newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה ההבדל בין בן ארי לכל היתר? סמנטיקה

אידיאולוגית ״הערבים נוהרים לקלפיות״ כבר מזמן כאן, והיא לא פחות מסוכנת מכל התבטאויות הכהניסטים. האם באמת ניתן לשמוח על כך שמתנחל מסוכן לא יהיה בכנסת, כאשר הממשלה מורכבת ממתנחלים ״מתונים״ התומכים בו? כדאי ורצוי לצנן את ההתלהבות מפסילתו של מיכאל בן ארי

מאת:

ההחלטה של בית המשפט העליון לפסול את מיכאל בן ארי מלהתמודד בבחירות הקרובות גררה תגובות שמחה רבות של אנשי שמאל ברשתות החברתיות. מעבר לעובדה כי ״עוצמה יהודית״ כמפלגה בכלל לא היתה מועמדת לפסילה ועו״ד איתמר בן גביר – שתמונת הרוצח ברוך גולדשטיין תלויה בסלון ביתו – אושר להתמודד, קיימת סיבה נוספת לא לשמוח יותר מדי מהחלטת בית המשפט.

בדיוק כפי שפינוי מאחזים ״לא חוקיים״ מכשיר בפועל את ההתנחלויות הגדולות, ה״חוקיות״ לכאורה, כך גם פסילתו של בן ארי מכשירה את שאר מפלגות הימין שהאידיאולוגיה שלהן והמדיניות שלהן בפועל לא רחוקה מזו של עוצמה יהודית. הסימון של דעותיו של בן ארי כקו אדום מסמן את יתר דוברי הימין: סמוטריץ׳, בנט, שקד, נתניהו ואחרים, כלגיטימיים, חוקיים וממלכתיים. לעומת בן ארי, שאומר הכל ללא סינון, אחרים נזהרים הרבה יותר, מדברים ברמזים ומסייגים את דבריהם. נגד בן ארי אכן יש ״מסה קריטית״ של התבטאויות גזעניות וזה מה שבסופו של יום הוביל לפסילתו. אך דעותיו ומשנתו מיוצגות היטב בימין החדש, בבית היהודי, באיחוד הלאומי ובליכוד.

שלט תעמולת בחירות של מפלגת ״כחול לבן״ בת״א. האם ההבדלים בין הכהניסטים למיינסטרים הישראלי כאלה גדולים? (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

שלט תעמולת בחירות של מפלגת ״כחול לבן״ בת״א. האם ההבדלים בין הכהניסטים למיינסטרים הישראלי כאלה גדולים? (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

כהנא חי? ועוד איך

האם להגיד ש"הערבים נוהרים לקלפיות", גרוע פחות מבן ארי שאומר "לערבים בחיפה קוראים גיס חמישי. צריך לקרוא לכלב הזה בשמו. הם האויבים שלנו״? האם לומר ״הם מחפשים את הצוואר שלנו, מחפשים את בנותינו״, חמור יותר מלקרוא להפרדה של יולדות ערביות ויהודיות, או לארגן ״מצעד בהמות״?

עו״ד גלעד קריב, שייצג את העותרים בבית המשפט העליון בדרישה לפסול את בן ארי, מנה במהלך הדיון רשימה ארוכה של התבטאויות ופרסומים של בן ארי במטרה להדגים את תפיסת עולמו הגזענית. קשה שלא היה לשים לב לכך שחלקים רבים ממשנתו הפכו כבר לדעות הנחשבות למיינסטריים בישראל: המחאה נגד מכירת דירות לערבים בעפולה והקריאות התכופות לגרש פלסטינים אזרחי ישראל לעזה, למשל.

חלק גדול מהדיון הוקדש לתפיסתו של בן ארי כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל. לדעתי, התבטאויות אלה הן שהכריעו את הכף לפסילתו. דוגמה אחת שהוצגה היא ההסתה של בן ארי נגד הפלסטינים בחיפה, אותם כינה ״אויבים מבפנים״, משום שאלה העזו להפגין נגד ההרג בעזה. קשה שלא להזכיר שיונה יהב, ראש עיריית חיפה דאז, תקף את המפגינים בעצמו, אם כי בשפה מנומסת בהרבה. לפי יהב, הפלסטינים שהפגינו אז הגיעו ״מחוץ לעיר על מנת ליזום הפרות סדר״.

עורך דינו של בן ארי ניסה להסביר שוב ושוב שהוא לא רואה את כל הערבים כאויבים, ומבחינתו ערבי נאמן יכול לגור כאן. אך השופטים לא התרשמו מההסברים ועימתו אותו עם אמירות קודמות שלו נגד הפלסטינים אזרחי ישראל, עליהם אמר פעם כי ״רק אחוז או פחות מכך הם באמת נאמנים״.

שוב, דעותיו של בן ארי כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל הרי משתקפות בסיסמת הליכוד: ״ביבי או טיבי״. העובדה שכל המערכת הפוליטית עסקה במשך ימים בשאלה מי יסכים לעשות גוש חוסם עם המפלגות הפלסטיניות, ההכחשות של ״כחול לבן״ בעניין והשיח הציבורי שנגדו יצאה רותם סלע, מוכיחים בצורה הטובה ביותר – האידיאולוגיה הכהניסטית נמצאת כיום בלב המערכת הפוליטית.

עו״ד איתמר בן גביר מחזיק הרי בדעות דומות לבן ארי. אך כמו הימין המיינסטרימי, הוא היה זהיר יותר במהלך השנים בהתבטאויותיו. אז לו הותר להתמודד. הפסילה של בן ארי כבר עוזרת ל״עוצמה יהודית״ ליצור תדמית של נרדפים, וללא ספק תעזור להם לגייס עוד מצביעים. לאחר הפסילה, מיהרו במפלגה לדרוש משותפיהם הפוליטיים ב״איחוד מפלגות הימין״ להתחייב לכך שברוך מרזל ימונה לשר; לקדם את איתמר בן-גביר למקום החמישי ברשימה ולמנות אותו לאחר הבחירות ליו"ר ועדת החוקה של הכנסת. בימין החדש, שם צפו מראש את ההחלטה, החלו בקמפיין בסוף השבוע לפיו ״שקד תנצח על בג״ץ, בנט ינצח את חמאס״. שימו לב כיצד הקמפיין מתחבר היטב להחלטה מאמש.

הראשון קצת יותר מחושב וזהיר ואילו השני לא. ממש כמו ההבדל בין המיינסטרים הישראלי לשאר הימין הקיצוני. בן גביר ובן ארי בעת הדיון בבג״ץ בעניין פסילתו של האחרון (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

הראשון קצת יותר מחושב וזהיר ואילו השני לא. ממש כמו ההבדל בין המיינסטרים הישראלי לשאר הימין הקיצוני. בן גביר ובן ארי בעת הדיון בבג״ץ בעניין פסילתו של האחרון (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

בכירי ״עוצמה יהודית״ – בן ארי, מרזל, בן גביר וגופשטיין- כולם מתנחלים הגרים בגדה המערבית ושלושה מהם בקריית ארבע וחברון. הממשלות השונות, וממשלת נתניהו במיוחד, פעלו ופועלות רבות כדי לממש את האידיאולוגיה שלהן לגבי השתלטות מלאה על הגדה המערבית, רק שבימין המיינסטרימי חכמים מספיק לא להשתמש במושגים כמו ״גירוש״, ״טרנספר״ ו״הוצאות להורג״. למרבה האירוניה, בית המשפט העליון, שפסל את בן ארי, הוא זה המשמש ביום יום חותמת גומי של המדיניות הישראלית בגדה ומכשיר אף את הפגיעות החמורות ביותר בזכויות האוכלוסייה הפלסטינית תחת כיבוש, לרבות פשעי מלחמה – כפי שתיארו אנשי בצלם בדו״ח מפורט שפירסמו לאחרונה.

ועוד מילה על כל נושא הפסילות. עד אתמול, מעולם לא נפסל מועמד יחיד אלא רק רשימה. בימין כבר הדגישו שאפילו עזמי בשארה לא נפסל בעבר. הם תהו אמש מדוע בן ארי נפסל ואילו עופר כסיף, שלדבריהם ״מסית נגד חיילים״, אושר להתמודדות בבחירות. במרכז המפה הפוליטית, רבים ייחלו לכך שבית המשפט יפסול את ״הקיצוניים משני הצדדים״ כדי לשמור על האיזון הקדוש. ממפלגת ״כחול לבן״ מסרו לאחר ההחלטה אתמול כי ״הכנסת לא צריכה להכיל בתוכה את הקיצוניים שבקיצוניים״. לכן, למרות שעופר כסיף ורשימת רע״מ-בל״ד אושרו להתמודד לבסוף, הרי שבטווח הארוך המפלגות הפלסטיניות בישראל – המותקפות מדי יום בכנסת ומחוצה לה – הן אלו שכנראה ישלמו בקרוב את מחיר הפסילה של בן ארי. צריך הרי לשמור על ״האיזון הקדוש״, לא כך?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf