newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"ביאס אותי שמחאו לנו כפיים, אנחנו רק ציצים, לא הנושא"

ק', אחת מחמש הנשים שחשפו חזה במחאת בלפור, חוששת שהמסר לא עבר. כשהמחאה מתרכזת ב"משפט של אדם יחיד", הן רצו להזכיר את הדיכוי של מאות אלפי פלסטינים. "היעדר הזעזוע חשף עד כמה מחאת בלפור ריקה מתוכן", היא אומרת ל"שיחה מקומית"

מאת:

ביום חמישי האחרון, בהפגנה בבלפור, חמש נשים חשפו חזה והחזיקו שלטים נגד הכיבוש ובעד חשיפת הצילומים שתיעדו את הריגתו של איאד אלחלאק. בפעולה שלהן, הפעילות הצטרפו לא רק לסטודנטית לעבודה סוציאלית שחשפה את החזה שלה במחאה מול הכנסת מוקדם יותר בשבוע, אלא גם להיסטוריה ארוכה של נשים, שחשפו חזה למטרות פוליטיות, החל מפמיניסטיות ישראליות בשנות השבעים שדרשו הפלות חוקיות ונגישות, וכלה בתנועת "פמן" מהעשור האחרון.

נשים פלסטיניות מפשיטים במחסומים בלי לשאול אותן. לנו יש פריוולגיות. הנשים חושפות חזה במחאת בלפור (צילום: נטשה דודינסקי)

נשים פלסטיניות מפשיטים במחסומים בלי לשאול אותן. לנו יש פריוולגיות. הנשים חושפות חזה במחאת בלפור (צילום: נטשה דודינסקי)

ק’, אחת מחמש הפעילות, מספרת בראיון ל"שיחה מקומית" מה קרה שם:

"לקראת סוף הנאומים, המופעים, המדיטציות והניסיון לעשות מחאה לא אלימה ומתחנחנת למשטרה, עלינו על מין פינת ישיבה ליד המזרקה, רגע לפני שכולם היו אמורים להתפזר, הורדנו חולצה, הרמנו שלטים שהיה כתוב עליהם ‘ציצי מצטלם יותר טוב מאשר’ ועל החזה החשוף שלנו כתבנו ‘אלימות משטרתית’, ‘כיבוש’, ו’מעצרים מנהליים’, בעברית ובאנגלית".

בתוך כל הרעש התקשורתי על חשיפת החזה בפומבי ככלי מחאה, נראה שחלק מהמסר שלכן אבד. מה ניסיתן להגיד?

"זיהינו הזדמנות להביא לקדמת הבמה רעיונות מושתקים, שהם חלק בלתי נפרד מהאקטיביזם היום-יומי שלנו. תהינו האם לנסות לייצר אמירה אחת ברורה, או להציף כל מיני מאבקים שחשובים לנו כמו איכות הסביבה, אקלים, טבעונות וניצול של בעלי חיים, דיכוי מגדרי, דיכוי להט"ב, אבל בחרנו להתמקד בכיבוש, במעצרים מנהליים ובאלימות משטרתית. הבנו שיהיה קשה להביא בעזרת הפרקטיקה שבחרנו בה את מלוא מורכבות המסרים, והמטרה היתה להגיע לתקשורת כדי להצליח לדבר לפחות על חלק מהרעיונות שלנו שם.  הבחירה בנושאים האלה ניצבת מול המחאה בבלפור, שמתיימרת להגן על הערך הקדוש שנקרא דמוקרטיה ועל קדושת החוק, ומתעסקת במשפט של אדם יחיד במקום להתעסק באינספור מעשי רצח ומציאות יום יומית של חוסר בטחון של מיליוני פלסטינים".

"כשהגענו להפגנה, מישהו שאמר על הבמה 'זאת כבר לא סוגיה של שמאל או ימין'. הכול נהיה חסר משמעות באותו רגע"

מה היו התגובות לפעולה שלכן?

"התגובות המיידיות היו מחיאות כפיים והמון תרועות. זה ביאס אותי בדיעבד, כי אני לא חושבת שהם הריעו לנו בגלל המסרים שלנו. אני מאמינה שרוב, אם לא כמעט כל, התגובות האוהדות התייחסו לכך שאנחנו נשים שלא מתביישות לחשוף את החזה שלנו. יכול להיות שאם היינו מניפות דגלי פלסטין לדוגמא – דבר שאני לא מאמינה שהייתי עושה בעירום – התגובות לא היו כאלה אוהדות.

"היעדר הזעזוע חשף במובן מסוים עד כמה שמחאת בלפור ריקה מתוכן. כמה האנשים הכועסים, הצועקים והמוחים, שמקריבים מזמנם הפנוי, לא בהכרח יודעים אילו ערכים אפשר לקדם בעזרת הכוח של ההתקהלות הזאת. אני לא יכולה להתחמק מהתחושה, שיש משהו ריק מתוכן בניסיון לאחד כל כך הרבה מאבקים וכל כך הרבה מסרים, שהשורשים שלהם נטועים במקומות כל כך שונים. כשהגענו להפגנה, מישהו שאמר על הבמה 'זאת כבר לא סוגיה של שמאל או ימין'. הכול נהיה חסר משמעות באותו רגע".

ראינו שהמחאה מתנחמדת למשטרה ורצינו למחות. מדיטציה המונית במהלך הפגנה מול מעון ראש הממשלה, 23 ביולי 2020 (צילום: אורן זיו)

ראינו שהמחאה מתנחמדת למשטרה ורצינו למחות. מדיטציה המונית במהלך הפגנה מול מעון ראש הממשלה, 23 ביולי 2020 (צילום: אורן זיו)

למה בחרתן דווקא בכלי של חשיפת החזה שלכן כדי להעביר את המסרים שלכן?

"במובן מסוים לא היתה לנו ברירה. לנו יש את האפשרות להשתמש בגוף היהודי והפריווילגי שלנו כדי לייצר פרובוקציה שמקבלת חשיפה. לנו יש את האפשרות לא להירצח על זה שאנחנו חושפות את הגוף שלנו, בעוד נשים פלסטיניות נרצחות גם כשהן לא חושפות את הגוף שלהן, ואין להן ברירה אלא לחשוף את הגוף שלהן כשמפשיטים אותן במחסומים, כי הן חיות תחת משטר צבאי, שלא מעניין אותו הכבוד והגוף שלהן. אנחנו פושטות חולצה מרצוננו ומקבלות תשואות מהקהל, והן מופשטות בניגוד לרצונן.

"בקהילות בפייסבוק ובין חברות ובקורס במגדר אפשר לדבר על המשמעות של חזה נשי לעומת חזה גברי, לדבר על סמנטיקות של פטמות וחזים ושער גוף, אבל זה לא מה שרצינו להשיג ולא מה שרצינו לדבר עליו. בעיני הסוגיות האלה מתגמדות בחשיבות שלהן מול הנושאים שכן רצינו להציף. ברור שהנושאים קשורים והפמיניזם שלנו, שלא מבייש גופים, מתחבר בצורה רחבה יותר לכל ביוש והשפלה אחרת של האחר, אבל לא נראה לנו שזאת מורכבות שאפשר להעביר לתקשורת".

אם לא היתה לכן בעיה להוריד חולצה, אז למה את מתראיינת בעילום שם?

"אין לי שום בעיה לחשוף את השם. אני בוחרת לא להזדהות כי האקט המחאתי שלנו הוא לא סביבנו. איכשהו כל דבר תמיד נסוב סביב הרגשות של יהודים. אני לא אמורה לזכות בתהילה מהאקט הזה. אנחנו רק עשינו את מה שאנחנו יכולות לעשות, מבלי לחשוש לרגע לחיינו. אנחנו לא הנושא. אנחנו רק ציצים.

"אני מבואסת מזה שאני זאת שמתראיינת, ושאני זאת שמקבלת את הקול ותשומת הלב רק בגלל שחשפתי את החזה שלי, כשמה שאנחנו מנסות לעשות מתוך הפריווילגיוּת שלנו הוא להביא לתשומת הלב את הדיכוי של נשים אחרות, שלעולם לא היו מקבלות את ההזדמנות הזאת".

אתן מוחות בשם הזכויות של העם הפלסטיני ומשפחתו של איאד אלחלאק, שרבים מהם מסורתיים ולא בהכרח יאהבו את הטקטיקה שבה בחרתן.

"הפגנו בתוך מחאה שלא רק שיש בה רוב יהודי, אלא שעוסקת בסוגיה של אזרחים ישראלים והחוק הישראלי. בתוך ההקשר הזה, רצינו להביא את הרצח המשטרתי של איאד אלחלאק שקרה רק לפני חודשיים וכבר נשכח. צעיר על הרקע האוטיסטי נרצח כקילומטר מהמקום שבו הפגנו. יש סרטונים שתיעדו את הרצח והם לא מפורסמים. אף אחד לא משלם את המחיר על הרצח הזה. אנחנו רצינו לדבר על זה מול הקהל היהודי והישראלי.

"הבחירה להשתמש בפריווילגיות שלנו כדי להביא נושאים של אנשים אחרים, יש בה ויתור על ההבאה של קול ישיר של המדוכאים. הצורה הזאת פוגעת בחלק מהמדוכאים מתוך מטרה לתת לנושאים האלה מקום שלא היה מתקבל אחרת.

"כשעלינו על הבמה והחזקנו את השלטים על נושאים כלליים כמו כיבוש, מעצרים ומנהליים ואלימות משטרתית, הקהל ראה שיש כוח למחאה שלנו באותו הרגע. הביאו לנו שלטים בערבית ובעברית שהיה כתוב עליהם 'צדק לאיאד' ו'ישוחררו הצילומים' והחזקנו אותם בלהט הרגע, אבל עכשיו אנחנו יודעות שיש בזה בעייתיות ומורכבות. אנחנו לא מתנצלות על עצם חשיפת החזה שלנו ועל מה שכתבנו על הגוף שלנו, אבל הרגשות של משפחת אלחלאק מאוד חשובים לנו, ואם הם נפגעו, אז אנחנו מתנצלות בפניהם מעומק הלב. רצינו לעמוד מאחורי המסר שהסרטונים חייבים להתפרסם ושאנחנו דורשות צדק לאיאד.

ולסיום, מה היית אומרת מתוך הנסיון שלך לפעילה אחרת ששוקלת לחשוף את הגוף שלה בשביל לתת תשומת לב לנושא מסוים?

"שתזכור שאם היא לא באה לדבר על ביוש גוף ועל סוגיות פמיניסטיות מובהקות, חשיפת החזה היא רק כלי, וצריך להתייחס לכלי הזה כמה שפחות. היא צריכה לקחת בחשבון שכולם הולכים לדבר על הציצים שלה ושאין לה שליטה על זה, ולנסות למשוך את השיחה בחזרה לנושאים שהיא ניסתה להעלות".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf