newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בלי תחושת החירום שיצר הסגר, נתניהו לא היה מקים ממשלה

ב"שיחה מקומית" התפתח ויכוח האם היה צריך לתמוך או להתנגד לסגר. אבל השאלה האמיתית היא מה המטרות שהסגר שירת. קשה לחלוק על כך שבלעדיו גנץ לא היה מצטרף לנתניהו והצעדים האנטי-חברתיים לא היו עוברים

מאת:

יונית מוזס כתבה כאן שהביקורת השמאלית על מדיניות הסגר היא ״הפנמת הקפיטליזם״, מירון רפופורט ענה שהיה לגיטימי להתנגד לסגר, שכן הוא פגע במאות אלפים ואת תוצאותיו עוד נחוש לאורך זמן.

אולם בעיני השאלה היא לא האם היא נכון היה לתמוך בסגר או להתנגד לו, אלא אילו מטרות הוא שירת ומה הוא השיג.

מצב החירום עזר לו להשאיר בשלטון. בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים בתחילת משבר הקורונה (צילום: פלאש 90)

מצב החירום עזר לו להישאר בשלטון. בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים בתחילת משבר הקורונה (צילום: פלאש 90)

חזרה לאמצע מרץ. עוד לפני הסגר הכללי של פסח, ועשרה ימים לפני הגבלת המאה מטר, החליט באישון לילה שר המשפטים אמיר אוחנה לסגור את מערכת המשפט. זה קרה כ-48 שעות לפני שמשפטו של נתניהו היה אמור להיפתח. בהמשך גם עבודת הכנסת הושבתה למספר ימים, לאחר שהיו"ר יולי אדלשטיין סירב לכנס את המליאה, כדי לא לאפשר לכחול לבן לקיים הצבעות ולבחור יו"ר חדש לכנסת ולראשות הוועדות.

במובן הזה, הסגר הכמעט מוחלט שהגיע עשרה ימים לאחר דחיית משפטו של נתניהו והודק לקראת חג הפסח הצדיק בדיעבד את המהלכים הקודמים של סגירת מערכת המשפט והכנסת, מהלכים שהיו נראים לא פרופורציונלים ללא הסגר.

יום לאחר חתימת ההסכם הקואליציוני בין בנימין נתניהו לבני גנץ, הצטרפתי לכתב שעובד עבור רשת טלוויזיה זרה למשאל רחוב במרכז תל אביב. הרחובות היו יחסית ריקים, שכן רק ל-20 אחוז מהמשק היה מותר לעבוד אז, אך גם במרכז "השמאל הלבן" בתל אביב, רוב הנשאלים תמכו בממשלת אחדות, ביניהם רבים שהצביעו ל"כחול לבן" כי מאסו בנתניהו.

את הנימוק שלהם אפשר לתמצת פחות או יותר כך: "העיקר שתהיה ממשלה ולא יהיו לא עוד בחירות, כדי שיוכלו לטפל במשבר הקורונה". אפשר להניח שללא הסגר ותחושת החירום שנלוותה אליו, הם לא היו ממהרים לתמוך בממשלה בראשות נתניהו. אך אחרי שהייה ממושכת בבתים ומשבר כלכלי, רבים פשוט רצו לחזור לחיים נורמליים. החזרה הזאת היתה כרוכה בהקמת ממשלה, לא משנה באיזה הרכב.

אחד ההסברים לצורך בסגר ההדוק היה ש"הישראלים לא ממושמעים". בתור מי שהרבה להסתובב בחוץ בימי הסגר בתור עיתונאי אני יכול להעיד ש"הישראלים" היו דווקא ממושמעים מאוד. את המשמעת הזאת אני מייחס  לתחושת החירום, המתלווה לשיח הצבאי של מלחמה באויב. תחושת החירום היתה לכאורה "מוכרת" לרוב הציבור, והשיח הבריאותי הפך לביטחוני. וכמו בימי מלחמה, שיח כזה משתיק כל ביקורת ומאפשר להעביר החלטות באישון לילה ללא כל פיקוח.

ללא סגר מוחלט, לא היתה נוצרת אווירת החירום, שהיא-היא שהעניקה לגנץ את התירוץ להיכנס ל"ממשלת החירום הלאומית". עד כמה ההגדרה הזו היתה מופרכת אפשר היה ללמוד מעו"ד מיכאל ראביליו שייצג את נתניהו בעתירה שביקשה למנוע ממנו להרכיב ממשלה. "זו לא באמת ממשלת חירום לאומית, זו הגדרה בשביל הציבור", אמר ראביליו בדיון שנערך כחודש אחרי החתימה של נתניהו וגנץ על הקמת "ממשלת חירום".

בשבת של ה-21 במאי, עוד לפני הטלת האיסור להתרחק מהבית יותר ממאה מטר, צילמתי בחוף הים של תל אביב. זה היה יום שמשי ואלפי אנשים מילאו את הטיילת בנמל תל אביב, כשהם מקפידים על ההוראות והלכו  בזוגות. בעודי מצלם, פנו אלי וביקשו לא לפרסם את הצילומים. "ביבי עוד ייקח לנו גם את זה", הם אמרו. ואכן, עוד לפני שהגעתי הביתה, הופץ בטוויטר תיעוד האנשים הצועדים בטיילת, והתוצאה לא איחרה לבוא. ימים בודדים לאחר מכן הוטלו הגבלות חמורות, שכללו את הגבלת היציאה למאה מטר מהבית.

הסגר, אם כן, היה דרך לסמן לאזרחים, וגם לפוליטיקאים שהבטיחו שלא יישבו עם נתניהו, שאכן מדובר במקרה חירום אמיתי. את התחושה לא היה ניתן לייצר אם המגבלות היו קלות יותר. בברלין, לדוגמה, שם שיעור התמותה נמוך יחסית למדינות אירופה אחרות, לא היה סגר כללי. היו הגבלות, אך היה מותר לצאת לפארקים, להתאוורר וחלק מהחנויות נותרו פתוחות. התנהלות כזו לא היתה משרתת את הנאשם מבלפור. החתימה עם גנץ היתה צריכה להתבצע כשכולם נעולים בבתים.

אותה תחושת חירום, שנוצרה הודות לסגר, אפשרה גם את ההיתר לתת לשב"כ לעקוב אחרי הטלפונים הסלולאריים שלנו. בלעדי מצב החירום, הממשלה לא מקבלת לגיטימציה פוליטית וציבורית להטיל את המעקב הפולשני הזה. תחושת החירום גם איפשרה להציע לקצץ מחצית משכר המורים או להציע פיצויים קלושים למי שאיבד את פרנסתו או קרס כלכלית. כך גם עברו ללא ביקורת עוד עשרות תקנות לשעת חירום, כמו ביטול ביקורי משפחות אצל אסירים. על כל ביקורת אופן טיפולה של הממשלה באוכלוסיות מוחלשות שקרסו, היה ניתן לענות "אבל כולם בסגר, כולם סובלים".

מהניסיון של החודשיים האחרונים אפשר ללמוד שהסגר מוליד את תחושת החירום אבל זה פועל גם בכיוון ההפוך.  ברגע שהסגר הוקל, הציבור החל לחוש שמצב החירום הסתיים, עוד לפני שהקניונים, השווקים, בתי הספר והגנים נפתחו. הודות להקלת הסגר ולאפשרות להתרחק מהבית, הממשלה יצרה מצג שווא של חזרה לשגרה, בזמן שמאות אלפים, ואולי יותר, לא יכולים לחזור לשגרה כי אין להם עבודה או אמצעי פרנסה. הביטול הרשמי של הסגר סימן את החזרה לחיים ואיפשר להשאיר מאחור קבוצות רבות – המובטלים החדשים, דיירי הדיור הציבורי, חד הוריות, מבקשי מקלט.

רבים אומרים ש"הגל השני" של הקורונה, ואיתו הסגירה המחודשת של מערכת המשפט, יגיע לקראת ה-24 במאי, מועד פתיחת משפטו של נתניהו. לכן המאבק הציבורי לא צריך להתרכז בתמיכה בסגר נוסף או בהתנגדות לו, אלא בתהליכים ובמדיניות המקודמים בחסותו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf