newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא, בנט לא עורך ספרי אזרחות ולא מכין רשימות שחורות

לבנט אין שום קשר לשינויים בספר האזרחות. הוא לא הזמין, כתב, ערך או אישר אותו. הוא מנכס לעצמו הישגים שלא חלם עליהם, ומתעצם מהכוח שמייחסים לו. מי שרוצה להגן על לימודי האזרחות, שיתמוך בהעצמת מנהלי בתי הספר

מאת:

בעת האחרונה רבה הביקורת נגד נפתלי בנט בעניין ספר האזרחות, צנזורה על יצירות ספרות ורשימה שחורה של הצגות. העניין הוא ששום דבר מזה אינו קשור לנפתלי בנט, כפי שאציג בהמשך.

הבעיה בכך היא כפולה: ראשית, בנט מתאהב במה שמיוחס לו, ומתבטא כאילו הוא באמת כתב את ספר האזרחות וכן הלאה. המפלצת הפשיסטית גדלה והולכת ככל שאנחנו מאכילים אותה בפחדים שלנו. שנית, בחסות העיסוק בבנט-פלצת שיצרנו, בנט לא מטפל בבעיות המהותיות של מערכת החינוך – ובכך מחליש את מעמדם שלמנהלי בתי הספר.

הבעיות המהותיות של מערכת החינוך

חצי שנה מאז נכנס בנט לתפקידו וטרם זכינו לראות קצה של אור, במרבית הסוגיות המחייבות טיפול במערכת החינוך. אזכירן בקצרה: סוגיה ראשונה היא ביטול מעמד מורי הקבלן ועובדי הקבלן, ומעבר להעסקה ישירה והוגנת של כל העובדים במערכת החינוך. על זה בנט לא אמר מילה. העוול הזה מכרסם במערכת מבפנים, שכן מנהלי בתי הספר אינם המעסיקים של חלק מהצוות שלהם, ובכך מוחלש כוחם לנהל את המוסד שבאחריותם.

סוגיה שניה היא התקציב, שמחולק לבתי הספר בשיטות של "כל המקורב זוכה", באופן לא אחיד, בלתי הוגן ונסתר מעיני הציבור. קשה להאמין שבנט יטפל בזה, שהרי כך ניתן להמשיך בהעדפה תקציבית של המגזר הדתי על פני החילוני, ושל המגזר היהודי על פני הערבי. גם עוול זה מחליש את מנהלי בתי הספר, שכן עליהם לשוטט במסדרונות משרד החינוך ולהתרפס בפני הפקידים כדי ללקט פירור פה פירור שם.

> קמפיין השתולים בתרבות: התודות והפרחים לאם תרצו

נפתלי בנט (אקטיבסטילס)

נפתלי בנט (אקטיבסטילס)

שלישית: עודף הפיקוח והשליטה בתלמידים, במורים ובמנהלים. הם נדרשים לעמוד בבחינות אין ספור, ולהגיש דוחות על כל צעד ושעל. לבחינות ולדוחות מטרה ברורה – להכביד את עול השליטה של המערכת על העושים במלאכה. תלמידים, מורים ומנהלים מפוחדים, תחת עינו הפקוחה של אח גדול שרק מפריע להם ללמוד ולחנך.

רוצים עוד: ביטול תשלומי הורים? צמצום הפערים בהישגים התואמים את פערים כלכליים? עצירת ההפרטה? חידוש החינוך הטכנולוגי המודרני, ללא הסללה? ניצול יעיל יותר של סך שעות ההוראה כך שרובן אכן יגיעו לכיתות?

הבנתם כבר את העניין. אם היה שר חינוך שהיה רוצה לעסוק בחינוך, ושהיו לו השכלה או ניסיון בחינוך ובניהול מערכות חינוך, בוודאי שהיה מוצא במה להשקיע את זמנו. אלא שבכל אלה – לא נשמע קולו של בנט.

משרד החינוך לא כותב ספרי לימוד

עכשיו נעשה קצת סדר: עברו חלפו הימים שבהם משרד החינוך כתב ספרי לימוד וחייב את בתי הספר להשתמש בהם. כל אחד ואחת מאיתנו יכול לכתוב ספר לימוד, בכל נושא. השיטה פשוטה: משרד החינוך קובע עקרונות יסוד (סילבוס) לכל תחום לימודים, וכל מי שרוצה לכתוב ספר לימוד, מוזמן לעשות זאת. הנה כאן אתם יכולים לקרוא, כדוגמה, את ההנחיות למי שרוצה לכתוב ספר לימוד באזרחות. לאחר שספר נכתב, הוא מועבר ליחידה לאישור ספרי לימוד, אשר בודקת שהספר מותאם לסילבוס, מעבירה הערות לכותבים, ובסופו של דבר מאשרת או פוסלת את הספר לשימוש.

כתיבה והוצאה לאור של ספרי לימוד לא כל כך משתלמת כלכלית, ולכן רק מעט הוצאות לאור עוסקות בכך. כתוצאה מכך בלימודי האזרחות בתיכון, למשל, מרבים להשתמש בספר "להיות אזרחים בישראל" שנכתב לראשונה בשנת 2001, בתקופה שעדיין כתבו ספרים במשרד החינוך עצמו. מלבדו מאושרים לשימוש בתיכונים שני ספרים אחרים, וכן יש שפע תכנים נוספים באינטרנט, שלא הופקו כספרים מודפסים. מתוכם ראוי לציין את אתר מט"ח – תמיד אזרחות, שדי בו כדי ללמוד את כל מה שצריך ללמוד באזרחות.

תוכנית הלימודים באזרחות (הסילבוס) עודכנה בשנת 2006 ביוזמת השרה דאז יולי תמיר. נגדה התעוררה ביקורת שהתוכנית לא "יהודית" מספיק. בשנת 2010, תקופת כהונתו של גדעון סער כשר, ושל צבי צמרת כיו"ר המזכירות הפדגוגית, החלו בעדכון ספר הלימוד כך שיהיה יותר יהודי. מלאכה זו הושלמה רק כעת, בסוף דצמבר 2015, כאשר הוועדה לאישור ספרי לימוד אישרה את השימוש בספר, הגם שטרם יצא לאור.

מכל זה אני רוצה להדגיש שני דברים. ראשית, לנפתלי בנט לא היה ואין שום חלק במעשה. הוא "הרוויח" את כל הקרדיט מבלי לעשות כלום. שנית, מי שמחליט באיזה ספר ילמדו ילדינו אינו שר החינוך, אלא מנהלי בתי הספר! הם אלה שבוחרים מתוך המצאי המגוון את הספר או אתר האינטרנט שישמש את התלמידים.

כך גם לגבי הצגות, הרצאות וספרים

גזרה שווה יש לגזור על כל היבטי התוכן האחרים אליהם נחשפים התלמידים בבתי הספר. נפתלי בנט לא מעורב בזה כלל. השינויים בסל תרבות הם תוצר מתקופת כהונתם של גדעון סער ושי פירון, לאחר דוח חמור של מבקר המדינה משנת 2002. קצר המקום לתאר את העיוותים והכשלים בפרויקט סל תרבות הקיים. תוכלו לקרוא כאן דו"ח ממצא של מרכז המידע של הכנסת.

צריך לזכור שסל תרבות היא מערכת לסבסוד אירועי תרבות, ולא מערך ביקורת ומיון. מנהלי בתי הספר חופשיים להחליט אם בית הספר שלהם ישתתף בכלל בפרויקט סל תרבות, ואיזה הצגות יראו התלמידים מתוך המצאי בסל או אם ילכו לאירוע תרבות אחר שאינו בסל. ממילא רק שליש מתלמידי ישראל משתתפים בתוכנית סל תרבות, כך שזה ממש בשוליים. אדגיש שוב: אין מניעה למנהלי בתי הספר לבקר עם תלמידיהם באירועי תרבות שלא כלולים במאגר הסל, ולא נטען בשום מקום שיש כוונה לשנות זאת. אני מקווה שכך זה יישמר.

הבעיה היא שמנהלי בתי הספר מוחלשים 

עכשיו ניתן לחבר בין הדברים כדי להבין את עיקר הבעיה: מצד אחד הסמכות החינוכית היא בידי מנהלי בתי הספר. תארו לכם שבנט באמת היה יושב וכותב ספר לימוד על המדינה הגזענית שבחזונו, ואף מנהל לא היה בוחר ללמוד לפי ספר זה. מצד שני, מנהלי בתי הספר מוחלשים משום ששר החינוך לא מתמודד עם הבעיות המהותיות של ניהול המערכת: עובדי קבלן, תקציב בסתר, עודף פיקוח ועוד.

אני מציע שזאת בדיוק הסיבה שבגללה לא ממהר שר החינוך לעסוק בדברים החשובים. בזכות המעמד המוחלש של המנהלים, הוא יכול להרגיש חזק. לא לעשות כלום, ולהיות הבריון הלא מתנצל, שכולם מפחדים מפניו.

מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו צריכים להישמר לא להאכיל את המפלצת. אנחנו צריכים לחזק את מנהלי בתי הספר באהדה ציבורית, ולדרוש מהם לעמוד על שלהם: לבחור ספרי לימוד, להוציא את ילדינו להצגות, להזמין מרצים וכו'. ככל שהציבור יחזק את המנהלים והמורים, כך תתפוגג הפיקציה הזאת שנקראת בנט-פלצת, שאנחנו בעצמנו יוצרים.

> השינויים בלימודי האזרחות אינם הבעיה – הם משקפים את השינוי במציאות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf