ביישובים הערביים השטח בוער, והפעם זו לא מטפורה

למרות הכרזת הממשלה על תוכנית חדשה למאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית, ולמרות הצהרותיהם החיוביות של השר לביטחון פנים עמר בר-לב וסגנו יואב סגלוביץ', התחושה היא ששיעור, תדירות וחומרת האלימות והפשיעה בכפרים ובערים הערביות התגברו בחודשים האחרונים.

בשבוע שעבר אירעו מקרי רצח בנצרת ובאום אל-פחם. אחרי מקרי הרצח, נשרפו כמה בתים. תופעת שריפת הבתים כבר התרחשה לפעמים לאחר מקרי רצח בכמה יישובים, אבל תגובות כאלה, שחוזרות על עצמן בעוצמה בתוך כמה ימים, נראות כמו הסלמה.

מה שנראה מסוכן אפילו יותר משריפת הבתים הוא הסרטון שהתפרסם לפני כמה ימים, שבו מופיעים אנשים רעולי פנים עם רובים ואקדחים שמדברים על ענישה, נקמה וגמול לרוצחי איהאב סעדי מנצרת, ואומרים שהם ממשפחת אל-סעדי. היו מי שטענו שהסרטון מפוברק, אך אחרים העלו שמדובר בסרטון אמיתי, שצולם בגדה המערבית, שגם שם יש נוכחות למשפחת אל-סעדי.

אבל בין אם מדובר בסרטון אמיתי או מפוברק, שצולם בגדה המערבית או בנצרת, זה עדיין דבר מסוכן מאוד וחסר תקדים – שמזכיר סרטונים שפירסמו חמאס או אפילו דאעש.

השר לביטחון פנים וסגנו טוענים שהתוכנית תתחיל להראות תוצאות בתוך כמה חודשים. בר-לב אף אמר ש"בהחלט יכול להיות שבחודשים הקרובים נראה עלייה בפשיעה… אני זוכר שישראל הכריזה מלחמה על ארגוני הפשע היהודים בזמנו, ושם זה לקח כמה שנים, אבל בסופו של דבר הם פורקו והגיעו לכלא. עכשיו לאף אחד אין סבלנות ותוך כמה חודשים אנחנו צריכים לראות שכדור השלג הזה נעצר. תוך כמה חודשים אחרי שנעצור אותו נתחיל לגלגל אותו לכיוון אחר עד שיימס, זה יקרה בסדר גודל של מקסימום חצי שנה".

"כמובן שהזנחת נושא הפשיעה במשך יותר מ-20 שנה לא יכולה להיפתר בתקופה קצרה", אומר ד"ר וליד חדאד, מומחה לנושא הפשיעה בחברה הערבית. אך ההערכות של בר-לב וסגלוביץ' כי התוצאות ייראו תוך חצי שנה מופרכות בעיניו. "מי שמאמין שניתן לטפל בחולה סרטן בכדור אקמול יכול גם להאמין שניתן לפתור את סוגיית הפשע המאורגן בחברה הערבית בתוך שישה חודשים".

לדברי חדאד, "אחרי שהחודשים האלה יסתיימו, הממשלה תראה שזה לא פתר כלום, וההרתעה שהם מדברים עליה לא קיימת. מעצר של 80 נערים באמתלה שהם סוחרי נשק, החרמת כמה מכוניות ושחרור של כמה עצורים זו אינה ההרתעה הנדרשת, אף שזה אכן חלק מהפתרון".

חדאד טוען כי "הבעיה העיקרית היא הנשק. בחברה הערבית הנשק משתולל בצורה מפחידה. ויש חפיפה בין פשע מאורגן לאלימות, כי מרכיבי הפשע המאורגן מתערבים בכל דבר בחיי היומיום. הכנופיות האלה הפכו היום למשהו שדומה להוצאה לפועל, אבל אחרי הפרטה. ומה שאנחנו רואים היום, הירי ופעולות הנקמה היומיומיות, הוא רק תוצאה של הימצאות הנשק. מי שחושב ש-120 הרוגים בשנה זה המספר שמשקף את היקף הפשיעה בחברה הערבית טועה. כל יום יש יריות".

ד"ר חדאד מסביר שהפשעים מתרחשים בדרך כלל יותר בסופי שבוע, מכיוון ש"העבריינים יודעים מתי המשטרה נמצאת במלוא כוחה ומתי מצמצמת כוחות. הם יודעים שבסוף השבוע רוב השוטרים בחופשה, ולכן רמת האבטחה והבטיחות נמוכה יותר, ואם יש כמה מקרי אלימות באותו אזור למשטרה תהיה בעיה להיות נוכחת בכל המקומות. הרצח בנצרת, למשל, התרחש באמצע השבוע ולכן הרוצחים נעצרו מיד. כוחות משטרה נכחו בתחנה, לא רחוק מזירת הפשע, ויצאו מיד. כשמתרחש פשע באמצע השבוע, בעיני כנופיות הפשע המאורגן זו טעות טכנית".

לדבריו, שריפת הבתים אינה תופעה חדשה, והיא מתרחשת כשזהות הרוצח ידועה. "זה חלק מההרגלים של נקמה. כשמכירים את הרוצח, ברוב המקרים משפחתו של הנרצח מנסה לנקום, במיוחד אם מדברים על סכסוך בין שני אנשים משתי משפחות ולא בין אדם לכנופיית פשע. פשוט יש כלי נשק בהרבה בתים, אז פעולות הנקמה מתרחשות מיד.

"בשל כך, המשטרה חייבת להיזהר בחשיפת זהותו של הרוצח. שים לב למשל שבגדה המערבית נהרג צעיר ליד האוניברסיטה האמריקאית בג'נין לפני כמה ימים, ונמסר כי המשטרה הפלסטינית עצרה את החשוד אך לא הודיעה על כך, כדי להימנע מפעולות נקמה".

חדאד סבור כי "כל עוד אין תוכנית רצינית, בכל התחומים, שהחשוב שבהם היא איסוף נשק, לא יהיה שיפור. אני לא אומר שהחברה שלנו מושלמת, אבל העלייה באלימות נובעת מהתפשטות הנשק.

"לאחרונה התחלנו לראות יותר התעניינות של התקשורת בעברית בנושא. אולי אחרי אירועי מאי האחרון, גורמים במדינה התחילו להרגיש שהנשק הזה עלול להיות מופנה גם ליהודים. אבל אנחנו אומרים את זה כבר שנים. הדור הצעיר היום לא יודע שום גבולות, ואין לו אמון ברשויות החוק. התחושה הזאת קיימת בכל החברה הערבית, ומי שמרוויחים מזה הם כנופיות פשע.

"בעבר, נשיאת נשק ללא רישיון נחשבה לעבירה ביטחונית, ולכן אזרחים נמנעו מנשיאת נשק. כשבוצעה הפרדה בין נשק למטרות ביטחוניות לנשק למטרות פליליות, התפשטות הנשק הפכה רחבה יותר. היום יש אנשים שנתפסים עם נשק בבית ונענשים בעבודות שירות. אין הרתעה".

חדאד סבור כי "הטענה שהחברה חייבת לשאת באחריות היא טענה שאין לה שום קשר למציאות. ההגיון פשוט: המדינה מנהלת את חוקי המשחק, ולא שואלת אותנו. מתי שהיא רוצה לחוקק חוקים והוראות חדשים, היא מחוקקת. והמדינה היא זאת שמלמדת היכן לכבד את החוק והיכן לא. היא לימדה אותנו למשל איך להחנות את הרכב שלנו בצורה לא חוקית על מדרכות בעיירות שלנו, ואיך לדאוג להחנות אותו בחניון המיועד ביישובים יהודיים.

"בשנה שעברה מספר ההרוגים היה יותר מ-100, אף שזו היתה שנת קורונה והמשטרה נכחה ביישובים ערביים. איך אפשר להסביר את זה? אנשים צחקו על המשטרה, ואמרו שאם המשטרה תתפוס אותך, היא עלולה לעצור אותך כי לא שמת מסיכה ולא כי נתפס אקדח ברכב שלך. זו המציאות.

"כל הקמפיינים הממשלתיים עד כה הם רק משככי כאבים. תוכנית רצינית ארוכת טווח צריכה להתחיל בהקמת רשות ממשלתית בתוך משרד ראש הממשלה כדי להילחם בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, שיש לה תוכניות ברמת החינוך, התרבות, הכל, ושצריכה לעקוב ולפקח על עבודת המשטרה. אין די בנוכחות של סגן שר שעוסק בעניין. גם העובדה שהשר הנוכחי לביטחון פנים טוב מקודמיו ובעל כוונות כנות יותר אינה מספיקה".

"רוצים שהמשטרה תעשה את העבודה שלה"

באום אל-פחם נהרגו 10 צעירים מאז תחילת השנה. שניים מהם מאש המשטרה: מוחמד כיוואן, במאי, ופתחי ג'בארין, שנהרג לפני שבוע אחרי שדרס שוטר, על רקע המתיחות בעקבות רצח הצעיר מוחמד בורגול.

אף ששתי המשפחות המתקוטטות חתמו על הסכם הפסקת אש אחרי רצח הצעיר בורגול, שזכה לברכת העירייה וצדדים נוספים, מודה ראש העיר ד"ר סמיר מחאמיד שמה שקורה באום אל-פחם מפחיד ומדאיג. "בחברה שלנו ובאום אל-פחם, המספרים עצמם מדברים. 10 הרוגים בשנה זו קפיצה מפחידה. אנחנו מנסים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים.

