newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המצביעים בישראל צריכים לדרוש פתרון ארוך טווח לעזה

כמו במערכת הבחירות הקודמת, גם במערכת הבחירות הנוכחית סביר שעזה כמעט לא תוזכר, ואם כן, היא תוזכר כמטאפורה לאיום. אבל הגיע הזמן שהבוחרים יבינו שהמצב בעזה תלוי קודם כל בישראל

מאת:

מערכות הבחירות בישראל, כמו סבבי הלחימה המדממים ברצועת עזה, מופיעות בחיינו אחת לשלוש-ארבע שנים. אבל למרבה הצער וההפתעה, אין הם משפיעים אלה על אלה. במערכת הבחירות הקודמת, למשל, שהחלה חודשים ספורים לאחר ההרס וההרג שגרם "צוק איתן", עזה לא הוזכרה כמעט כלל. מהמפגשים הרבים שאני עורכת כבר שנים עם קהלים שונים בישראל, אני נוטה לנחש שגם הפעם נזכה לראות לכל היותר אזכור קצרצר של אתגר עזה במצע של מפלגה אחת או שתיים. וגם אז, עזה תשמש כנראה ככלי רטורי, כמטפורה לאיום קיומי, תוך התעלמות מכך שבעזה חיים שני מיליון איש ואישה, בעיקר צעירים וצעירות, ילדות וילדים, שנולדו וחיים בצל הסגר החונק שמשיתה ישראל כבר הרבה יותר מעשור.

מאז יושמה תוכנית ההתנתקות בקיץ 2005, ישראלים רבים מניחים שבכך ניקתה ישראל את ידיה מרצועת עזה, שאין לה עוד אחריות לנעשה שם. בפועל, למרות שהסיגה את חייליה ופינתה התנחלויות, ישראל ממשיכה לשלוט ולהשפיע ישירות על רוב תחומי החיים ברצועה. ישראל שולטת במעבר הקרקעיים המרכזיים לתנועת אנשים וסחורות אל הרצועה וממנה, כמו גם במרחב האווירי הימי והאלקטרומגנטי של הרצועה.

בשנה האחרונה גם מצרים החלה להפעיל מעברים קרקעיים לאנשים ולסחורות באופן רצוף, מה שעונה רק על צרכים חלקיים. שיווק סחורה מעזה נועד בעיקר לגדה ולישראל, וישראל היא זו שקובעת מה ייצא ומה ייכנס, וכמה, כמו גם מי ייכנס ומי ייצא, ומתי, איפה דייגי עזה ידוגו, מי ייצא ללימודים בחו"ל, ומתי, מי יפגוש משפחה, אם בכלל, מי ייכנס או ייצא לפגישת עסקים או לטיפול רפואי מציל חיים. ההנחה שהסיבות לכל זה הן ביטחוניות הופרכה מזמן.

ישראל נסוגה מעזה ב-2005, אבל השליטה של המעברים נשארה בידיה. פלסטינית במעבר ארז (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

ישראל נסוגה מעזה ב-2005, אבל השליטה של המעברים נשארה בידיה. פלסטינית במעבר ארז (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

בניגוד למערכות בחירות קודמות, כבר אי אפשר לזרות חול בעיני הציבור ולטעון כי מטרת הסגר, הפלת חמאס, הושגה. כולנו, בעזה ובישראל, חיים בצל איום מתמיד של התלקחות מחודשת של אלימות, התגברות של ירי לעבר יישובים בישראל ודיכוי אלים של ההפגנות השבועיות ליד הגדר, שעלול להסלים. לישראל חלק מרכזי במצוקה הקשה של האוכלוסייה ברצועה. ביכולתה לסייע מיידית לו רצתה בכך. מערכת בחירות היא הזדמנות לבחון את הדברים ולהציע לכולנו תקווה.

מה היינו רוצים למצוא במצעי המפלגות, שאמורים להציע לאזרחים עתיד טוב יותר? קריאה לשים קץ לשימוש בתושבים לא-מעורבים ככלי משחק מדיניים; לאפשר לפלסטינים לנוע בין רצועת עזה לגדה המערבית, גם למטרות לימודים ופרנסה, חיי משפחה והתמקצעות; לאפשר תנועה חופשית של סחורות מרצועת עזה לישראל ולגדה המערבית, בכפוף רק לבדיקות ביטחוניות פרטניות, כולל כניסה שוטפת של חומרי בנייה ותשומות אחרות, הנחוצות לבנייה, לתעשייה ולקיום תשתיות מספקות; להתיר גם לפלסטינים מעזה לעבוד בישראל, ולאפשר להם לנוע לצרכי התפתחות מקצועית ואישית בין עזה לגדה, ישראל וחו"ל.

אסור להמשיך ולקבור את הראש בחול. במערכת הבחירות הקרובה עלינו, כמצביעים, לדרוש מהמפלגות ומהמועמדים צעדים מעשיים לקראת פתרונות ארוכי-טווח. אם ישראל אכן לא רואה בתושבי רצועת עזה את אויביה, עליה להפסיק להתייחס אליהם ככאלה. עלינו לדרוש מהממשלה הבאה לחדול ממסגור האתגר המדיני כמשחק סכום אפס, שכולל חיים של מיליוני בני אדם, ולחתור לעתיד בר קיימא, שיתאפשר רק אם יבטיח תקווה ושגשוג עבור תושבי רצועת עזה ועבור תושבי ישראל.

נעה גלילי, ארגון גישה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf