החלטת בג"ץ לחייב חקירת שוטרים שירו באזרח היא צדק בסיסי
הרשויות חוששות בצדק מההחלטה, שעשויה לדרוש מהן לעשות עבודה מקיפה ומעמיקה יותר מזו שמתבצעת כיום. אך בראש ובראשונה נדרש שינוי מדיניות כללי ביחסה של המדינה לאזרחים – פלסטינים ויוצאי אתיופיה ברובם – ששוטרים יורים בהם ולא נענשים
בג"ץ הורה אתמול (שלישי) להעמיד לדין את שוטר היס"מ שירה למוות בח'יר חמדאן בכפר כנא ב-2014, בזמן פשיטה לילית של המשטרה בכפר. חמדאן דפק על חלון הניידת המשטרתית עם סכין, כשהשוטרים בדיוק עזבו את המקום. השוטרים עשו פניית פרסה, ואחד מהם ירה בחמדאן בגב בזמן שניסה להימלט מהם. כמו במקרים אחרים, תיק החקירה נסגר "מחוסר אשמה", למרות תיעוד וידאו של האירוע, שהראה שהשוטר לא היה בסכנה כשירה. לאחר סגירת התיק על ידי מח"ש דחה היועץ המשפטי לממשלה ערר שהגישה המשפחה בעניין.
כפי שפורסם הבוקר ב"הארץ", גורמים בפרקליטות חוששים שההחלטה היא "משמעותית ומרחיקת לכת" – שתיקח ממח"ש את שיקול הדעת בחקירת שוטרים ותחייב להעמיד לדין כל שוטר שיורה למוות באזרח אם מתגלות סתירות כלשהן בגרסתו.
אף שלא בטוח שההחלטה אכן תשפיע על מקרים אחרים בעתיד, ואפילו לא ברור שהיא לא תבוטל על ידי הרכב מורחב של שופטים בעתיד, חששן של הרשויות מובן לגמרי. בפועל מח"ש אינה מעמידה לדין את השוטרים היורים, והקורבנות ומשפחותיהם לא רק שאינם זוכים לצדק, אלא אפילו לא זוכים להליך הוגן.
הלוויתו של יהודה ביאדגה שנורה למוות על ידי שוטר, ב-20 בינואר 2019 (צילום: אורן זיו)
עם זאת, החלטת בג"ץ היא כלל לא "מרחיקת לכת" – אלא צדק בסיסי והכרחי שחייב להתקיים במקרה שבו שוטר ירה למוות באזרח. הפאניקה של הרשויות בתגובה לכך שאולי יידרשו לחקור סוף סוף ברצינות מקרי ירי רק מדגימה כיצד מלכתחילה המטרה שלהן אינה להגיע לחקר האמת ולהעמיד לדין את השוטרים היורים.
במקרים רבים, במח"ש מסתפקים ב"עדות פתוחה" של השוטרים המעורבים בירי, ולא בחקירה באזהרה. אם באמת החלטת בג"ץ תגרום לשינוי מדיניות, הגורמים החוקרים יידרשו לעשות עבודה מקיפה ומעמיקה יותר.
לפי הגורמים שצוטטו בכתבה ב"הארץ", ההחלטה החדשה תחייב להעמיד לדין שוטר שיורה למוות באזרח אם "מתגלות סתירות כלשהן בגרסתו". גוף חקירה אמור לעשות את הצעד הזה בכל מקרה, גם בלי הוראה מבית המשפט. בהמשך אומרים הגורמים בפרקליטות כי יחויבו להעמיד לדין "גם אם קיים קושי ראייתי בהוכחת האשמה". וכאן הנקודה החשובה –לא פעם החקירה שמבצעת מח"ש אינה מעמיקה מספיק, וכוללת כשלים באיסוף ראיות, ולכן ברבים מהמקרים אכן קשה להוכיח "אשמה" של שוטר מסוים.
הפגנה בעקבות הריגתו של ח'יר חמדאן, בכפר כנא, ב-8 בנובמבר, 2014 (אקטיבסטילס)
המקרה של חמאדן לא היה בודד. בתחקיר שפורסמו בתחילת השנה, לאחר ששוטרים וירו והרגו את יהודה ביאדגה בבת ים, חשפנו כי בחמש השנים האחרונות לא הוגש אף כתב אישום ב-14 מקרי ירי של שוטרים באזרחים (הבדיקה לא כללה אירועים בגדה המערבית, מזרח ירושלים או כאלה שהוגדרו "ביטחוניים"). חמדאן היה הקורבן הראשון ברשימה שבדקנו, אך גם במקרים שלאחר מכן – כמו במקרה של יעקוב אבו אלקיעאן מאום אל חיראן או מהדי סעדי ביפו – מח"ש סגרה את החקירות נגד השוטרים היורים ללא כתבי אישום.
מאז שפירסמנו את התחקיר בתחילת השנה הצטרף קורבן נוסף לרשימה – סלמון טקה. המקרה שלו עורר מחאה רחבה בקרב צעירים יוצאי אתיופיה, שלא במקרה ממקדים את מחאתם מול משרד המשפטים, פרקליט המדינה ומח"ש – שנתפשים כמגינים על השוטרים היורים. מדי ערב מתקיימת הפגנה מול ביתה של ראש מח"ש קרן בן מנחם בנתניה, והשבוע אף התקיימה הפגנה בכנס שאירגנה לשכת עורכי הדין. אחת הדרישות של המוחים היא לפרסם את תיעוד מצלמות האבטחה במקום הירי.
הפגנת המחאה של יוצאי אתיופיה נגד הרג סלומון טקה (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)
מעבר לעובדה שפסק הדין עשוי לחייב את מח"ש לחקור יותר ברצינות ואף להעמיד לדין שוטרים שירו באזרחים, דרוש שינוי מדיניות כללי ביחס של המדינה לאזרחים – פלסטינים ויוצאי אתיופיה ברובם – ששוטרים יורים בהם ולא נענשים. המסר של המוחים מאז הירי בטקה פשוט – לשים סוף לגזענות הממסדית, שנותנת הכשר לאלימות משטרתית. המעצרים וההגבלות השונות ומשונות שמטילה המשטרה על המוחים יוצאי אתיופיה מול בתי בכירים רק מוכיחה שהשינוי הזה עוד רחוק.
דוגמה לאופן שבו ניתן לחקור ברציניות מקרי ירי, אם רק רוצים בכך, אפשר למצוא בבדיקה שעשו הוועד נגד עינויים במקרה של ירי כדור הספוג בח"כ איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, שלמזלו רק נפצע ולא נהרג מירי שוטרים באירועים באום אל חיראן. במח"ש סגרו את תיק החקירה, למרות תיעוד בווידאו ועדויות רבות נוספות. בוועד נגד עינויים נעזרו במומחה אריאל ליבנה, שהתבסס על החומרים שמח"ש עצמם אספו, והגיע – בעזרת אמצעים דלים בהרבה מאלה של מח"ש – למי היה יכול להיות השוטר שירה.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