"ההבדל בין אום אל-פחם לערים אחרות הוא שרוב מקרי הרצח כאן הם תוצאה של מריבות משפחתיות. כנופיות הפשע המאורגן לא עוסקות באום אל-פחם, כמו דמי חסות וכדומה, אבל התחום הזה, של פשע מאורגן ונשק, מושך אליו פלחים רבים של צעירים, ואום אל-פחם היא עיר צעירה. זו חרב פיפיות. מצד אחד, זה טוב לפיתוח העיר. מצד שני, חלק מהצעירים עלולים להיכנס לעולם הפשע".

מחאמיד מאשים במפורש את המשטרה בהידרדרות. לדבריו, "בהתייחס לעליית המדרגה ברמת הפשיעה, בסופו של דבר המשטרה היא זו שאחראית על הביטחון והבטיחות. זה לא סביר שהיו עשרה מקרי רצח מתחילת השנה ואף אחד מהם לא פוענח. שלא לדבר על פשעים משנים קודמות.

"אנחנו רוצים שהמשטרה תעשה את העבודה שלה כמו שצריך. אנחנו לא רוצים לחיות במערכת שאבדה, לא רוצים שאנשים ייקחו את החוק לידיהם, כפי שקורה היום. למשטרה יש מספיק כלים, ואין צורך בהתערבות של שב"כ או גופים אחרים. כפי שהם טיפלו בכנופיות פשע ביישובים יהודיים, הם יכולים לעשות את זה ביישובים שלנו".

במחצית הראשונה של השנה פעלה באום אל-פחם תנועת נוער, שאירגנה הפגנות שבועיות נגד האלימות והפשיעה. לדברי מחאמיד, הדבר תרם להרגעה מסוימת: "לחץ עממי משפיע כמובן. כל פעילות במאבק הזה משפיעה, ולכן היא תמיד חיובית. והאמת, האוריינטציה של השר החדש לביטחון פנים שונה מזו של קודמו. כשהשר וסגנו מתקשרים לראש העיר ומתעניינים, ומבטיחים להמשיך בעבודה, זה מחזק את התחושה שיש מגמות חיוביות".

פרופ' מונא חורי-כסאברי, סגנית נשיא האוניברסיטה העברית ומומחית לנושא הפשיעה והאלימות, אומרת כי הפשיעה והאלימות לא היתה בעוצמה ובקצב הזה לפני כמה שנים. "זה בגלל חוסר היכולת של המשטרה. הם מודים בזה בעצמם. באחרונה המפכ"ל אמר שהמשטרה התרשלה בחברה הערבית כבר שנים, וכעת קשה לטפל בזה באופן מיידי, מכיוון שהפשיעה הפכה נפוצה ודומיננטית ומשתלמת לחלק מהגורמים.

"החברה איבדה לחלוטין את האמון שלה במשטרה. ייתכן שאובדן האמון הזה התחיל אחרי אירועי 2000, אבל באותה תקופה לא היו פשעים נרחבים. אובדן אמון ללא התפשטות הפשיעה זה לא אותו דבר כמו אובדן אמון עם התפשטות הפשיעה. אנשים מפחדים ללכת למשטרה. הם לא סומכים עליה, ולא רואים שהפתרון מגיע מהצד שלה. היום יש אנשים רגילים שהולכים לצדדים 'לא רגילים' כדי לטפל בבעיות שלהם.

"אני לא אומרת שהיחסים בין המשטרה לציבור צריכים להיות יחסי ידידות, אבל המשטרה צריכה את אמון הציבור. אבל מה לעשות שההזנחה נמשכת כבר 70 שנה?"

לגבי שאר הגורמים שתורמים להתפשטות האלימות, אומרת חורי-כסאברי: "יש הרבה גורמים שמשפיעים על האלימות – כלכליים, חברתיים, חינוכיים ואחרים, והחברה הערבית סובלת מכל ההיבטים הללו. הפתרון המידי עכשיו הוא למנוע מהילדים שלנו לצאת לרחוב, אבל זה לא באמת פתרון. לא ניתן לכלוא אנשים בבתיהם. הפתרון האמיתי בטווח הקצר הוא בידי המשטרה, ובטווח הארוך – בידי המדינה ומוסדותיה. וגם החברה.

"למרות זאת, אני אופטימית שהדברים ישתפרו בשנים הקרובות. אנחנו לא החברה הראשונה שסובלת מפשיעה ועוברת את זה. עלינו להאמין שהפתרון יבוא, גם אם לא בתוך יום אחד, ושאנחנו חייבים למלא את החלק שלנו".