newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ערים ברחבי אירופה מתארגנות נגד מדיניות הפליטים של האיחוד

מאז הבחירות המקומיות בספרד לפני שנה מובילות מספר ערים את התנועה לשינוי חברתי. עכשיו מתחילה ראשת עיריית ברצלונה, פעילת שמאל רדיקלי, להוביל מאות ערים מכל היבשת במהלך של פוליטיקה חדשה מלמטה

מאת:

כותב אורח: רון ברקאי

הבחירות למועצות העירוניות שנערכו בספרד בחודש מאי האחרון היו בבחינת מהפכה של ממש. בשורה של ערים מרכזיות ובינוניות תפסו את השלטון קואליציות של השמאל הראדיקלי: מדריד, ברצלונה, סרגוסה, קאדיס, ולנסיה, סאמורה, א-קורוניה, סנטיאגו דה קומפוסטלה ועוד. הן כינו עצמן ״עיריות השינוי״, ובתוך כך מהרו ליצור ברית פוליטית שנועדה לתאם את המדיניות החברתית בערים עצמן ואת המהלכים מול השלטון המרכזי במדינה.

ואכן, בתוך מספר חודשים ניתן להבחין בשינוי משמעותי במספר תחומים: הגדלה נכבדה של משאבים לדיור הציבורי (כולל הטלת קנסות על בנקים למשכנתאות המחזיקים בדירות ריקות וחיובם של אלה לתרום גם הם לדיור הציבורי) ומניעת סילוק משפחות מבתיהן בשל אי עמידה בתשלומים; הפסקת הנוהג של ניתוק שירותים בסיסיים (כמו חשמל, מים, גז וגו.) בשל הצטברות חובות; דאגה לתזונה חמה למשפחות במצוקה ובמיוחד לילדים; סילוק הסמלים של הדיקטטורה הפראנקיסטית מרחובות הערים; ולבסוף, ואולי החשוב ביותר: שיתוף ישיר ונרחב של התושבים בקבלת החלטות, בניהול הרובעים השונים והשכונות.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ספרד בשנים האחרונות יכול להבחין על נקלה שהשינוי העמוק במדיניות החברתית, כמו גם יישומה של "דמוקרטיה מסוג חדש", באמצעות אסיפות-עם בסגנון האגורה האתונאית, הם תוצאה ישירה של תנועת המחאה הספרדית, M15, החמישה עשר במאי 2011. מפלגות השמאל הרדיקלי, בעיקר "פודמוס", אבל לא רק היא, נולדו מאותה תנועת מחאה, שאבו ממנה את עקרונותיהם האידיאולוגיים וגם את דרכי הפעולה הפוליטית.

> ההישג של תנועות המחאה בבחירות מטלטל את המערכת הפוליטית בספרד

מחנה פליטים ביוון (Fotomovimiento CC BY-NC-ND 2.0)

מחנה פליטים ביוון (Fotomovimiento CC BY-NC-ND 2.0)

במלים אחרות, ניתן לומר שבספרד שלאחר הבחירות המוניציפליות של 2015 מתקיימות שתי מערכות שלטון שונות באופן מהותי במטרותיהן ובתרבות הפוליטית המאפיינת אותן: מצד אחד ישנה זו של המדינה, שהיא בעלת אוריינטציה שמרנית מובהקת ומדיניות כלכלית-חברתית ניאו-ליברלית קיצונית, המקיימת בהתלהבות את מדיניות הצנע האירופאית. מאז הבחירות הכלליות בדצמבר ממשיכה לכהן ממשלת הימין היוצאת כממשלה זמנית בשל כשלון המפלגות השונות ללהקים קואליציה, ויש סיכוי ממשי לקיום בחירות חוזרות ביוני.

מהצד השני, או ממש מנגד, נעה במהירות אחרת, במוסיקה משלה ובמקצבים שונים לחלוטין, אותה הברית המוניציפלית המכנה עצמה "ערי השינוי". לא קשה לדמיין כי החיכוכים בין שתי מערכות השלטון האלו הם יום-יומיים, ותכופות הקונפליקטים ביניהן חמורים ביותר: האחת מבקשת לשמר בכל מחיר את הקיים והשנייה עושה הכל להפוך סדרי עולם.

ערי מקלט

בשונה מתנועת המחאה הישראלית, זו של ספרד הכריזה למן יומה הראשון על סולידריות מלאה עם "הזרים", בין אם הם מהגרי העבודה (כמעט 10 אחוז מאוכלוסיית ספרד) או פליטים מבקשי מקלט בחצי האי האיברי. במהרה הצהרת הסולידריות תורגמה למעשים שאפיינו את כל פעולותיה של תנועת המחאה. כך למשל, בעקבות צו שפרסמה ממשלת ספרד האוסר הענקת טיפול רפואי מכל סוג שהוא ל"חסרי ניירות", הופיעו רופאים, אחיות ומנהלנים רפואיים, עם ציון שמם ומקום עבודתם, ונשבעו בפומבי להפר את הצו.

באופן טבעי, תנועות השמאל הראדיקלי והמפלגות שצמחו מתנועת המחאה המשיכו את המגמה הזו. פאבלו איגלסיאס, מנהיג מפלגת פודמוס, הבטיח באסיפת עם בחודש אפריל 2015 למחוק את המושגים "זרים" ו"חסרי ניירות" מהלקסיקון הפוליטי והתרבותי של ספרד.

הראשונה להרים קול ברמה בנושאים אירופאיים ובינלאומיים הייתה ראשת עיריית ברצלונה, אדה קולאו, שמאז בחירתה מסתמנת כאחת המנהיגות הבולטות של השמאל הרדיקלי האירופאי. אל נוכח מדיניות האדישות להמוני הפליטים הטובעים בים התיכון וההתנכלות אל אלה שהגיעו אל החופים, היא פרסמה מנשר ובו קראה למדינות אירופה לשנות את עמדתן מן היסוד. הצעתה המעשית הייתה להקים שורה של "ערי מקלט" לצורך קליטת פליטים במספרים משמעותיים. במרכז כל קבוצת ערים מעין אלו תעמוד עיר ותיקה, עשירה, שתישא בנטל. ברצלונה התחייבה להיות הראשונה, ולקריאת ראשת העיר אלפים רבים מהתושבים התנדבו לאמץ בביתם משפחות של פליטים.

ערים אחרות בספרד, בצרפת ובגרמניה הלכו בעקבות ברצלונה. גם האיחוד האירופאי, בהנהגתה של הקנצלרית מרקל, החליט בעקבות קריאתה של קולאו לשנות את המדיניות כלפי הפליטים. אלא שלמרבה האסון שינוי זה לא החזיק מעמד זמן רב. לפני כשלושה שבועות, שוב ביוזמתה של מרקל, נחתם הסכם בין האיחוד האירופאי לבין תורכיה. בהסכם זה "מכר" האיחוד לארדואן את ה"טיפול" בפליטים תמורת שישה מיליארד אירו שישולמו עד שנת 2018. גירוש הפליטים החל כבר ביום ראשון האחרון.

> החזון של בל"ד מפחיד את גדי טאוב, ובצדק

אדה קולאו, ראשת "ברצלונה במשותף", ביום הבחירות (Jordi Boixareu CC BY-NC-ND 2.0)

אדה קולאו, ראשת עיריית ברצלונה (Jordi Boixareu CC BY-NC-ND 2.0)

אירופאים נגד וושינגטון

העמדה הצינית והאכזרית של האיחוד האירופאי היא שהובילה אל מה שקרה ב-5 באפריל, שייזכר בתולדות האיחוד האירופאי כיום שבו נעשה צעד מרחיק לכת למעורבות ראשי הערים במדיניות של "הגדולים". בבריסל בירת האיחוד התכנסו ראשים ונציגים של ערים אירופאיות חשובות: ברצלונה, אתונה, אמסטרדם, ברלין, לייפציג, הלסנקי, מאלמואה, רומא וגאנט. הם נפגשו עם דימיטרי אברמופולוס, מי שהיה ראש עיריית אתונה ועתה מכהן כנציב האירופאי לענייני פליטים, וכן עם הנציבה האירופאית למדיניות רגיונלית, קורינה קרטו.

נציגי הערים ביקרו באופן חריף את הסכם האיחוד עם תורכיה לסילוק הפליטים, הסכם אותו הגדירו "מביש", "בלתי-אנושי", ו"מסמך אשר חותר תחת האושיות ההומניות שעליהן קם האיחוד האירופאי". ראשת עיריית ברצלונה ביקרה בחריפות לא רק את הנהגת האיחוד אלא גם את ראש ממשלת ספרד, שאינו מקיים את התחייבותיה של ארצו בקליטת הפליטים (עד לכתיבת דברים אלה נקלטו רק 18 מתוך 17,000 להם התחייבה ספרד). כמו כן דרשו ראשי הערים מידע והסברים מנציבות האיחוד האירופאי אודות הכספים שייעד הארגון לקליטת הפליטים, ובמיוחד הכספים שנועדו לסייע לערים השונות בתהליכי הקליטה.

תגובת הנציב האירופאי לענייני פליטים הייתה שטענות ראשי הערים ונציגיהם מוצדקות, אולם שבינתיים אין בידי האיחוד פתרון. כשחזרה מבריסל כתבה אדה קולאו בדף הפייסבוק שלה כך:

בסופו של דבר, אנחנו הערים מקבלות את הפליטים, ולכן חיוני הדבר שיקחו אותנו בחשבון הן בקביעת מדיניות הקליטה והן בדרכי חלוקת הכספים […] אנחנו יכולים להתמודד עם האתגר הגדול הזה באומץ לב ולראות במשבר הזדמנות לחיזוק אירופה מלמטה. או, לחילופין, אנחנו יכולים להתעטף בפתרונות שווא [כמו ההסכם עם תורכיה, ר.ב.] שמעמידים בסכנה את ערכי החיים-יחדיו וזכויות האדם, שלמענם נוסד האיחוד האירופאי לאחר מלחמת העולם השנייה, כדי שנוכל לומר: לעולם לא עוד דה-הומניזציה.

בימים האחרונים נקטו מנהיגי הערים באירופה בצעד נוסף, המהווה עליית מדרגה קריטית במעורבותם בפוליטיקה של נציבות האיחוד האירופאי. הם החליטו להאבק למען ביטול הסכם הסחר החופשי בין וושינגטון לבין האיחוד, אותו אמורים לאשר במוסדות האיחוד, כמעט ללא דיון מקדים רציני. כלכלנים חברתיים ואנשי משפט בינלאומי, באירופה ומחוץ לה, הזהירו כי אישור ההסכם יהיה בעל משמעויות הרסניות מרחיקות לכת לאירופה. הוא יפגע ביצרנים הקטנים והבינוניים, יביא להחמרה נוספת במצב המעמד הבינוני והעובדים ויגרום נזק בלתי הפיך לחקלאים.

ב-22-21 לאפריל יתכנסו בברצלונה 1,200 (!) ראשי ערים אירופאיות, מהן 140 מספרד, יחד עם נציגי איגודים מקצועיים, ארגונים חברתיים וחברי פרלמנט אירופאיים ממפלגות השמאל. הכינוס אמור לדון בדרכי המאבק של הערים והמועצות המקומיות, בגיוס ההמונים, שעד כה היו די רדומים, כדי לסכל את ההסכם.

זה ללא ספק אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של תנועת ה-15 במאי, 2011: המעורבות של האזרחים, בדרך ישירה או באמצעות העיריות והמועצות המקומיות בפוליטיקה הארצית והכלל אירופאית כאחד.

רון ברקאי הוא פרופ׳ אמריטוס להיסטוריה של ימי הביניים וסופר. חי בישראל ובספרד.

> משבר מעונות היום: רק לחמישית מהתינוקות בישראל יש מקום במעון בפיקוח

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf