newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"בעלי מסוגל להכל ואפילו המשטרה לא מוכנה להתקרב"

כשהפשיעה המאורגנת משתוללת והנשק נוכח בכל מקום, נשים נלכדות במעגלי אלימות וקשה עוד יותר לחלץ אותן מגזר דין מוות. "עד מתי", קמפיין חדש שהושק לרגל יום המאבק באלימות כלפי נשים, מנסה לפרק את התמונה המורכבת ולהוציא את מקבלי ההחלטות מאזור הנוחות שלהם

מאת:
עצרת בלוד לציון יום המאבק באלימות כלפי נשים, ב-24 בנובמבר 2021 (צילום: סמאח סלאימה)

תעשיית הרצח, האיומים, הסחיטה והפגיעה בנשים בחברה הערבית משגשגת בצל הפשיעה הגואה. עצרת בלוד לציון יום המאבק באלימות כלפי נשים, ב-24 בנובמבר 2021 (צילום: סמאח סלאימה)

"הגעתי אליך מחיפושים בפייסבוק. אני לא יודעת מה לעשות. את אולי הסיכוי האחרון שלי לשרוד. אני בת 25, אם לתינוקת בת שנה. התחתנתי עם גבר שסיפר שהוא עובד בחברת בניין. היה לו בית, היתה לו פרנסה, והוא נראה לי בחור טוב. אחרי החתונה התחלתי להבין שהוא בעצם מביא כסף מסחר בנשק, בסמים, יציאות אל תוך הלילה, חיים במתח כל הזמן.

"אחרי הלידה אזרתי אומץ לשאול אותו מה בדיוק הוא עושה, ולמה יש לנו בבית סמים ואקדחים. אז הוא התחיל להכות אותי, כלא אותי בבית, איים שירצח אותי ואת התינוקת. הפכתי לבת ערובה, לשפחה בבית. הוא התחיל לקחת סמים בבית והפך אלים מאוד.

"אחרי הרצח האחרון שהיה בכפר שלנו הוא חזר הביתה מפוחד ולחוץ, וסיפר שאולי המבוקש מהחיסול זה הוא עצמו. הוא איים עלי באקדח, הרביץ לי באותו לילה, האמנתי שאני הולכת למות. המשפחה לא רצתה להתערב, כולם פחדו ממנו. מסתבר שהאמת המרה על עיסוקיו היתה ידועה לכולם חוץ מאשר לי ולהורים המסכנים שלי. אף אחד לא רצה להתקרב. אמא שלי פחדה שהוא ירצח את אחד מהאחים שלי.

"ברחתי מהבית ושכרתי בית בגדה המערבית, אבל אני עדיין מאוד מפחדת ממנו, שירצח אותי, שישלח מחסלים לאחרים שלי. הוא מסוגל להכל, ואף אחד לא רוצה לעזור לי – לא משפחה, לא רווחה, אפילו המשטרה לא מוכנה להתקרב".

את הסיפור הזה קיבלתי בווטסאפ בשבוע האחרון. הוא הזכיר לי את עשר הנשים שנרצחו במשפחה אחת שמפעילה ארגון פשע מוכר באזור המרכז, וחמש הנשים שנרצחו ממשפחה אחרת שמפעילה ארגון פשע עוד יותר מוכר ומקושר. נזכרתי בנשים צעירות שהאחים שלהן רצחו אותן או איימו עליהן בנשק, שנמצא בכל מקום.

נזכרתי באשת עסקים אמידה שנרצחה כי לא רצתה לשלם דמי חסות. ובעובדת ניקיון חד הורית, אם לחמישה, שנרצחה ברובה אם 16, שהבת שלה סיפרה לי שאמה לא נכנעה ללחץ של קרובי משפחה, שרצו להחביא אצלה אמצעי לחימה, ואמרה שתלך למשטרה אם לא ייתנו לה לחיות בשקט. שבוע לאחר מכן ירו בה בתוך ביתה, מול ילדיה.

נשים שלכודות במעגלי הפשע, שקשורות לעבריינים בקשרי משפחה, הן נשים שקשה מאוד לחלץ מגזר דין מוות שעלול לצאת לפועל בכל רגע נתון, בעיקר אם עולה החשש הקטן ביותר שהן בדרך החוצה. והן לא לבד. תעשיית הרצח, האיומים, הסחיטה והפגיעה בנשים בחברה הערבית משגשגת בצל הפשיעה הגואה, והמחיר יורד כל הזמן.

בין אם מדובר באישה שנמצאת בהליכי גירושין, או באישה שנאבקת על ירושה, נכס או קרקע, או סתם אם שזכתה במשמורת מלאה על ילדיה – כל אלה נחשבות סיבות טובות מספיק כדי לדחוף גבר אלים וזועם להרים טלפון, ולבקש הצעת מחיר מארגון פשע מקומי או ארצי.

היום (חמישי) הוא היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים, שבו ארגוני נשים ואקטיביסטיות מנסות להעלות את המודעות לנושא האלימות המגדרית על כל גווניה ובכל דרך אפשרית.

אתמול קיימו עמותת נשים נגד אלימות ושדולת הנשים עצרת לציון יום המאבק בלוד, והשיקו קמפיין שבמסגרתו מוקרנים שמות הנרצחות ותמונותיהן על קירות של מבני ציבור ברחבי הארץ. אשת ההיי-טק שירן מלמדובסקי-סומך התנדבה ליצור עבור קמפיין "הקשיבי לקולי" סרטון של הנרצחות בהדמיית תלת-ממד, שמשלב בין תמונותיהן ובין קולן האמיתי, כפי שהוקלט בהודעות קוליות שהשאירו לבני משפחה לפני הרצח.


קמפיין "הקשיבי בקולי", ביוזמת אשת הטק החברתית שירן מלמדובסקי-סומך ומשרד הפרסום DIBOOR

קואליציית פדא (فضا), ארגוני נשים פלסטיניות בישראל, בגדה המערבית ובעזה, מדברת על אלימות צבאית והתעללות בפעילות פלסטיניות במסגרת הדיכוי הגדול ביותר בחיים הפלסטיניים – הכיבוש. אחרות מדברות על הגברים האלימים, ותפקידם של הגברים במאבק. קואליציה אחרת יצאה בקמפיין של 16 ימי מאבק תחת הכותרת "אין חירות עם פטריארכיה" (فش حرية مع ذكوريه).

כמו כן, התבשרנו שישראל תחתום סוף סוף על אמנת איסטנבול, שתחייב את המדינה להציג בפנינו את התוכנית שלה למיגור תופעת האלימות נגד נשים. וגם – אולי הדבר החשוב ביותר – נקבל סוף סוף את הפילוח הלאומי להשקעות של המדינה בתוכנית מיגור האלימות וגם את הפילוח של הנשים נפגעות האלימות, כפי שמתחייב מהאמנה, מלאכה שעושות במסירות רבה נשים בארגונים פמיניסטיים פלסטיניים.

מבול העשייה הזה מבורך, אך השנה החלטתי להתמקד בקמפיין "עד מתי" (لوينتا), סדרת סרטונים ופוסטים שמציגים נתונים על הקשר בין תעשיית הנשק, ארגוני הפשיעה ורצח נשים – ובאופן כללי במה שקורה לנשים שנקלעות למערבולת הפשיעה בחברה הערבית, כשאקדח מכוון לראשן אם הן מעיזות להרים אותו.

"כלפינו זו רק אלימות וכלפי גברים זו פשיעה?"

נבילה אספניולי, פסיכולוגית קלינית ומנכ"לית מרכז אלטפולה בנצרת לקידום הגיל הרך, מרכזת את קואליציית 1325 האלטרנטיבית. הקואליציה נקראת על שם החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, שמצהירה על מחויבות המועצה להגן על ביטחונן של נשים, בייחוד באזורי עימות, ולהבטיח את ייצוגן בתהליכי שלום ובפוליטיקה הבינלאומית.

בקואליציה מנסים להרחיב את הגדרת ה"ביטחון" ולחדד אותה מבחינה מגדרית. למשל, הרחבתה לנושא של ביטחון תזונתי באזור מלחמה, פגיעה מינית בנשים כאמצעי לחימה או הריסת בתים כסוג של אלימות נגד בתים.

לדברי אספניולי, השם "עד מתי" שנבחר לקמפיין נועד להבהיר את הקשר בין נוכחות הנשק במרחב הציבורי לבין ביטחונן של הנשים. "איך ארגוני הפשע נוטלים חיים של 14 נשים בממוצע מדי שנה, ואין מי ששואל איך הן נרצחות ומאיפה הנשק הזה מגיע? 56% מהנרצחות ב-2020 נרצחו בנשק חם. בשנת הקורונה האלימות נגד נשים עלתה באזורים מסוימים בכ-40%. בשנים 2018-2019 נשק חם שימש ב-35% ממקרי הרצח של נשים.

אספניולי אומרת כי "אנחנו מנסות להעלות למודעות את המורכבות של נושא רצח הנשים, ולקשור אותו לפשיעה המאורגנת בחברה הערבית ולתעשיית הנשק. הלחץ לפתרונות קסם רק לנושא האלימות נגד נשים, בלי הקונטקסט הרחב יותר, הוא מנותק מהמציאות ולא יביא תוצאות.

"היינו חייבות למצוא דרך להציג ניתוח פמיניסטי-הוליסטי ולהעלות את החיבור הברור הזה בפני ארגוני אכיפת החוק, מקבלי ההחלטות ומעצבי תוכניות העל למיגור האלימות המגדרית. כלפינו זו רק אלימות אבל כלפי גברים זו פשיעה? כך יותר נוח לראות את הפאזל הזה?"

נבילה אספניולי (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"הלחץ לפתרונות קסם בלי הקונטקסט הרחב יותר לא יביא תוצאות". נבילה אספניולי (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

ואכן, מדובר בפאזל מורכב, שמחייב פתרון ותיאום רב מערכתי כדי שאפשר יהיה להתקדם. אם מדברים על מנופים שמסייעים לחלץ נשים ממעגל האלימות צריך גם לדבר על עוני ועל היחס לנשים ערביות בשוק העבודה. השוק השחור נכנס לתמונה, למשל, כשאישה שאין לה כל ביטחון כלכלי נאלצת ללוות כסף מארגוני פשע. תעשיית הפשע גם היא קשורה לעניין, כשגברים אלימים יכולים לרכוש בה שירותים תמורת כסף. ועוד ועוד מורכבויות.

לדברי אספניולי, "בקמפיין הזה שמנו על השולחן את העניין הכלכלי, הכסף שמניע את מעגלי הפשיעה שמגיעים לנשים. דיברנו על דמי החסות, למשל, ועל חלפני כספים שמהווים חזית להלבנת הון, ועל השלטון המקומי שחלק ממנו מקושר לעולם התחתון".

מה תיחשב להצלחה של הקמפיין בעיניך?

"מבחינתי, אם מקבלי ההחלטות, הפוליטיקאים והתקשורת יתחילו לדבר על אלימות נגד נשים ערביות ובכלל כתופעה שקשורה לקונטקסט הרחב של חברה שנמצאת בקונפליקט לאומי מתמשך ובמעגל של אלימות ופשיעה מאורגנת, על העניין של המיליטריזם שמשתלט על השיח, ועל כך שביטחון של נשים לא נחשב חלק מהביטחון הלאומי – כשנצליח לשנות את השיח, את העדשות שדרכן אנו מתבוננים על תופעת האלימות נגד נשים, ונראה את הכל מנקודת מבט הוליסטית, אז אולי ישתנה כאן משהו".

הנאא עמורי, פעילה פוליטית וממייסדות תנועת "נשים נגד נשק", אומרת כי "הרעיון לקמפיין נולד במקביל לתהליכי ההקמה של נשים נגד נשק. הקואליציה הזאת קמה מתוך תהליך למידה שקיימנו בנושא נשק ופשיעה. כל אחת הגיעה לתהליך מהמקום האישי שלה, אבל ביחד הבנו שזו סוגייה שמחייבת למידה מעמיקה וגישה שונה.

"אם נסתכל למשל על סוגיית התכנון ביישובים הערביים, שהיתה הבעיה מספר אחת לפני שהפשיעה והנשק כבשו את הבמה – הנושא הזה נחקר ונלמד, ולכן השיח והדרישות בו יותר מגובשים ויותר ברורים, ומדברים על החסמים המערכתיים והמבניים".

עמורי מספרת כי הגיעה לעיסוק בנושא מתוך תסכול מרמת השיח של המנהיגות הפלסטינית. "לפני חמש שנים לא דיברו על פשיעה ועל פשיעה מאורגנת, ולא על נשק. כולם דיברו על 'מגיפת האלימות', ועשו מזה סלט אחד גדול. לי בתור פעילה זה לא נראה הגיוני שמסבירים את העלייה המטורפת במספר מקרי הרצח והירי בפשטנות, ללא התייחסות למנגנונים שלטוניים ספציפיים ולכישלונותיהם.

"גם כשהח"כים תקפו את המשטרה, השיח היה 'אתם מעוניינים שנרצח אחד את השני', 'אתם לא רוצים לטפל בבעיה'. אני לא מערערת על האמירות האלה, אבל התחושה שלי היתה שלמנהיגות אין את הידע המורכב על הנושא הזה, ולכן הם מיד נכנסים לעימות חסר תוחלת עם המשטרה. היום, כשתוקפים את הממסד, מפנים חיצים יותר מדויקים, ואומרים דברים כמו 'אחוזי הפיענוח שלכם לא טובים', 'אתם משתפים פעולה עם גורמים עבריניים מהסיבות שלכם', 'מדובר בפשיעה מאורגנת ולא בבודדים' וכדומה.

"היום בחברה הערבית, רבים ממקרי הרצח של נשים, ואיומים על חייהן, קשורים לעולם הפשיעה המאורגנת. אנחנו רוצות למצב את עצמנו כקול פמיניסטי אמיץ, כוללני ומורכב, והקמפיין 'עד מתי' הוא דוגמה לזה. בחודשים הקרובים נתחיל יותר להוציא החוצה את תוצרי העבודה שלנו".

"הגברים בשלטון המקומי עוד לא תופסים את הקשר"

במרכז כמובן עומד הנשק. באחד מהסרטונים של הקמפיין "עד מתי" נראה ראש הממשלה, נפתלי בנט, רוקד משמחה בעקבות תפיסה של עשרות כלי נשק, ומצויין כי בחברה הערבית מסתובבים מאות אלפי כלי נשק. גם המשטרה מנצלת כל הזדמנות לפרסם צילומים של נשק שנתפס, דיווחים על העמדה לדין ונתונים, כדי להרגיע את השטח.


סרטון מתוך הקמפיין "עד מתי", בעמוד הפייסבוק של קואליציית 1325

ניתן לראות גם לפי נתוני "האקדח על שולחן המטבח" כי יש גידול בתפיסות הנשק – למשל, במחוז צפון גדלו התפיסות ב-2020 ב-67% לעומת 2019, וגם מספר כתבי האישום שהוגשו גדל ב-58%. אך מדובר ב-155 רובים ואקדחים; 108 רימונים; 25 מטענים ולבנות חבלה ואלפי כדורים, וב-98 כתבי אישום ובקשות למעצר עד תום ההליכים בעבירות של סחר באמצעי לחימה, אירועי ירי והחזקת אמל"ח. בשטח, כאמור, מסתובבים עשרות ואף מאות אלפי כלי נשק.

הנשק הזה אינו מגיע יש מאין, אלא ממקורות שהמדינה שולטת בהם – כך שהטיפול בזליגתו הוא צעד מידי שהמדינה יכולה לעשות בלי לשלוף את הכרטיס של "הם לא משתפים איתנו פעולה", מכיוון שהטיפול בכך לא צפוי לגרור התנגדות מצד החברה הפלסטינית. אך נראה שדווקא בכיוון הזה לא מתבצע יותר מדי.

ב-2018 פירסם מבקר המדינה דו"ח בנושא התמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים. במאי 2021 פירסם המבקר ביקורת מעקב על אותו דו"ח.

בסיכום המעקב, נמצא כי ב-11 סעיפים לא היתה התקדמות. התקדמות היתה רק בסעיף של הקמת תחנות משטרה וגיוס שוטרים מוסלמים, אך ארבע מהתחנות החדשות שהוקמו ביישובים ערביים לא הביאו לתוספת משמעותית בהיקף הכוחות, שכן הן גרעו מהמשרות בתחנות הקיימות שפעלו באותה גזרה. למעשה, היה מדובר רק בארגון מחדש של הכוחות הפעילים באזור.

עו"ד מייסא ארשיד, מייסדת שותפה בנשים נגד נשק, אומרת שכמעט כל הנשק מגיע מהצבא, בעיקר מאזורים בדרום שבהם מקיים הצבא אימונים. ואכן, דו"ח המבקר מצא כי במהלך השנים חלה עלייה ניכרת בכמות האמל"ח שנגנב מצה"ל; כי רוב גניבות האמל"ח כלל אינן מדווחות למצ"ח; וכי במקרים רבים בבסיסים שמהם נגנב האמל"ח לא מודעים כלל לגניבה.

לגבי הפניית אצבע מאשימה כלפי ההנהגה הערבית בישראל, אומרת ארשיד: "אנחנו מודרות ממעגלי קבלת ההחלטות. ישבנו על תוכניות הממשלה לטיפול באלימות. נתנו משוב ועבדנו קשה. וכשגויס כסף ליועצים לוועד ראשי הרשויות הערביות, נבחרו ארבעה גברים לייעץ להם כדי להתאים את התוכנית לחברה הערבית, ואף לא אישה אחת. למה? כי הגברים בשלטון המקומי עדיין לא תופסים את הקשר בין הפשיעה לבין האלימות כלפי נשים בכפר שלהם".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf