newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במקום להתקפל, על ההסתדרות למנף את המשבר למהפכה חברתית

ציבור העובדים והעובדות יכול להוביל את שיקום המשק והדמוקרטיה אחרי חלוף המגיפה וליצור חברה בריאה יותר. כדי שזה יתאפשר, על יו"ר ההסתדרות לחשב מסלול מחדש במערכה מול הגורמים שמתעקשים לפגוע בעובדים ולהטיל עליהם את עול ההתמודדות עם המשבר

מאת:

תפקידם של ארגוני העובדים מעולם לא היה קשה יותר. עוד לפני משבר הקורונה הנוכחי, מקומם ומעמדם אותגר על ידי מדיניות עוינת של הממשלה והמעסיקים – שכוחם גבר לאור מגמות כלכליות ופוליטיות חובקות עולם. במשבר הנוכחי, שהתגובה אליו היא צמצום ניכר של העבודה ושל נוכחות העובדים במרחב הציבורי, האתגר הזה גדול עשרות מונים.

לצד האתגר, גדלה גם ההזדמנות. התפרצות מגיפת הקורונה והתגובות אליה מבטאות גם סיכון וגם סיכוי חברתיים, הן עבור גורמים ריאקציונים והן עבור גורמים פרוגרסיבים ורפורמיסטים. אל מול המשבר הזה, מקומם החברתי של ארגוני העובדים הופך חשוב יותר ובעל פוטנציאל משמעותי לשינוי.

יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, במסיבת עיתונאים ב-10 במרץ 2020 (צילום: דוברות ההסתדרות)

יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, במסיבת עיתונאים ב-10 במרץ 2020 (צילום: דוברות ההסתדרות)

לרוע המזל, נראה שבמקום לנצל את ההזדמנות לשינוי פני החברה, ארגון העובדים הגדול בישראל, ההסתדרות, נכנס למקלטים בהמתנה עד יעבור זעם. זאת, בזמן שהגורמים הריאקציוניים – שאחד מהם מנהל את המשבר מכיסא ראש הממשלה ודורס בדרכו את שברי הדמוקרטיה הישראלית – עובדים לילות כימים לקידום שינוי שכזה. איכון טלפונים סלולריים כדי לעקוב אחרי אזרחים והצבת אולטימטומים אלימים בפני ארגוני העובדים הם רק טעימה קטנה של האמצעים שהם מפעילים.

מעבר לשאלות המעשיות והקונקרטיות, המשבר מעורר שאלות לגבי קביעה מחדש של סדרי העדיפויות בחברה שבה המאבק בקורונה הופך למטרה ראשונה במעלה. כיצד מחולקים מחדש המשאבים בחברה הזאת? מה מקומם של העובדים, ושל כלל האזרחים, בהתמודדות עם השלכותיה של המגיפה? וכיצד ייבנה החוסן העתידי של החברה אחריה? אלה הן שאלות שחייבות לעלות כבר היום על סדר יומם של מנהיגי העובדים במשק, ובראשם על סדר יומו של יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד.

ההסתדרות אינה ארגון עובדים מהפכני. לראייה, בר-דוד מוביל בשבועיים האחרונים את המוטו של "להיכנס תחת האלונקה", והדבר בא לידי ביטוי בדיונים ובהסכמות של ההסתדרות עם האוצר על ויתורי שכר או "חופשה" כפויה לעובדי המדינה.

שיתוף הפעולה בין ההסתדרות למעסיקים והממשלה הוא אינהרנטי ליחסי העבודה בישראל, וביטויו בהסכם הבזק שנחתם בשבוע שעבר אינו מפתיע. קודמיו של בר-דוד התנהגו בצורה דומה מול משברים כלכליים קודמים, מישראל קיסר בעת תוכנית הייצוב של 1985 ועד עופר עיני אחרי המשבר של 2008. חלקם השיגו פחות עבור ציבור העובדים והחברה בישראל, וחלקם יותר.

כשעיני, למשל, דחף להצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה הראשונה של בנימין נתניהו ב-2009, זה היה בתמורה לשינויים מרחיקי לכת, גם אם חלקם לא האריכו ימים. ההסכם הקואליציוני שנחתם אז התבסס על תרומה כספית של העובדים להתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי (ויתור על תשלום דמי הבראה ודחיית תוספות שכר), אך גם קידם שינוי ניכר בחלוקת המשאבים בחברה שאחרי המשבר.

בין השאר, כלל ההסכם את שינוי חוקי ההתארגנות בישראל, שעל גבם נישאה תנופת ההתארגנות שלה היינו עדים בעשור האחרון; הסטה של תקציבים לטובת השכבות החלשות בצורה של קצבאות ושירותים חברתיים; וכינון "שולחן עגול" להיוועצות בין ההסתדרות, המעסיקים והממשלה, שלא שרד זמן רב.

אלה היו רק כמה מהמהלכים שהחלו בברית הזאת, וסייעו למשק הישראלי לצלוח את המשבר של 2008 במינימום זעזועים. מאז, ובזכות מאבקים חברתיים נוספים, ראתה החברה בישראל עלייה בשכר בעשירונים התחתונים בשוק העבודה, ירידה מסוימת באי-שוויון ועלייה בצמיחה, שהושפעה במידה לא מעטה מגידול בצריכה של אותם עובדים ועובדות.

לאפשר חזון אלטרנטיבי

עסקת חבילה בסגנון הזה, שמוותרת על חלק מהקיים כדי לקבל הרבה בעתיד, חייבת לעמוד לנגד עיניהם של מי שמבקשים לראות כאן עתיד של פיתוח וצמיחה שמכלילים את רוב הציבור אחרי המגיפה. אך למרבה הצער, בימים אלה מהלך כזה נראה כמו זיכרון רחוק ולא רלוונטי.

בפרסומים על ההסכם בין ההסתדרות לממשלה – שבהמשך שוכפל, כנהוג, עבור מגזרים נוספים במשק – ניכר חזון צר מאוד לגבי מקומם של העובדים, קולם וזכויותיהם, בהתמודדות עם משבר הקורונה, ובעיקר ביציאה העתידית ממנו. מה שנדרש מהעובדים והעובדות במגזר הציבורי לתת ברור מאוד. מה הם יקבלו בחזרה – לא ידוע.

אולי כוחו הפוליטי של בר-דוד אינו כשל קודמיו, והוא אינו מסוגל לרקום בריתות פוליטיות ולרקוח הסכמים קואליציוניים ואחרים שיבטאו את דרישות העובדים. אולי הלחצים עליו היו רבים וקשים מדי. ואולי יש סיבות נוספות לחיפזון בחתימת ההסכם ולחלקיות שעולה ממנו. ללא ספק, אלה זמנים מורכבים ליצירת חיבורים פוליטיים. אך במצב הנוכחי, חיבורים כאלה הם חיוניים לעתידם של העובדים והעובדות, ולמעשה לעתידה של הדמוקרטיה בישראל.

ללא קשר לנסיבות נקודתיות ולתוצרים הבעייתיים, בר-דוד חייב להמשיך לנסות בכל כוחו לקדם מציאות טובה יותר. זאת לא תגיע כעת דרך שביתות, שיש להן רלוונטיות נמוכה בימים אלה, אלא דווקא בשותפות המאפיינת את יחסי העבודה בישראל. היא אמנם כוללת ויתורים מצד העובדים, אך עליה לאפשר חזון אלטרנטיבי לחברה שאחרי המשבר.

בהיעדרה של שותפות פוליטית וחזון אלטרנטיבי, תמשיך פמליית ראש הממשלה להתוות מדיניות ימנית-קיצונית, שנסמכת אפילו היום על הפרטות וקיצוצים חד-צדדיים שיפגעו בעובדים ובשכבות החלשות. תחת מדיניות כזאת העובדים יהיו הראשונים להיפגע והעיקריים שיישאו בעול ההתמודדות עם המשבר.

האיש המוביל בעיצוב פני המדינה ב-25 השנים האחרונות. בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים על הצעדים להתמודדות עם משבר הקורונה (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

הפרטות וקיצוצים חד-צדדיים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

אלה לא יהיו רק מהגרי העבודה ש"יוכנסו תחת האלונקה" ויוחרגו מחוקי העבודה בתירוץ של צורך חיוני; וגם לא רק המורים ששכרם יקוצץ וימי החופשה שלהם ייפגעו בתירוץ של סיוע להורים ותרומה ל"לכידות החברתית"; וגם לא רק עובדי חברות התעופה שיעמדו מול עולם חדש ונטול הגנות.

החזון האלטרנטיבי צריך לקחת בחשבון את כל אלה ורבים אחרים: את מהגרי העבודה והעובדים הפלסטינים; את עובדות הסיעוד; את המורות, האחיות והרופאות הקורסות תחת העומס; את עובדי ענף התיירות הממוטט ואת עובדי רשות שדות התעופה. כולם זקוקים לרשת ביטחון אחרת, שתגן על זכויותיהם ותאפשר להם להוביל את שיקום החברה בישראל – בדיוק כפי שעשו אחרי המשבר הכלכלי הקודם.

מכיוון שמשבר הקורונה צפוי לטרוף קלפים רבים, על העובדים – בראשות ההסתדרות וארגוני העובדים האחרים במשק – להתייצב ולהשפיע על הדילר, כדי שהחלוקה החדשה תיטיב עם הכלל ולא עם המיעוט.

בימים אלה, שבהם העתיד הכלכלי נראה עגום והעתיד הפוליטי בסיכון, על יו"ר ההסתדרות לחשב מסלול מחדש, לנצל את ההזדמנות הטראגית שהונחה לפתחו ולהוביל מערכה שתחזק את המשק ותתרום לדמוקרטיה. עליו לכנס סביבו את מיטב המוחות ולגבש את כלל נציגי העובדים לכדי קואליציה חברתית-פוליטית להתמודדות עם המשבר, להתווית תוכנית ההתאוששות של החברה בישראל, ולבנייה מחודשת של סדר היום.

אסף בונדי הוא עמית פוסטדוקטורט ביחסי עבודה באוניברסיטת קליפורניה – לוס אנג'לס

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf