newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בוועידת מק"י דיברו על שותפות, בעיקר עם יהודים מתוך המפלגה

אף שבתוך מק"י יש הטוענים המפלגה הפכה למעשה למפלגה ערבית, רוב המשתתפים בוועידה תמכו בקו המתנגד לשותפות עם מרצ וגופים "ציוניים". "לא נפתח את זרועותינו למי שמציג את עצמו כאלטרנטיבה לנו", אומר מזכ"ל המפלגה

מאת:

בשבת שעברה  (ה-9 לאוקטובר) סיימה מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית)  את ועידתה ה-28, שנמשכה שלושה ימים וכללה דיונים ובחירה לגופים המרכזיים. בוועידה השתתפו 500 חברי מפלגה, ובמהלכה הודיע מוחמד ברכה, ראש ועדת המעקב ואחת הדמויות הבולטות במפלגה במשך שנים, כי לא יתמודד לוועד המרכזי כדי לפנות מקום לצעירים.

מק"י, המפלגה הוותיקה ביותר היום בישראל שקיימת יותר ממאה שנה, היא המרכיב המרכזי בחד"ש (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון), שהוקמה ב-1977 כחזית רחבה יותר יחד עם גורמים לא-מפלגתיים. איימן עודה, יו"ר חד"ש, אינו חבר במק"י. משום שחד"ש היא גם המפלגה הגדולה ברשימה המשותפת, לצד בל"ד ותע"ל, למק"י יש השפעה ניכרת על המדיניות של הרשימה המשותפת כולה.

צעדת האחד במאי בתל אביב (אורן זיו/אקטיבסטילס)

הנוכחות בוועידת מק"י היתה גדולה מהצפוי, אך רבים מהמשתתפים יצאו בתחושת אכזבה. צעדת האחד במאי בתל אביב (אורן זיו/אקטיבסטילס)

אף שהנוכחות בוועידה היתה גדולה מהצפוי, במיוחד לאור מגיפת הקורונה, רבים ממי שהשתפו בה יצאו עם תחושת אכזבה. רבים, לדוגמה, ציפו לדיון מעמיק בתוצאות הבחירות האחרונות, שהנחילו מכה לרשימה המשותפת והביאו לכך שמספר חברי הכנסת של מק"י ירד לשפל היסטורי – שניים בלבד (עאידה תומא-סלימאן ועופר כסיף).

היו מי שהביעו אי שביעות רצון מתוצאות הבחירות לוועד המרכזי, הגוף העליון של המפלגה, בטענה שמי שנבחרו לא מייצגים חוגים נרחבים מספיק בחברה הערבית.

היו גם כאלה שלא היו מרוצים מכך שלא נערך דיון של ממש בשאלה של שותפות עם כוחות שמאל יהודיים מחוץ למק"י וחד"ש. העובדה שכסיף ותומא-סלימאן, המזוהים עם התנגדות ברורה לשותפות עם כוחות הכוללים גם מה שמוגדר כ"שמאל ציוני", הגיעו לשני המקומות הראשונים, סימלה בעיני לא מעטים ניצחון לקו הזה.

בכיר במק"י לשעבר, שנכח בוועידה אף שפרש לאחרונה, סיפר כי במפלגה יש הסכמה רחבה על נושאים מדיניים או אידיאולוגיים. לדבריו, המחלוקות שכן מתקיימות במפלגה, בעיקר בנושא של שותפות עם כוחות שמאל יהודיים מחוץ למפלגה, מכסות פעמים רבות על מחלוקות אישיות. כך, חלק מההתנגדות לרעיון "המחנה הדמוקרטי" עם כוחות רחבים בשמאל היהודי, המזוהה עם איימן עודה, נובע מהתנגדות אישית לעודה.

אותו גורם מציין כי בעוד ששותפות יהודית-ערבית מוזכרת תמיד כאחת המטרות הרשמיות של מק"י, בדיונים הפנימיים במפלגה יש התנגדות חזקה לשותפות עם כוחות יהודיים מחוץ למפלגה הקומוניסטית, בעיקר מצד המחנה של ברכה והמחנה של תומא-סלימאן.

סוהיל דיאב, החבר במק"י מאז 1971 והחזיק בתפקידים רבים במפלגה, והיום פעיל גם בתנועת עומדים ביחד, טוען שמק"י היא למעשה היום מפלגה ערבית, ולא מפלגה ערבית-יהודית, כפי שמתחייב שמהרעיון הקומוניסטי שהיא מחזיקה בו.

"עלינו לבחור: או שמק"י תהיה מפלגה קומוניסטית הנאמנה לעקרונות הקומוניזם, או שהיא תהיה מפלגה של אנשים המחזיקים ברעיונות לאומיים ערביים יחד עם כמה יהודים", אמר דיאב.

לפי דיאב, התהליך הזה התחיל ב-1965, אז מק"י התפצלה לשתי מפלגות – מק"י שנשארה בהנהגה יהודית, ורק"ח – שרוב חבריה היו ערבים (מאוחר יותר, המפלגות התאחדו מחדש תחת השם מק"י). "היום אין עוד מפלגה ערבית-יהודית אמיתית", אומר דיאב. "המפלגה הקומוניסטית הפכה למפלגה עם רוב ערבי ומספר קטן של יהודים. זה אומר שאנחנו לא עובדים כמפלגה קומוניסטית, אלא כמפלגה ערבית".

הבכיר שפרש מאשר את הדברים. "המפלגה היום פתוחה לשותפויות, אבל רק עם יהודים שנמצאים בתוך המפלגה", הוא אומר. הוא מציין שמק"י דוחה היום שותפות עם ארגוני שטח כמו עומדים ביחד, ולשותפות עם מרצ או עם מפלגות ציוניות אחרות תמיד היתה התנגדות גדולה במק"י. כניסתה של מרצ לממשלה בראשות נפתלי בנט רק חיזקה את הקולות האלה.

הדבר בא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות לוועד המרכזי. אנשים המזוהים עם רעיונות "המחנה הדמוקרטי" של עודה הגיעו למקומות נמוכים או בכלל לא נבחרו, בעוד עופר כסיף הגיע למקום הראשון ותומא-סלימאן למקום השני.

טענה נוספת שהושמעה היא שהבחירות לוועד המרכזי שיקפו ניצחון לגורמים בתוך המפלגה המעדיפים לחזק את כוחה של מק"י בתוך חד"ש, על חשבון שותפות עם כוחות לא-קומוניסטיים.

"תרבות פנימית שמרנית"

בכיר בתוך המפלגה טוען לעומת זאת כי קשה לדבר על ניצחון של קו זה או אחר בוועידה. לדבריו, "בוועידה היו דברים חיוביים,  כמו כניסה של 10 צעירים חדשים לוועד המרכזי. היתה הסכמה על חשיבות הנושא המדיני, והיתה הבנה שאנחנו כעם (פלסטיני) נמצאים בצומת דרכים חשובה בין גישת הזכויות בכבוד בלי ויתור על הזהות הפלסטינית לבין גישת המיקוח שהשיקו מנסור עבאס ורע"מ".

מצד שני, אומר הבכיר, היו גם דברים שליליים בוועידה. לטענתו, ההרכב של מי שנבחרו הוא אליטיסטי במידה ניכרת, ו"רוב הצעירים שנכנסו לא באים מהשטח, אלא מתוך מוסדות המפלגה, כמו עיתון אל-איתחאד".

חברי הכנסת עופר כסיף ועאידה תומא-סלימאן בכנסת, ב-22 ביוני 2021 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

חברי הכנסת עופר כסיף ועאידה תומא-סלימאן בכנסת, ב-22 ביוני 2021 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

פעיל אחר במק"י אמר כי הנוכחות הגבוה, שעלתה על הציפיות, מוכיחה שמק"י נשארה חזקה והצעירים שלה לא עוזבים אותה, למרות המשברים. הגיל הממוצע של חברי הוועד המרכזי הוא כ-40, מה שמעיד על ההתחדשות במפלגה.

אותו פעיל גם ציין את הגידול בנוכחות הנשית בקרב מי שנבחרו כסימן מעודד מאוד. לגבי עניין השותפות היהודית-ערבית, הוא אומר כי "הוועידה, כמו כל הוועידות הקודמות, אישרה שהדלתות פתוחות לכל מאבק ולכל שותפות פוליטית המבוססים על ערכים ברורים".

"מק"י היא מפלגה עם תרבות פנימית מאוד שמרנית ומאוד קונפורמיסטית. בהנהגה יש קבוצה קטנה של חברים מבוגרים, שנמצאים בתפקיד הזה כבר הרבה שנים, והם בגדול מקבלים את ההחלטות", מספר חבר מק"י לשעבר.

הוא מוסיף: "היכולת של חברים מהשורה לעצב את הדרך שבה הולכת המפלגה היא מאוד מוגבלת, ולפעמים יש פער – ואפילו פער גדול – בין מה שהשטח במפלגה רוצה לבין מה שההנהגה רוצה. הנושא של שותפות יהודית-ערבית זו דוגמה אחת.

"בקרב חברי המפלגה – במיוחד החברים הוותיקים יותר, שהתחנכו פוליטית בתקופה שבה המפלגה היתה כוח יותר משפיע בציבור הערבי – יש רצון לחפש שיתופי פעולה עם כוחות וקבוצות בחברה הישראלית. אנשים לא רוצים להיות מבודדים בבועה, ורוצים להתחבר ולהשפיע.

"חברי מפלגה ותיקים זוכרים איך בשנות ה-80 המפלגה חיזרה אחרי שלום עכשיו, רצ ומפ"ם, והציעה קואליציות והפגנות משותפות, אבל הם אלה שהחרימו את הקומוניסטים וסירבו לעבוד איתם. כיום, יש הרבה יותר נכונות ורצון לעבוד עם חד"ש, ויש פחות דעות קדומות אנטי-קומוניסטיות מתקופת המלחמה הקרה, אבל התפקידים התהפכו – וזו הנהגת מק"י וחד"ש שמחרימה את כל העולם ומסרבת לשמוע על שיתופי פעולה".

"במפלגה אין מחנות"

מזכ"ל מק"י, עאדל עאמר, הכחיש את הטענה כי הצעירים החדשים בוועד המרכזי מגיעים מתוך מוסדות המפלגה ורחוקים מהעם. לטענתו רובם הגיעו מהשטח ומוועדי סטודנטים באוניברסיטאות.

הוא גם הכחיש את הטענה שתוצאות הוועידה הובילו לחיזוק מק"י על חשבון חד"ש. "כאשר המפלגה הקומוניסטית חזקה, חד"ש חזקה, ורוב חברי מועצת חד"ש הם במקור ממק"י", אמר עאמר. "אנחנו רוצים שהמפלגה (מק"י) תהיה מפלגה אידיאולוגית, ואילו חד"ש תהיה חזית שתפתח את הדלת לשותפויות אחרות".

לגבי הוויכוח בנוגע לשותפות עם כוחות יהודיים וציוניים, אמר עאמר כי "בתוך המפלגה קיים דיון בנושא זה, אבל אין זה אומר שהדלת סגורה לצמיתות. הנושא נתון לדיון בגופי המפלגה החדשים".

עאמר ציין את השותפות עם הפנתרים השחורים בשנות ה-70 וה-80 כדוגמה לשותפות עם כוחות שהיו בהם גורמים ציוניים. "יש לנו ניסיון רב בשיתוף פעולה עם מסגרות, תנועות שלום ותנועות מחאה", אומר עאדל. "בשנתיים האחרונות שיתפנו פעולה בהפגנות הענק בתל אביב לרגל ה-5 ביוני 1967, שיזמו במקור מק"י וחד"ש והשתתפו בהם גופים שחלקם ציוניים.

"באשר למרצ, כניסתה לקואליציה הסירה ממנה את עלה התאנה האחרון. היא שמרה על הציונות שלה ונטשה את השמאלנות שלה, אין מה לדבר אתם על העניין הזה (שותפות; ב"ז)".

עאמר גם הביע הסתייגות לגבי שותפות עם עומדים ביחד. "יש דיון גדול עם החברים בעומדים ביחד, אבל אנחנו משתפים פעולה לפעמים, והדיון הזה חייב להתפתח. אבל אנו מאמינים כי אין צורך בתנועת שלום או תנועת מחאה שעובדת על אותם מעגלים וקהלי יעד שמק"י עובדת עליהם כבר מזמן.

"אנחנו רוצים שתנועות השלום יגיעו למעגלים אחרים. הנקודה היא שמי שרוצה להציג את עצמו כאלטרנטיבה לנו (למק"י), לא נוכל לפתוח את זרועותינו בפניו, וזה לא חל רק על עומדים ביחד".

לגבי הטענות שהמחנה של עודה נחלש אמר עאמר: "במפלגה אין מחנות, לא לאיימן, לא לעאדל עאמר ולא לאף אחד אחר. איימן עודה הוא חבר חד"ש, לא חבר במק"י, והוא מתייחס למק"י בכבוד".

עאמר הסביר למה הוועידה לא הקדישה זמן רב לדיון בתוצאות הבחירות האחרונות. "הוועידה לא עסקה יותר מדי בנושא, כי ראינו אותן כחלק מארבע מערכות בחירות שהתקיימו מ-2015 ועד היום, כשבאחת מהן השגנו 15 מושבים למשותפת. צריך לסכם את כל המהלך, מהקמת המשותפת ועד פירוקה בידיו של עבאס והתנועה האסלאמית".

עאמר ציין כי הוועד המרכזי של מק"י כבר סיכם את הבחירות ב-10 באפריל, וציין שמנהלי הקמפיין "לא הקשיבו מספיק לחברי המפלגה ולא הגיבו מספיק לברוטליות של הקמפיין של התנועה האסלאמית. יש המתארים את תוצאות הבחירות כקריסה. אנחנו לא מסכימים. עברנו חוויות קשות יותר והצלחנו לצאת מהן".

עאמר מסכם את הוועידה כהצלחה. "הוועידה הזו היתה אבן דרך. המפלגה וחבריה הרגישו שיש סוג של סכנה, הם התגייסו, ומאות אנשים השתתפו במשך שלושה ימים מלאים בדיונים חשובים והאווירה היתה מאוד טובה. זה אומר הרבה".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf