במיעוטו. האמירה של אייכלר משקפת בדיוק את המתח הזה. מצד אחד ההשתלבות דה פקטו במוסדות המדינה, מצד שני אידיאולוגיה חרדית השוללת את אותם מוסדות עצמם.
את המתח הזה המפלגות החרדיות יכולות לפתור רק על ידי מאבק דתי בגילויים של חילון ציבורי במדינת ישראל. שכן אם החרדים לא יעשו כן, ההצדקה לישיבתם בכנסת, ובממשלה במיוחד, תיתקל בבעיה אידיאולוגית חריפה.
כדי להבין את סוגיית התחבורה הציבורית בשבת בישראל, צריך לחזור אחורה לימי הקמת המדינה. דוד בן–גוריון, אז ראש הסוכנות היהודית, פנה לאגודת ישראל כדי שזו תסייע להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל בעדותה בפני ועדת אונסקו"פ – ועדת האו"ם שהמליצה בסופו של דבר על החלטת החלוקה. כדי להשיג את תמיכתם למהלך, כתב מכתב קצר, הידוע עד היום בכינויו 'מכתב הסטטוס קוו'. במכתב הזה הוא הסביר את עמדת הסוכנות בארבעה נושאים הקשורים לדת ויחסיה עם המדינה שתקום. בעניין השבת כתב" "ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת". על בסיס אמירה זו, נחקק בשנת 1951 "חוק שעות עבודה ומנוחה", האוסר על העסקת יהודים בשבת.
מבחינת החרדים, אין שום אפשרות להתפשר על השבת. מפגינים חרדים מתעמתים עם שוטרים בהפגנות שבת בירושלים (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)
יוזמות חילוניות פרטיות לתחבורה ציבורית בשבת
מאז ועד היום, סוגיית השבת שנויה במחלוקת בין הדתים, ובייחוד החרדים, לחילונים. מרבית החילונים תומכים לכל הפחות בפתיחת מקומות בילוי ובהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. אולם מרבית הדתים, והחרדים בתוכם, רואים בחילול שבת בפרהסיה כפוגע בצביון היהודי של המדינה.
בתחום התחבורה הציבורית, מתבססים ההסדרים על הסטטוס קוו שהיה קיים ערב הקמת המדינה. בשכונות דתיות נאסרה כל תנועה של כלי רכב. רוב התחבורה הציבורית אינה פועלת בשבת, פרט לקווי שירות המשרתים יישובים מרוחקים מאוד בצפון או בדרום. יוצאת מן הכלל העיר חיפה, שם פעלה תחבורה בשבת עוד לפני קום המדינה. גם בערים מעורבות נוספות כמו נצרת ונוף הגליל (נצרת עלית) פועלת תחבורה ציבורית בשבת. כמו כן, מוניות ומוניות שירות מורשות לנסוע בשבת. משנות השישים ועד העשור הראשון של המאה ה-21 פעל בימי שבת קו אוטובוס של יונייטד טורס בנתיב מנמל התעופה בן גוריון עד לרצועת חוף של תל אביב–יפו, שהיה מיועד לתיירים, אך גם תושבי גוש דן השתמשו בו, בעיקר לנסיעות לחוף הים ובחזרה.
הסכמים קואליציוניים עם המפלגות הדתיות כללו תמיד התחייבות לשמירת הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה, או לכל הפחות (בממשלת נתניהו ב-2013, שבה החרדים לא היו שותפים) תוך מתן זכות וטו למפלגה הדתית על שינויים בו. גם מפלגות חילוניות בעיקרן שנמצאו באופוזיציה לא בהכרח תמכו בכל רפורמה לחילון השבת, ולעיתים חברי הכנסת מטעמן נמנעו מהשתתפות בדיונים בנושא. מצע מפלגת העבודה מציין חשיבות בשמירה על השבת כיום המנוחה הכללי, אולם תומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת במסגרת שתוגבל על ידי הסדרים שייקבעו ברשויות המקומיות על פי צורכי ואופי אוכלוסיותיהן.
בשנים האחרונות התעוררו מספר יוזמות פרטיות ששמו להן למטרה לספק שירותי תחבורה בסופי השבוע, ובפרט בשבת, באמצעות הקמת אגודות שיתופיות. בשנת 2019 החלו מספר ערים לבחון אפשרות להפעיל מיוזמתן קווי אוטובוס מסודרים בשבתות. באוקטובר האחרון עיריית תל אביב יצאה במכרז להפעלת קווים קבועים במהלך יום השבת, ובשבת האחרונה אף הפעילה אותם בהצלחה סוחפת יחד עם עיריות נוספות.
אם המטוס מחלל שבת, מי ישמור עליו?
לעומת היוזמות החילוניות השונות לחילון השבת, פועלת הוועדה למען השבת בראשותו של הרב יצחק גולדקנופף, חסיד גור הפועל בשירות האדמו"ר, יחד עם רבנים מובילים מהציבור החרדי מכל הזרמים. הוועדה הוקמה לפני כ-20 שנה על רקע ניסיונו של הזרם הרפורמי להכניס נציגים שלו למועצות הדתיות. המאבק הפומבי הגדול הראשון של הוועדה למען השבת נרשם בעקבות ההחלטה של "אל על" לפני כ-13 שנים להטיס בשבת נוסעים שנתקעו בגלל שביתה.
ראשי הציבור החרדי קראו בפועל לחרם כללי על "אל על". מנהיג הציבור הליטאי דאז, הרב יוסף שלום אלישיב, שהיה ממובילי המאבק, צוטט במודעה בעיתונות החרדית כאומר: "אין זה כבוד שמים ואין ראוי לטוס בחברת אל-על גם במחיר הפסד ממון. כידוע, חברת אל-על היא קו מאוים מאוד כיום. הכיצד מרשה לעצמה אל-על להתעסק עם השבת ולהסיר מעליה את שמירת שבת קודש?". בעיניו של הרב חיים קניייבסקי, ממנהיגי היהדות הליטאית, שמירת שבת שומרת גם על בטיחות הטיסה. "מטוס זה מקום סכנה", הוא אמר, "ואם יש חילול שבת – מי ישמור על המטוס?"
למרות שקווי התחבורה הציבורית בשבת בתל אביב נתפסים כהפרה חמורה של הסטטוס קוו, התגובה החרדית היתה מתונה יחסית. ראש עיריית תל אביב רון חולדאי ליד אחד מקווי האוטובוס (צילום: מרים אלסטר / צילום פלאש 90)
לאחר דיונים ומגעים, נחתם הסכם בין "אל על" לוועדה למען השבת, והציבור החרדי שומר מאז אמונים לחברה ששומרת על השבת. ההסכם עצמו, אגב, מעולם לא נחשף בתקשורת.
הוועדה למען השבת נלחמה בהצלחה נגד חברות ואתרים מחללי שבת, בעיקר בשיטת החרם. היא גם נוהגת לפרסם מפעם לפעם רשימת אתרים שומרי שבת כדי לעודד צריכה שלהם בציבור החרדי ולמנוע מהם לגשת לאתרים שאינם כאלה.
חוששים להישאר מחוץ לקואליציה
לפני כשבוע, על רקע ההשקה המתוכננת של מערך התחבורה הציבורית בשבתות בערי המרכז, התכנסה לראשונה שדולה למען שמירת השבת בכנסת, בה השתתפו חברי הכנסת יעקב ליצמן ומשה גפני מיהדות התורה, הרב רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ' ומוטי יוגב מהבית היהודי-איחוד לאומי, ומיקי זוהר מהליכוד.
השר סמוטריץ' הודה כי לשמירת שבת "יש מחיר" ברמת הנוחות, אולם הוא התלונן על כך שבעבר "רבים שחבשו כיפה ולא חבשו כיפה הבינו את חשיבותה", ואילו היום אין זה כך. סמוטריץ גם לא היסס לאיים על רשויות מקומיות שיחללו שבת. "אנחנו בעולם פוליטי", אמר, "לא נהסס להניף מנופים לגיטימיים על השלטון המקומי. אפשר להפחית דרמטית את חילולי השבת".
ח"כ מוטי יוגב, שיזם את השדולה, ציין כי יש שחיקה משמעותית במעמד השבת בציבור, והתחבורה הציבורית נמצאת כרגע במוקד. "ראשי רשויות מצאו פרצה בחוק, וזה מחייב את כולנו – מי שירא וחרד לדבר ה' – להיעמד על השבת", אמר יוגב. הוא העלה אפשרות שחברי הלובי יגבשו "קו לדרישות קואליציוניות" בנושא הזה.
אולם החרדים נמצאים במלכוד מסוים מול קווי התחבורה הציבורית שהופעלו בשבת האחרונה. ככוח פוליטי הם לא יכולים להתעלם ממה שהם מחשיבים כהפרה בוטה של הסטטוס קוו ההיסטורי, זה שבחסותו הם תמכו בהקמת מדינת ישראל למרות המחלוקת האידיאולגית העמוקה עם הציונות. גם הקמפיין נגד ההדתה מחסל כל בדל מהפרגמטיות החרדית המפורסמת ומביא אותם לצופף שורות יחד עם הימין הדתי. בסיטואציה הזו, כל תקווה שהחרדים יתפשרו על נושאי סטטוס קוו היא תקוות שווא. לא רק בגלל הלחץ הציבורי עליהם, אלא גם, כאמור, משום שהסכמה להפרת הסטטוס קוו חותרת תחת עצם הלגיטימציה שלהם לשבת בכנסת ובממשלה.
מצד שני, המפלגות החרדיות נמצאות כרגע בלחץ. הן חוששות שבסופו של המשבר הפוליטי הן ימצאו את עצמן באופוזיציה. כל מאבק ציבורי שהם יעשו עכשיו, שבו ייצאו באופן חזיתי נגד מה שקרה בגוש דן בסוף השבוע, עלול להפחית את הסיכוי שמפלגות שאינן שייכות לגוש הימין יסכימו לשבת אתן. זה אולי מה שמסביר את התגובה הפושרת יחסית של המפלגות החרדיות למה מה שקרה בגוש דן. היחיד שהגיב פומבית היה סגן שר החינוך מאיר פרוש שכתב עם צאת השבת, כי "השבת היא נכס צאן ברזל של העם היהודי במשך כל הדורות ואינה כלי פוליטי של שום גורם. כואב שהפוליטיקאים המקומיים מנצלים את המצב הפוליטי הארצי ורומסים את השבת במרחב הציבורי, רק כדי לקבל יחסי ציבור על הגב של ציבור שומר השבת".
ברחוב החרדי זיהו את החולשה הזו. "חילולי שבת בסדר גודל שלא היה כמותו בכל גוש דן", צייץ העיתונאי החרדי אבי רבינא. "ועד כה החרדי היחיד שהגיב הוא פרוש. בעבר על עבודות ברכבת בשבת פרשו מהממשלה וכמעט פרשו מהקואליציה, כעת? נאדה".
פנינה פויפר היא פעילה פוליטית חרדית, מנהלת מיזם הציבור החרדי ממלכתי ואחראית פרויקט חרדים בעמותת עיר-עמים
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
