newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בין אלימות גואה לנפט שנעלם נבחרה ממשלה עיראקית חדשה-ישנה

מתוצאות הבחירות בעיראק נראה שנורי אל-מאלכי, ראש הממשלה הלא-אהוד, ירכיב גם את הממשלה הבאה. אבל מי יהיו שותפיו, ואיך יתמודד עם הרציחות ברחובות, הפלגנות ומלחמות הנפט?

מאת:

כתבה: הגר שיזף

הבחירות הראשונות בעיראק לאחר יציאת הכוחות האמריקאים מהמדינה היו אמורות להיות מאורע מרגש. אבל כנראה שההתרגשות נעדרה מהמדינה, בה נהרגו למעלה מ-2,200 אזרחים במתקפות אלימות מאז תחילת השנה הנוכחית. מחד גיסא – האלימות הגואה, החלוקה הבלתי-צודקת של רווחי הנפט והשחיתות הפושה לא היטיבו עם תדמיתו של ראש ממשלת עיראק הנוכחי, נורי אל-מאלכי. מאידך גיסא – הן הסקרים והן האלימות הגואה בפרובינציות השונות של עיראק הצביעו על סטטיות פוליטית שלא ניבאה עלייה של כוחות פוליטיים חדשים.

כעת, עם קבלת התוצאות הראשוניות של הבחירות, נראה כי ניתן לאשש הנחות אלה: נכון לעכשיו, נראה כי החזית-השיעית, ״דולת אל קאנון״ (בתרגום חופשי, ״מדינת החוק״), שמנהיג אל-מאלכי, זכתה לפחות ב-94 מתוך 328 המושבים בפרלמנט העיראקי וברוב של עשר מתוך שמונה-עשרה המחוזות.

בחירות בעיראק (Haider Noman Ibraheem, Al Jazeera English, C BY-SA 2.0)

בחירות בעיראק (Haider Noman Ibraheem, Al Jazeera English, C BY-SA 2.0)

אל-מאלכי הגדיל את חלקו היחסי במספר מושבי הפרלמנט, וזאת על אף שמפלגתו סבלה מגל של עזיבות מצד חבריה. לפני הבחירות, מאלכי הביע רצון בבניית ממשלת רוב-מצומצמת. על פניו, אופצייה זו עדיין קיימת, אך כשמנסים לשקול את השותפים הקואליציונים הפוטנציאלים של מאלכי, מתגלה תמונה של פוליטקאי בלתי-אהוד, שהפסיד רבות מכוחו בקרב קהל-המצביעים השיעי.

> מצרים: חרם הבחירות הגדול

בהתאם, שותפיו-הפוטנציאלים השיעים לא צפויים למהר להצטרף אל ממשלה בהנהגתו, משום שבמידה רבה בחירות אלה אופיינו בפיצול הכוח השיעי הפוליטי במדינה ויצירת גוש שיעי המתנגד לאל-מאלכי. מן הצד השני ישנה האפשרות שאל-מאלכי ינסה להרכיב ממשלה דווקא תוך חבירה למפלגות הכורדיות. הבעיה בתרחיש כזה טמונה במאבק בין בגדאד וכורדיסטן על שאלת ניצול משאבי הנפט הכורדים.

כמובן שהאפשרות כי המפלגות האיסלמיות-שיעיות השונות ינסו להקים יחד ממשלת-רוב ללא אל-מאלכי אפשרית, על אף שביצועיו הטובים של אל-מאלכי בקלפי מעמידים את אפשרות זו בספק. בבחירות של שנת 2010 לקח לו תשעה חודשים עד שהוכרזה ממשלה חדשה. כמה זמן תוותר עיראק בלי ממשלה חדשה הפעם? והאם המדינה תוכל לעמוד בזה?

מלחמת הנפט שלא נגמרה

על פי דו״ח האו״ם, במהלך שנת 2013 נהרגו 7,818 אזרחים ו-1,050 חמושים בעיראק במתקפות אלימות. אחד מהאיזורים שידע את המתיחות החריפה ביותר בשנה האחרונה הוא מחוז אל-אנבר הסוני, בו התגלו משאבי נפט בשנת 2007. הלחימה במחוז בין צבא עיראק והמיליציות השונות, שהמפורסמת ביניהן היא ISIS (ששמה נקשר לאל-קעידה), גרמה לעקירתם של 380 אלף אנשים מבתיהם.

המיליציות הנלחמות באל-אנבאר מתנגדות לשלטונו של אל-מאלכי, בין השאר בטענה כי רווחי הנפט מהאיזור לא מגיעים לכיסיהם של תושבי המחוז. פעמים רבות, מיליציות אלה תוקפות בסביבת צינורי-נפט. הלחימה באיזור זה מתקדמת על בסיס יומי, כאשר הצבא והמיליציות נלחמים על שליטה בערים מרכזיות, דוגמת העיר פלוג׳ה. מתח ולחימה ניכרים גם בצפון עיראק, ליד העיר מוסול (רק לפני ארבעה ימים דווח על פיגוע ליד צינור נפט בסביבת העיר), במחוז דיאלא ובאיזור העשיר בנפט שמדרום לעיר בצרה.

כידוע, כלכלת עיראק נשענת באופן כמעט-מוחלט על מגזר הנפט, שמספק למדינה כ-95 אחוזים מרווחי מטבע החוץ שלה. עם זאת, תעשייה זו מספקת מעט מאוד תעסוקה לאזרחי עיראק ונכון לשנת 2012, עמדה האבטלה במדינה על 16 אחוזים.

לפני הפלישה האמריקאית, הייתה תעשיית הנפט במדינה מולאמת וסגורה לפעילות של חברות זרות. עשור לאחר מכן, תעשיית הנפט העיראקית מופרטת כמעט-לחלוטין ונשלטת על ידי חברות זרות שמחלקות ביניהן את שדות הנפט של עיראק – מאקסון, דרך שברון ו-BP ועד Haillburton, אותה ניהל דיק צ׳ייני, לפני שהפך לסגן נשיא תחת ג׳ורג׳ בוש. על פי פרסומים של חברת מחקר-השוק FGM, עיראק הגדילה את ייצור הנפט שלה פי שלוש בעשור האחרון ובמהלך חודש פברואר 2014 הגיעה לתפוקה הגבוהה ביותר מזה 30 שנים.

חייל אמריקאי וברז נפט (Dave Chung CC BY-NC 2.0)

חייל אמריקאי וברז נפט (Dave Chung CC BY-NC 2.0)

האשמה על הקרע הקשה בין בגדאד והמחוזות מוטלת, במידה רבה, על מדיניות שהנחתה ארה״ב. לאחר כיבוש עיראק בידי ארה״ב והתמוטטות מוסדות השלטון העיראקים ולקראת עזיבתם של האמריקאים את עיראק, היה צורך לטוות סדר מדיני חדש. אל תפקיד מעצבת הסדר הזה נכנסה ארה״ב, שבוששה עם ההכרעה בנוגע לאופי השלטון העיראקי – האם עליו להיות שלטון מבוזר ופדרלי או שיש לתמוך דווקא בממשל מרכזי חזק?

המודל האמריקאי בסופו של דבר ניסה להכיל את הכל: פדרליזם עיראקי ואוטונומיה כורדית מצד אחד וממשלה מרכזית חזקה מצד שני. כמובן שגישה כזו במדינה שסועת מלחמה וממוטטת מבחינה פוליטית וכלכלית לא החזיקה זמן רב. אחד מהמהלכים המרכזיים ששינו את פני המשחק אירע בשנת 2009, אז קבעו הכורדים חוקה שהגבילה מאוד את כוחה של בגדאד וחיזקה את אי-תלותה של האוטונומיה הכורדית. כתוצאה מכך ומאלימות הגוברת במדינה החל אל-מאלכי נוקט בדיכוי קשה עורף כלפי מתנגדי משטר במחוזות השונים ואף קיבל את תמיכת האמריקאים בכך.

לא שזה עצר את הכורדים. ביום שישי האחרון הודיעו הרשויות הכורדיות כי משלוח הנפט הראשון שהועבר לשוק הבינלאומי באמצעות צינורות כורדיים יצא אל הדרך. משמעות הדבר היא כי זהו משלוח הנפט הראשון שעוקף את סמכותה של הממשלה המרכזית בבגדאד. בתגובה, איימה בגדאד כי לא תעביר לממשל הכורדי את 17 האחוזים המובטח לאוטונומיה מתוך התקציב הלאומי, ותתבע את רוכשי הנפט באם לא יאשרו את הקנייה באמצעות הממשלה המרכזית.

בעקבות המאבק הכורדי, הביעו גם מספר מנהיגי מחוזות שיעים עשירים בנפט רצון לעצמאות וביזור השלטון. הבולט ביניהם, מאג׳ד אל-נסראוי, מושל מחוז בצרה, דרש בעבר כי תנתן לבצרה הזכות לחתום על חוזי נפט באופן עצמאי. בצרה היא אחד מן האיזורים העשירים ביותר בנפט בעיראק ובשטחה נמצא המוצא היחיד של המדינה לים, ועל כן היא מהווה מחוז אסטרטגי חשוב לממשל המרכזי.

גרפיטי בעיראק: נורי אל-מאליכי ונתניהו (Thrierry Ehrmann CC BY 2.0)

גרפיטי בעיראק: נורי אל-מאלכי ונתניהו (Thrierry Ehrmann CC BY 2.0)

המנהיג הבלתי פופולרי נבחר בשלישית

אם כן, מיהו נורי אל-מאלכי – ראש ממשלת עיראק שככל הנראה יכהן בתפקיד פעם נוספת? אל-מאלכי נולד ליד בגדאד והוא בן למשפחה שיעית-דתית. בזמן שלטונו של סדאם חוסיין היה בגלות באיראן ושב רק לאחר פלישת ארה״ב לעיראק בשנת 2003. בשנת 2006 מונה לראש ממשלת עיראק לאחר שקודמו בתפקיד והמזכיר לשעבר של מפלגת אל-דעוה האיסלמית, אברהים אל ג׳עפרי, אולץ לעזוב את משרת ראש הממשלה בעקבות מחאה.

במהלך שמונה השנים האחרונות מילא אל-מאלכי את תפקיד ראש הממשלה וספג ביקורת חריפה על האלימות הגואה במדינה ודיכוי החברה האזרחית. גם יחסו לעיתונות היה שנוי במחלוקת; דוגמה בולטת במיוחד התגלתה עוד בשנת 2006, אז אסר אל-מאלכי את שידורן של כתבות טלוויזיה המציגות תמונות של שפיכות דמים מרחבי המדינה ואיים כי תנקט פעולה משפטית נגד מי שיפר את איסור זה. הוועד להגנה על עיתונאים הראה כי תחת שלטונו של אל-מאלכי עיתונאים סובלים מכליאה וצנזורה ודו״ח החסינות (Impunity report) של הארגון משנת 2013 העמיד את עיראק בראש רשימת המדינות בהן הרג עיתונאים נותר ללא חקירה נאותה.

הביקורת על אל-מאלכי לא נעצרת כאן. במהלך הקדנציה השנייה שלו הוא שימש, בנוסף לתפקודו כראש ממשלה, גם כשר הפנים ושר ההגנה בפועל. משמעות הדבר היא, כמובן, ריכוז של כוח רב מאוד בידיו של אדם אחד.

שאלת המימון של מפלגתו של אל-מאלכי, כמו גם של מפלגות אחרות, מעיבה אף היא על הבחירות בעיראק. כיום, אין בעיראק חוק שמסדיר את הפעילות הכלכלית של המפלגות, ועל כן אין חובת שקיפות בנוגע לתורמיהן. כתוצאה מכך, איש אינו יודע מאין זורם הכסף. רבים טוענים כי מאז 2003, התבססו המפלגות העיראקיות השלטות כאימפריות עסקים קטנות, כשבידיהן ערוצי טלוויזיה, עסקים ונכסים. בהתאם, גם רמת הידע שיש לציבור על מימון זר שמשפיע על הכוחות הפוליטיים השונים במדינה מוגבל מאוד, אך ברור למדי כי ארה״ב, איראן, טורקיה ומדינות המפרץ בוחשות בקלחת הפוליטית, שקשורה גם ישירות לקלחת הכלכלית.

כפי שמסתמן כעת ועל אף הביקורת הציבורית האדירה, הזוכה הגדולה של הבחירות הפרלמנטריות של עיראק היא אכן חזית ״דולת אל קאנון״, המורכבת ממספר מפלגות, ברשותו של אל-מאלכי. מי שממהרים לברך את עיראק על הבחירות עשויים להתבדות במהרה. טרם הבחירות, התריע מקתדא אל-סדר, העומד בראש מפלגת הסדריסטים ונחשב לאחת הדמויות הדתיות החזקות בעיראק, מפני התקוממות באם אל-מאלכי יבחר בשנית.

בה בעת, התבטא המנהיג הדתי-השיעי עלי אלסיסתאני באופן ציבורי בנוגע לחששותיו מפני זיוף במהלך הבחירות, דבר שרבים פרשו כרמז לאי-תמיכתו באל-מאלכי. אם כן, יתכן שהשאלה הגדולה באמת העולה ממערכת הבחירות העיראקית היא לא מי יצליח להרכיב את הממשלה הבאה, אלא האם ממשלה זו תוכל להחזיק מעמד בתנאים הפוליטיים הנוכחיים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf