בדרום, נתניהו הוא הכתובת המרכזית לביקורת, מימין ומשמאל

דווקא עם ההגעה להפסקת אש, זמנית יותר או פחות, חשוב להזכיר איך החל הסבב הנוכחי. בתקשורת הישראלית הוצג במהלך סוף השבוע הנרטיב לפיו הירי מעזה ופציעתם של חייל וחיילת בזמן הפגנות יום בשישי בגבול הם שהובילו לתגובה הישראלית. אך עוד לפני הירי על החיילים חזרו בצבא להשתמש באש צלפים, ממנו נהרגו שני מפגינים (לפחות אחד מהם עוד לפני הירי על החיילים). זאת בניגוד להבנות מסבב האלימות הקודם, לפיהן ההפגנות ירוסנו והמפגינים לא יתקרבו לגדר, והצבא ישתמש בנשק פחות קטלני.

לאחר ששני חיילים נפצעו, ישראל הגיבה בתקיפה אווירית ובירי טנקים. מהירי אל מוצב חמאס נהרגו שניים מהזרוע הצבאית של הארגון. בשבת בבוקר הגיעה התגובה: ירי רקטות של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. ההתמהמהות במימוש ההקלות מצד ישראל שהושגו בסוף מרץ, שהיו אמורות לשפר ולו במעט את המצב של הפלסטינים בעזה לקראת חודש הרמדאן, היא חלק לא פחות חשוב מהסיבות להסלמה.

בשטף החדשות והדיווחים מהדרום ומרצועת עזה, נעדר קולו של איש אחד – בנימין נתניהו. מי שלפני תשעה באפריל, כמו לפני כל מערכת בחירות, רץ בין אולפני הטלוויזיה, פשוט נעלם. בהלווייתם של ההרוגים הישראלים, ששלושה מהם נקברו אתמול (ראשון), לא היתה כמעט נציגות רשמית של הממשלה או הליכוד- רק ח״כ יואב קיש והשר אופיר אקוניס הגיעו להלווייתו של משה אגדי באשקלון. ח״כ קיש סירב להתייחס למדיניות של הממשלה או לתוכנית הפעולה שלה. בהלווייתו של זיאד אל-חמאמדה, שנהרג מפגיעת טיל במפעל באשקלון וחי בכפר לא מוכר סאוויאן שליד שגב שלום, ובהלווייתו של פנחס מנחם פשווזמן מאשדוד לא נכחו גורמים רשמיים.

בעוד נציגי הממשלה ממהרים להגיע להלווייתו של כל הרוג בגדה המערבית או בישראל מאלימות של פלסטינים ולפזר הצהרות, כאן נראה שלא רק שאין רווח פוליטי להשיג, אלא שיש להם הרבה מה להפסיד.

הסבב הנוכחי הגיע בעיתוי רגיש מבחינת נתניהו; לא רק בגלל האירוויזיון וימי הזיכרון והעצמאות, אלא גם בגלל המשא ומתן הקואליציוני. בצלאל סמוטריץ' צייץ הבוקר ״המערכה בעזה היתה חייבת להסתיים בשבע מאות מחבלים הרוגים (אחד על כל טיל)״. כשהדרישה מצד מפלגתו של סמוטריץ' היא סיפוח הגדה ודילול האוכלוסייה ברצועה (״את הפתרון האסטרטגי שלי אתם כבר מכירים״ כתב סמוטריץ׳ באותו ציוץ), מרחב התמרון של נתניהו לא גדול במיוחד, בקואליציה בה הוא תלוי בכל קול.

אך בניגוד לשתיקה של הממשלה, בערים ובישובים בדרום, בין אזעקה לאזעקה, נתניהו היה נושא השיחה העיקרי, אם לא היחיד. כל מי שאיתו דיברתי הדגיש ש״ככה אי אפשר להמשיך״ ו״שזו לא דרך לחיות״. לכל אחד יש הצעות שונות, מהפעלת יותר כוח ועד להדברות ושיפור המצב ברצועה.

באחת השכונות הדרומיות והוותיקות באשקלון, שבכל סבב סופגת פגיעות ישירות, התושבים זועמים קודם כל על העירייה שפתחה את המקלטים רק בשעה ארבע לפנות בוקר, אחרי שטיל שנורה מהרצועה נחת בכניסה לבניין שיכון והסב נזק רב ליותר מעשר דירות. ״מי שבחר בביבי, זה מה שהוא קיבל״, אומרת אחת השכנות, שחיה מול הבניין שנפגע בלילה הקודם. היא תומכת בהפעלת כוח מאסיבי על הרצועה. מערכת הבחירות האחרונה היתה מאבק מחנה ביבי ומחנה אנטי-ביבי, אך גם אתמול, ההרגשה היא שדבר לא השתנה – נראה ששבעים וחמישה אחוז האזרחים שלא בחרו בנתניהו, מימין ומשמאל, מתקוממים נגד חוסר המדיניות שלו.

תושבים רבים עומדים מחוץ לבניין, מסתכלים על הנזק הכבד. גם בסבב הקודם, וגם בסבב שקדם לו, הגעתי למקום ביום לאחר פגיעה של רקטות שנורו מעזה. ״אם תהיה הפסקת אש, צריך להתקומם. כל הדרום צריך לעשות הפגנות אם בגלל האירוויזיון הם יגיעו להסדר״, אומרת אחת התושבות. בניגוד לסבבים קודמים, נראה שהפעם הביקורת על נתניהו ישירה. ״כל עוד אין ממשלה אפשר להפיל אותו״, היא מוסיפה. במלון לאונרדו באשקלון, לשם פונו חלק מהתושבים שביתם נפגע, אישה שפונתה מביתה מספרת שלפני עשור נתניהו הבטיח לה בביקור בעיר שבקרוב יהיה לה ממ״ד. ההבטחה לא קוימה. לרבים בעיר אין ממ״ד בבית ואפילו לא גישה למקלט קרוב.

בשונה מסבבים קודמים, הפעם האזעקות מגיעות ברצף בזו אחר זו. בשעות הצהריים, אחרי שמשה פדר נהרג מפגיעת טיל נ"ט ברכבו בעוטף עזה, הרחובות באשקלון ושדרות מתרוקנים.

״נתניהו לא מסוגל לקבל החלטה, הוא רק עסוק במשפטים שלו״, אומר לי תושב שדרות שלאחרונה עבר לאשקלון בזמן שהוא ממהר לחזור לביתו. ״בכוח אי אפשר לפתור כלום״, הוא מוסיף. גם את הקולות הקוראים להפסקת האלימות ולתת תקווה לתושבי עזה אלה שומעים בדרום, ולא רק במושבים ובקיבוצים.

בישובים שקרובים יותר לגדר עם עזה, הרחובות ריקים ואף אחד לא יוצא מהבית. ההתראה על פצצות המרגמה מגיעה רק שניות לפני הפגיעה. מהמצפה בנתיב העשרה, ניתן לראות נוף פנורמי של צפון הרצועה ועד לאשקלון ואשדוד. לקראת הערב ניתן להבחין בעשרות שיגורים מהרצועה לכיוון ישראל – הרקטות משאירות שובל עשן על רקע השקיעה, וגם את היירוטים של כיפת ברזל אפשר לראות. הביקורת ששמעתי על נתניהו היא על הניסיון שלו לשמור על הסטטוס קוו ולא להוביל מדיניות ברורה. אי אפשר להתעלם מכך שלרבים בדרום, ובכלל בישראל, אין שום בעיה עם הסטטוס-קוו הזה – כל עוד יש שקט מכיוון הרצועה ואין הפרעה לשגרת החיים שלהם. בהודעה לקונית שפרסם הבוקר נתניהו, הוא התגאה בתקיפה של למעלה מ-350 מטרות, חלקן אזרחיות. "המערכה לא הסתיימה והיא דורשת אורך רוח ושיקול דעת. אנחנו נערכים להמשך", נאמר בהודעה שאפילו לא מנסה להסתיר את העובדה שהסבב הבא יגיע בקרוב.

את עשרים ושלושה הפלסטינים שנהרגו ביומיים האחרונים, כמעט אף אחד לא סופר בישראל. גם את הקולות של תושבי עזה כמעט אף אחד לא רוצה לשמוע. ביום שישי האחרון, עוד לפני ההסלמה, הגיעו כ-25 פעילים ישראלים לאזור נחל עוז מול ההפגנה המרכזית ברצועה, כדי להביע סולידריות עם המפגינים בצד השני. כמו בפעמים קודמות, הם נופפו בדגלים כדי שיראו אותם ושוחחו בטלפון עם המפגינים שעמדו רק כקילומטר מהם, בצד השני של הגדר. במהלך המחאה הפעילים עוכבו ושניים מהם נעצרו. הפעולה הסמלית, שלא זכתה לסיקור תקשורתי, מבקשת להזכיר את מה שאמור להיות ברור מאליו: יש אנשים בצד השני של הגדר, ובלי שתהיה לתושבי עזה אפשרות לחיים נורמליים, כולל הסרת המצור, לא יהיה פתרון.