newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במקום לדאוג לאזרחים, הבירוקרטיה בישראל מתייחסת אליהם כרמאים

המדינה כבר החליטה על הסיוע וההטבות אותם צריכים לקבל האזרחים במקרים שונים. אבל האזרחים לא מכירים את הזכויות שלהם, לא יודעים איך לממש אותן, ונשחקים תחת גלגלי הבירוקרטיה שבמקום לעזור חונקת אותם

מאת:

כותב אורח: רן מלמד

כשחזרו החיילים האמריקאים הביתה אחרי מלחמת העולם השנייה, וביקשו לממש את הזכויות שממשלת ארצות הברית החליטה שמגיעות להם כגיבורי המלחמה ההיא, הם נתקלו בפקידים הממשלתיים שעל שולחנם הצטברו עשרות אלפי תיקים בחבילות עטופות בסרט אדום. כך נולד הביטוי "סרט אדום" (Red Tape) המייצג את הבירוקרטיה על ביטוייה המכוער והשלילי ביותר.

לכאורה בירוקרטיה יכולה וצריכה להיות דבר טוב באשר היא מייצרת סדר. היא מסייעת לארגן את הדברים, אמורה לייצר שוויוניות בחלוקת משאבים וגם בקביעת סדר קבלתם, על פי תור, סיוע למוגבלים וחלשים יותר, ועדות ערר וחריגים. בקיצור, בירוקרטיה היתה יכולה להיות דבר טוב. אבל כמו דברים רבים אחרים הנוגעים למשילות, שלטון וכח גם הבירוקרטיה הפכה לחרב פיפיות. במיוחד כאן אצלנו. בישראל.

"איך זה שלא ידעתי?"

לא אשכח איך לפני מספר חודשים צלצלה אליי אם חד הורית וביקשה ממני עזרה בקבלת סיוע במימון קייטנה לשני ילדיה. "אני חייבת עזרה כי אם הם לא יהיו בקייטנה אני אצטרך להתפטר מהעבודה ולשמור עליהם", היא אמרה לי כשדמעות חונקות את גרונה. "למה את לא מבקשת סיוע ממשרד הכלכלה?" שאלתי. "הרי יש להם תוכנית ותקציב בדיוק בנושא הזה". "אתה רציני?", היא שאלה בתדהמה. "איך זה שלא סיפרו לי על זה? איך זה שלא ידעתי שזה קיים?"

הרגשתי נבוך ועצבני. כל מה שצריך זה שמשרד הכלכלה ישלח מכתבים, באמצעות רשימה שיקבל מן הביטוח הלאומי, לכלל האמהות החד הוריות בישראל ויספר להן על התוכנית. אבל זה עולה משהו כמו 80 אלף שקלים להכין את הרשימה ולשלוח מכתבים וזה כנראה יותר מדי למשרד הכלכלה שהוציא בארבע השנים האחרונות יותר מ- 24 מליון שקל על סקרים ומחקרים על שוק העבודה הישראלי.

> בישראל מתקיימות שתי מערכות כלכלה ביקומים מקבילים

הבירוקרטיה צריכה לדאוג לאזרח ולא רק לקופת המדינה. המוסד לביטוח לאומי, ירושלים (יוסי זמיר / פלאש90)

הבירוקרטיה צריכה לדאוג לאזרח ולא רק לקופת המדינה. המוסד לביטוח לאומי, ירושלים (יוסי זמיר / פלאש90)

אני לא מצליח לשכוח את זוג האזרחים הוותיקים שהגיעו למרכז "ידיד" בתל אביב לפני מספר חודשים וביקשו סיוע בשכר דירה כדי שיוכלו לפרנס בצורה קצת יותר טובה את עצמם ואת נכדם אותו הם מגדלים לאחר שאמו נפטרה ממחלת הסרטן. בדיקה מהירה במוסד לביטוח לאומי גילתה כי מגיעה להם תוספת לקצבתם בגובה של כ-2,000 ש"ח לחודש מה שהגדיל את ההכנסה החודשית שלהם מ-4,800 ש"ח לכמעט 7,000. וזה עוד לפני שדיברנו על קבלת סיוע בשכר דירה, הנחה בארנונה וחשמל וזכויות נוספות שהמדינה החליטה כבר מזמן שמגיעות להם. אבל הם לא ידעו על כל זה.

איני יכול שלא להיזכר באם שהגיעה למשרדנו בבקשה שעו"ד יחתום עבורה על תצהיר לקבלת סיוע במעונות ויצאה לאחר שעה עם תוספת של כ-2,500 ש"ח להכנסתה החודשית לאחר שהתברר שמערכות המחשוב בביטוח הלאומי, שהעניקו לה קצבת ילדים לזוג התאומים שילדה רק 3 חודשים קודם לכן, לא הצליחו לתקשר אחת עם השנייה ולהגדיל גם את קצבת הנכות שלה בהתאם.

על מי שומרת הבירוקרטיה?

הבעיה אינה להחליט מה מגיע ומה לא. הבעיה המרכזית היא לקבל את מה שהכנסת והממשלה כבר החליטו שמגיע. ופה נכנסת הבירוקרטיה לתמונה. בירוקרטיה מכוערת וקשוחה שתפישת העולם הבסיסית שלה היא כי יש לחשוד בכל מי שמבקש לממש את זכויותיו כאילו הוא בא לרמות ולגזול את קופת המדינה. הבירוקרטיה בישראל היא כזו המקדשת את הפקידות המאמינה בלב שלם כי תפקידה לשמור על הקופה הציבורית במקום להבין שהתפקיד המרכזי שלה הוא לדאוג לאזרחי המדינה.

בהקשר זה אספר לכם כי מאות מעובדי השירות הציבורי מגיעים מידי שנה למרכזי הזכויות של עמותת "ידיד" ומבקשים סיוע במיצוי זכויותיהם פשוט כי גם הם נשחקים תחת גלגליה של הבירוקרטיה הממשלתית – אלו המועסקים ברמות השכר הנמוכות נזקקים במקרים רבים לתוספת של השלמת הכנסה מן הביטוח הלאומי ומרגישים חנוקים על ידי פקידים בעלי כח.

הגיע הזמן לעצור את הבירוקרטיה. לגזור את הסרט האדום מעל ערימות התיקיות. לפשט תהליכים ולסייע לאזרחים לקבל את מה שמגיע להם בזכות ולא בחסד, וזאת תוך שימוש בעקרונות הבאים: האזרח לא יידרש להעביר מידע לגביו בין רשויות ציבוריות אלא יוכל לאשר להן להעביר ביניהן מידע הנוגע אליו. משרדי הממשלה ידרשו פישוט הליכים, טפסים ואישורים ממשלתיים. אכיפה איכותית של יישום זכויות כלכליות וחברתיות שמחוקקות על ידי הכנסת בדרך מהירה ופשוטה. צמצום והפחתה של אגרות ותשלומים ממשלתיים אשר אין בהם כל תועלת כלכלית לאזרח מלבד העשרת הקופה הציבורית.

רן מלמד, סמנכ"ל מדיניות חברתית בעמותת "ידיד" שהשיקה השבוע את פרוייקט גוזרים את ה-RED TAPE, מפחיתים את הבירוקרטיה.

> חמש שנים אחרי, המחאה החברתית מפרקת את גבולות הלאומיות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf