"באר שבע הפכה לעיר מעורבת, ויש גזענים שלא אוהבים את זה"

קטטה אלימה בין שתי משפחות שהתרחשה לפני כשבוע בבית החולים סורוקה בבאר שבע עוררה סערה בתקשורת הישראלית ובקרב פוליטיקאים. אירועים דומים התרחשו בימים האחרונים גם ליד בית החולים מאיר בכפר סבא, אחרי אירוע הירי בג'לג'וליה שבו נהרג מחמוד עודה, וליד בית החולים הגליל בנהריה, בעקבות הרצח של עאישה עבאדי מאלג'דידה אלמכר. אך כשמדובר בנגב, האלימות מוכנסת להקשר רחב יותר – שמתבטא בהסתה נרחבת נגד התושבים הערבים.

"המדינה מפקירה את הנגב ומוכרת אותו לערבים"; "שליטת החמולות"; "טרור חקלאי" – סביר להניח שתתקלו במונחים אלה או דומים ברוב התקשורת הישראלית כשמדברים על הנגב. בוודאי בכתבתו של דני קושמרו בעניין ששודרה בערוץ 12 ביום שישי.

אף אחד לא יכול להכחיש שיש מקרי אלימות חמורים בנגב, ושישנם צעירים באזור שנוהגים לעבור על החוק. גם הקטטה בסורוקה היא עניין חמור. אך ההסתה שאליה נחשפים תושבי הנגב הערבים היא חסרת פרופורציה גם כשלוקחים את כל אלה בחשבון. במיוחד כאשר מציאות החיים של רובם – שמתאפיינת במחסור בתשתיות, בשירותים ובמסגרות – לא נוצרה יש מאין. ורבים מהם מתגוררים בכפרים לא מוכרים, שם המצב חמור עוד יותר.

"במשך שנים פעלו ממשלות ישראל, התקשורת, ובפרט מפלגות הימין, באופן שיטתי לדמוניזציה של תושבי הנגב, כדי להקל על ההסתערות עליהם בשלב מסוים על ידי הפקעת שטחים נוספים", אומר עו"ד שחדה בן ברי, חבר ועדת ההיגוי העליונה לערביי הנגב. "יש מערכת הסתה מתמשכת, שהחלה בסוגיית הקרקע והטענה שערביי הנגב שולטים בקרקעות. אחר כך טענו המסיתים שהם למעשה תומכים בזכויות נשים ונגד פוליגמיה. ועכשיו הנושא הוא האלימות".

לדברי בן ברי, "כל תנועה של תושבי הנגב הערבים מטרידה אותם, והם רק מחפשים כל הזמן תירוצים להמשיך בהסתה. הרי אם נשווה את הנגב לאזורים אחרים בארץ, נגלה שהאלימות בנגב פחותה. בבאר שבע, שהיום היא עיר מעורבת כי חיים בה אלפי ערבים, האלימות כמעט לא קיימת לעומת ערים מעורבות אחרות".

נתוני מרכז אמאן, המרכז הערבי למען חברה בטוחה, תומכים בטענתו של בן ברי. לפי הנתונים, מאז תחילת 2021 תועדו 39 מקרי רצח באזור צפון הארץ, 51 באזור המרכז, 12 באזור ירושלים ו-11 באזור הדרום.

לגבי טענתו כי באר שבע היא עיר מעורבת, אומר בן ברי כי "פרט לאלפי התושבים הערבים, באר שבע נחשבת למרכז השירות החשוב ביותר לכל ערביי הנגב – ממשרדי ממשלה ועד מוסדות וכדומה. ההבדל בינה לבין ערים מעורבות אחרות הוא שבעיריית באר שבע אין אף נציג ערבי. אולי זה מה שמקל על המסיתים".

בן ברי אומר כי ההסתה התגברה לאחרונה. לדבריו, "ח"כ איתמר בן גביר ומפלגתו (הציונות הדתית) וגופים שתומכים בו ובליכוד בנגב מסיטים שיטתית נגד ערביי הנגב, והיום אנחנו כבר מדברים על הקמת יחידות חמושות שיתעמתו עם הערבים. נוכחות הערבים בבאר שבע באמת ירדה לאחרונה, ובעלי חנויות בעיר מתלוננים על כך. למשל, באזור ביג, כל מכונית ערבית שעוברת נעצרת על ידי המשטרה לצורך בדיקה או שאלות".

ואכן, בן גביר טען לא פעם ש"הפקרת" הנגב ל"עבריינות הבדואית" גברה לאחר הקמת הממשלה החדשה, ש"מכרה את הנגב לאחים המוסלמים", לדבריו. באחרונה אף הודיע ארגון בשם "הוועד להצלת הנגב" כי בכוונתו להקים גוף חמוש של אנשי מילואים, "שיוצבו בנגב ויגנו בעצמם על אזרחים ועסקים".

בנוגע לאירוע בבית החולים סורוקה אומר בן ברי: "החברה הישראלית, וגם אנחנו, הפכה לחברה אלימה. מאות תקיפות של צוות רפואי מתרחשות מדי שנה, רובן על ידי אזרחים יהודים, ולא שמענו אף אחד אומר שהחברה היהודית אלימה.

"מה שקרה בסורוקה היה ריב בין משפחות, שהוא ללא ספק מסוכן ובלתי מתקבל על הדעת, אבל התרחשותו לא מצדיקה את כל ההסתה הזאת, ולא היה צורך בכל ההתנצלויות של ראשי הרשויות הערביות. הם צריכים להתנצל בפני התושבים שלהם על מחסור בשירותים. בכל פעם שקורה משהו, אפילו קטן, בבאר שבע, הם מתנצלים, וכשנהרג בחור באחד הכפרים שלנו איש לא זז.

"אם הממשלה לא רוצה שהאלימות תתפשט בבאר שבע, עליה להילחם במקור שלה. עליה לבדוק מה עובר על הצעירים האלה ואיך הם מגיעים לזה. והפשע המאורגן הוא לא רק אצל הערבים בנגב. יש גם כנופיות פשע יהודיות, שמבצעות פשעים ברמה גבוהה ביותר. אבל כל דבר שמבצע ערבי בנגב הופך מיד לאיום על ביטחון המדינה".

לדברי בן ברי, הממשלה החדשה לא הביאה עד כה שום דבר חדש, על אף התקוות שתלו בה תושבי הנגב, ובעיקר בהסכם הקואליציוני עם רע"ם. "כל מה שהחברים ברע"ם מפיצים על רווחים בנגב עד כה אינו נכון. דיברו על ביטול חוק קמיניץ, זה לא קרה. ההכרה המדוברת בשלושה כפרים תתבצע לצד הפקעת קרקעות ששייכות לכפרים האלה – פחות ממה שהומלץ וממה שדובר עליו לפני כמה חודשים, כשהשר עמיר פרץ עסק בעניין.

"דיברו על חוק החשמל, ואז הביאו אותו בנוסח רע. אפילו אם ח"כ וליד טאהא יצליח לשכנע את שרת הפנים איילת שקד לשנות חלק מהתקנות, זה יישאר חוק חסר ערך, כי שקד היא זו ששולטת ומחליטה.

"הרחוב הערבי צובר תסכול רב, והאשמה נופלת על המדינה ומדיניותה הגזענית. והמפלגות הערביות, המשותפת ורע"ם, פועלות כעמותות סגורות – לא דנות, ולא מובילות את הרחוב פוליטית. האם היו חייבים להיכנס לממשלה כדי להכיר בשלושה כפרים שהיו על סף השגת הכרה? בתקופת ממשלת רבין הוכרו 10 כפרים בלי להיכנס לממשלה, בלחץ מבחוץ.

"האם יש צורך להיות נאמנים לממשלה ולשמירה על אחדותה על חשבון הסוגיות של עמנו? תמורת תקציבים? זה מראה לאן הגענו. לחברה שלנו היתה מודעות פוליטית, ואחרי יום האדמה החלה נסיגה. היום ילדינו התרחקו מהפוליטיקה ואינם רואים את המצפן. ובמקביל ההסתה נמשכת, אין סימנים שהמצב ישתפר".

"ההסתה נגד ערביי הנגב לא התחילה היום, אלא לפני שנים. היום הקצב שלה התגבר", אומרת עליה דריגאת, פעילה חברתית ופמיניסטית מהנגב. "בעבר, ההסתה היתה רק מצד מוסדות ממשלתיים, והדבר התבטא באי מתן שירותים בסיסיים, הריסת בתים ואי הכרה בכפרים ערביים. אך לאחרונה ההסתה התפתחה, וכוללת עמותות, אישים פוליטיים ואנשים פרטיים.

"אנחנו שומעים מונחים גזעניים כמו שערביי הנגב הם מדינה בתוך מדינה וכובשים את הנגב, בזמן שבפועל כל ערביי הנגב אינם מחזיקים ביותר מ-3% מהשטח, וסובלים מהזנחה שיטתית בכל התחומים".

לדברי דריגאת, "טבעי שבחברה שחסרה את מינימום צורכי החיים נמצאת קבוצה מיואשת וחסרת תקווה, שעלולה להידרדר לעולם האלימות והפשיעה, אך בסופו של דבר הם קורבנות. וההסתה נגד ערביי הנגב שיטתית ובעלת ממדים מסוכנים, בעיקר כשהמדינה מאמינה בגירוש, ויש כבר תקדימים".

על מה שקרה בסורוקה אומרת דריגאת: "זו התנהגות לא מקובלת, שנדחית על ידי רוב תושבי הנגב. אבל במקביל, גם ההסתה נדחית. אנחנו רואים שאחרי המלחמה האחרונה בעזה יש שינוי מדיניות בישראל כלפי ערבים. הם לא רואים בערבים אזרחים שווי זכויות. לממשלה החדשה יש שני פנים: אחד שפונה לאנשי הנגב כאילו שרוצים לעזור להם, ואחד שמבקש להכפיש את שמם ולהסית נגדם".

"רמת ההסתה עלתה עם כניסת רע"ם לממשלה"

פרופ' ריאד אגבאריה, מנהל הפקולטה לרוקחות באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, נחשב לאחד האישים המוכרים בנגב, אף שהוא עצמו במקור מאום אל פחם. לדבריו, האלימות בנגב ובחברה הערבית בכלל דומה לכל תופעה של אלימות, בכל מקום בעולם, שנובעת ממצב או מתהליך ספציפי.

"ההזנחה המתמשכת לאורך שנים של ערביי הנגב, היעדר אופק לדיור, לעבודה ולחינוך, מעוררת אצל אנשים כעס. זה קורה עם כל עם, או אפילו כל יצור חי. גם חיה, אם תעזוב אותה בלי אוכל או שתייה ותנהג כלפיה באלימות, תהפוך למפלצת. אז בוודאי שבני אדם, שיש להם שאיפות, תקוות ורעיונות, שרואים את העולם מתפתח ואת השכנים שלהם ביישובים יהודיים מתפתחים, והם נותרים בלי שירותים. מה אתה מצפה שיקרה? זו תופעה מעשית ופסיכולוגית שממנה סובלים כל העמים המדוכאים, שהמדינה מתייחסת אליהם אחרת משאר האזרחים.

"לפני שנדבר על הנגב אתן דוגמה. בעיר שלי, אום אל-פחם, אחד מכל ארבעה צעירים בני 18-25 לא עובד ולא לומד. איך הם חיים, ומאיפה הם מרוויחים כסף? המדינה לא יודעת על זה? באום אל-פחם יש 8,500 ילדים המסווגים כילדים בסיכון, וכמה לדעתך מקצה המדינה לצורכי השקעה בתמיכה חברתית ופסיכולוגית בהם? רק ל-500 ילדים. איפה אתה מצפה שהם יהיו עוד 10 שנים? אין עתיד לדיור, אין מפעלים ואזורי תעשייה, אין אפשרות לחצות את תנאי הקבלה במכללות ומוסדות אחרים. זו המציאות בכל היישובים הערביים, ובנגב המצב אפילו יותר גרוע".

לדברי אגבאריה, "165 מדינות (מתוך החברות באו"ם; ב"ז) הכירו במדינת ישראל, והמדינה לא מכירה ב-45 כפרים ערביים שמיושבים לפני קום המדינה. והמשמעות של אי ההכרה היא שאין תשתיות, אין בתי ספר, אין כלום. מה אתה מצפה מהילדים ומהאנשים בכפרים האלה? והמדינה, במקום להציע פתרונות מתמקדת בהסתה נגד ערביי הנגב".

לגבי האירועים בסורוקה אומר אגבאריה: "מה שקרה בבית החולים זה ריב בין שתי משפחות, דבר רע שאסור שיקרה. אבל דברים כאלה לא קורים בחברה היהודית? כל המהומה התקשורתית הזאת, האם היא מתרחשת כשבחור צעיר נרצח בתל שבע? או שאולי האלימות בנגב הופכת מסוכנת רק כשהיא מגיעה ליישוב יהודי?"

"מה שקרה בבית החולים בנהריה, ולפני כן בבית החולים מאיר, היה שמשפחות ההרוגים הגיעו והיה ריב עם השומרים. מדוע מטפלים כך במשפחות השכולות האלה? לא היה עדיף שרופא ערבי ייצא מבית החולים וידבר אתם? ואם המשפחה היתה יהודית, האם כוחות הביטחון היו מנסים לגרש אותה בלי לדאוג לרגשותיה?

"אפילו אני, הפרופסור, מקבל יחס כאילו שאני מחבל בשדה התעופה, ואז אומרים שהבעיה היא בחברה הערבית. 40% מהצוותים הרפואיים בבתי החולים הם ערבים. למה התקשורת מנסה להפוך את ההתרחשויות האלה לפגם אצל הערבים?"

ואגבאריה מסכם: "המצב בנגב לא ישתנה אלא אם המדינה תחליט לשנות אותו בפועל, באמצעות תוכנית עבודה אמיתית, מאורגנת וממומנת שמוקדשת לאזור. והכי חשוב, שזה יהיה בתיאום עם אנשי הנגב, לא ייכפה עליהם. בנגב יש הרבה אינטלקטואלים, רופאים, מהנדסים, עורכי דין ואחרים. אי אפשר לרמות אותם. זה פשוט. יש לתאם תוכנית מיוחדת לנגב עם התושבים, אחרת הדברים יימשכו כפי שהם וההסתה תימשך ותוביל לתוצאה רעה. כל תהליך של עקירה והדרה מתחיל בהסתה".

לדברי עטיה אל-אעסם, ראש המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב, "ההסתה נועדה לתת צורה חוקית לכל הפעולות הגזעניות נגד ערביי הנגב. האירוע שהיה בסורוקה היה סכסוך בין שתי משפחות, שבמקרה נפגשו שם. אין ספק שזה לא מתקבל על הדעת, אבל יש מי שמעצים את הנושא.

"התנועות הגזעניות רצו בכך, והסיתו בפזיזות, עד שההסתה שלהן החלה להביא תוצאות. כיום, מכוניות ערביות בבאר שבע נעצרות ועוברות חיפוש על ידי המשטרה. המשטרה הזאת, שמביאה עכשיו מאות מכוחותיה לבאר שבע לרדוף אחרי הערבים, אנחנו לא רואים אותם מביאים את הכוחות האלה שאחד מבני החברה שלנו נהרג. ראש הממשלה שולח את לוחמי משמר הגבול, ויש מי שמבקש 'לכבוש מחדש' את הנגב כי הוא נכבש על ידי הערבים. ואפילו מי שהורג ערבי בנגב מקבל עונש מופחת, כפי שראינו לאחרונה בפרשת אריה שיף".

גם אל-אעסם מאבחן ש"באר שבע היום הפכה לעיר מעורבת, כשחלק מהערבים שמתגוררים בה רשומים כתושבים, וחלקם רק גרים בה ועדיין רשומים ביישוביהם, ונראה שחלק מהגזענים לא אהבו לראות עוד ערבים במרחב הציבורי. אני אומר כמה גזענים, כי אני יודע שזה לא כולל את כל תושבי באר שבע.

"מצד אחר, רמת ההסתה עלתה עם כניסת רע"ם לממשלה. בממשלות קודמות מפלגות הימין המסיתות באופוזיציה היו מועטות. היום מפלגת הימין הגדולה ביותר נמצאת באופוזיציה, ואתה הציונות הדתית, ולמפלגות הללו יש תמיכה גדולה בבאר שבע ובנגב, אז הקול שלהן מתגבר. הן תוקפות את הנגב בתור אמתלה לתקוף את הממשלה".

לגבי הממשלה, אל-אעסם דווקא אופטימי. לדבריו, "יש הרגשה שהיא תעבוד יותר לטובת הערבים, כמו הכרה בשלושה כפרים, ואני מכחיש את מה שאמרה השרה שקד שההכרה הזו באה עם ויתור על אדמותיהם של תושבי הכפרים האלה. אף אחד לא ויתר על סנטימטר מהקרקע שלו, פשוט היתה הסכמה שהדיור יהיה בשטח מצומצם ושאר הקרקעות יהיו לחקלאות. אבל באופן כללי אנחנו עדיין מחכים לפעולות ולכוונות כנות כלפי הנגב".