ארגוני אקלים גרמו לביידן לשנות כיוון. הם צריכים להמשיך ללחוץ

מנקודת מבט של המאמץ העולמי לייצוב האקלים, בחירתו של ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית היא סיבה להקלה גדולה ואפילו למעט תקווה מהוססת.

תבוסתו של דונלד טראמפ היא חדשה משמחת מאוד: כפי שכתבתי לקראת הבחירות, כהונה נוספת של הבריון המגוחך איימה לא רק להמשיך את המגמה של הרס אקלימי מואץ בארצות הברית עצמה, אלא לטרפד את כל המאמץ הבינלאומי לייצוב האקלים.

מצד שני, בתור מועמד ביידן היה לכל היותר הרע במיעוטו מבחינת מאבק האקלים. בעת הפריימריז, העמדות שלו היו רחוקות מאוד ממה שנדרש; מאז הוא שיפר ועדכן את עמדותיו בהתמדה, ואותת שהוא קשוב לצעירים בתנועת האקלים, אבל גם העמדות המתקדמות יחסית שהציג בסוף הקמפיין לא משקפות אפילו בקירוב את מה שנדרש כרגע.

 

תכנית האקלים המוצהרת של ביידן, גם אם אינה עומדת בקנה אחד עם מסקנות המדע ועם דרישות הצעירים, היא שאפתנית, ומראה הרבה סימנים מעודדים: היא מייעדת תקציבים משמעותיים להקמת תשתיות ירוקות ומראה הבנה שהמאבק לייצוב האקלים חייב להיות כרוך בחיזוק קהילות מוחלשות ומאבק נגד הגזענות. על פי הערכות, התכנית אפילו יכולה להביא את יעדי הסכם פריז חזרה לטווח האפשרי.

אולם את תכנית זו לא ניתן יהיה ליישם במלואה ללא הסנאט – ונכון לעכשיו, יתכן שבסנאט יהיה רוב רפובליקני שיכשיל את ממשל ביידן בכל צעד ושעל. אם זה יקרה, כל מהלך של ביידן יצטרך לעבור התאמה לעמדות רפובליקניות מתונות, ותכניותיו כבר לא יעמדו על הפרק במלואן.

ביידן יצטרך ללכת לצווים נשיאותיים

אבל גם בלי שיתוף פעולה של הסנאט, עדיין יש לא מעט שממשל ביידן יוכל לעשות.

ראשית, ואולי חשוב מכל, ביידן מבטיח להחזיר את ארצות הברית להסכם פריז באופן מיידי – מהלך קריטי על מנת שלא להרוס את המאמץ הבינלאומי המתואם לייצוב האקלים. לכך עשויה להיות השפעה דרמטית, בלי תלות במדיניות פנים אמריקאית. עם יעדי אקלים שאפתניים בסין ומאמצים בלתי מבוטלים באירופה, יפן ודרום קוריאה, ניתן כעת להעלות שוב על הדעת שהעולם יצליח לעמוד ביעדי ההסכם.

ביידן יוכל לעקוף את הקושי להעביר חקיקה בסנאט באמצעות צווים, כפי שעשו קודמיו ברק אובמה וטראמפ. הצווים האלה עלולים להתבטל בבתי המשפט – ועם בתי משפט המלאים בשופטים ארכי-שמרנים שמינה טראמפ זה בהחלט אפשרי – אבל אם ביידן ירצה, הוא יוכל לפחות לנסות לקדם באמצעות צווים את מדיניות האקלים של ארה"ב בשלל דרכים משמעותיות מאוד: לאסור על מתן אישורים לאיתור, פיתוח וייצוא של דלקים מאובנים; להטיל כללים נוקשים נגד זיהום; להפעיל את הצבא בבניית תשתיות ירוקות; לאשר גיבוי להלוואות להסבת מבנים והתקנת פאנלים סולאריים; להורות לתובע הכללי לתבוע מנהלי חברות דלקים על הטעיית הציבור לגבי שינוי האקלים; ואפילו פשוט להחזיר כללי זיהום מתקופת אובמה שטראמפ ביטל.

מעבר לצווים הנשיאותיים, המצב הפוליטי הייחודי שנוצר כרגע בגלל מגיפת הקורונה פותח את הדרך להישגים ירוקים, שהיו קשים מאוד בתנאים אחרים: במסגרת מאמצי שיקום הכלכלה, ביידן צפוי להפנות משאבים ציבוריים רבים לפיתוח תשתיות ידידותיות לאקלים, למשל בתחום האנרגיה או התעבורה. הרפובליקנים בסנאט ודאי יגבילו את היכולת שלו למנף את השיקום למען מדיניות ירוקה, אבל לא יוכלו לחסום אותה לחלוטין.

מהלך נוסף שביידן שוקל, בתמיכה נלהבת של פעילי אקלים, הוא הקמת משרד התגייסות אקלים (climate mobilization) בבית הלבן, שיתאם בין שלל הגופים בממשלה הפדרלית המעורבים ביישום תכניות האקלים של הנשיא. מהלך זה אולי חשוב יותר ממה שהוא נשמע, שהרי בלי תיאום שכזה, הרבה מהצווים והתקציבים יתקשו להגיע לכדי ביטוי מלא.

ולבסוף, בתור נשיא, ביידן יוכל להשתמש בבמה הציבורית הייחודית שניתנת לו כדי להשפיע על השיח ועל האווירה הציבורית, וכך להפעיל לחץ בלתי ישיר על תאגידים, מדינות, ערים ורשויות ליישם צעדים שהוא אינו יכול או מוכן לכפות עליהם. כפי שטראמפ התבריין ציבורית על גופי תקשורת שלא נעמו לו, ביידן יוכל, אם ירצה, לבייש גופים שאינם תורמים את חלקם למאמץ האקלימי ולחזק תנועות וגופים שתורמים למאמץ.

רק 4% מהאמריקאים מתנגדים למעבר מוחלט לאנרגיה נקייה

אבל השאלה אינה רק מה ביידן  יכול לעשות, אלא גם מה הוא יהיה מוכן לעשות, מה הוא יתאמץ לעשות, ועל מה הוא יוותר. ואת זה הוא לא יקבע לבדו. יקבעו את זה גם הלחצים שיופעלו עליו. מהבחינה הזו, יש, שוב, סיבות לתקווה מהוססת.

הבחירות חשפו תמונה חדשה ומעודדת בנוגע ליחס המצביעים לענייני אקלים. ככל שהתקדם, הקמפיין של ביידן נשען יותר ויותר על נושא האקלים והוא הצליח לגייס תומכים רבים באמצעות דגש זה. הנושא הזה חשוב במיוחד עבור מצביעים ומצביעות צעירים, ובמיוחד אלו שאינם לבנים. זה נתון משמעותי עבור המפלגה הדמוקרטית, שקבוצות דמוגרפיות אלו מהוות את העתיד האלקטורלי שלה.

העובדה שניצח על רקע כזה נותנת כעת מנדט ציבורי ברור לפעילות נחרצת נגד שינוי האקלים. דמויות מרחבי תנועות האקלים והסביבה, כולל האגפים היותר מתקדמים שלהן, כבר הצביעו והריעו על כך.

בד בבד, סקר בוחרים חשף דבר מדהים: רק 4% מהמצביעים האמריקאיים (כן, כולל רפובליקנים) מתנגדים בתוקף למעבר מוחלט לאנרגיה נקייה. אם בעבר הרעיון של הכחדת תעשיות הפחם והנפט האמריקאיות נחשב להתאבדות פוליטית, נראה כעת שרק גרעין קשה זעיר באמת יפיל מועמדים על רקע שכזה. העובדה שמירב האנרגיה המתחדשת כיום מיוצרת דווקא במחוזות המצביעים לימין ודאי לא מזיקה.

לטווח הארוך יש לשיקולים האלה חשיבות. בטווח הקצר – פחות. רוב גורף בציבור האמריקאי תומך, למשל, בביטוח רפואי לכולם, כמו שמציע ברני סנדרס, אבל שני המועמדים לנשיאות ומירב הפוליטיקאים משני המפלגות עדיין שוללים מדיניות שכזו.

ואפילו אם נניח שהשיקולים הללו בכל זאת מרכזיים, ברור שגם אם היו חשובים לפני הבחירות, הם נהיים פחות חשובים מיד אחריהן. זה זמן קריטי: החודשים הראשונים של נשיא חדש הם הזמן בו הוא יכול לעשות את המהלכים הכי נועזים שלו.

כאן נכנסים לפעולה השחקנים בחברה האזרחית – תנועות פוליטיות של אזרחיות, איגודי עובדים, וכמובן הלוביסטים ושאר נציגיו של ההון.

האחרונים, כמובן, לא נחו לרגע: מיד לפני הבחירות, העלתה בדיקה של ערוץ האקלים של בלומברג שכסף גדול ממשיך לזרום לפוליטיקאים שחוסמים התקדמות בנושא האקלים, הרבה יותר ממה שזורם לפוליטיקאים שפועלים למענה. הכסף הגדול הזה ימשיך להפעיל את כל הלחץ שכסף יכול לקנות על מנת להמשיך לגלגל רווחים במחזור העסקי הקרוב על חשבון דורות העתיד.

אם לא יפעל, תנועות האקלים ייצאו נגד ביידן

אולם למזלנו נציגי ההון הם לא היחידים במערכה. גם הציבור יכול לעמוד על האינטרס הרחב וארוך-הטווח שלו. כדי להביא את האינטרס הזה לידי ביטוי כשאין בחירות בפתח, הוא צריך ארגונים. היסטורית זה היה לא פעם אחד התפקידים של העבודה המאורגנת, והיא יכולה להמשיך לשחק תפקיד גם כעת. אבל בתחום האקלים מתבלטות יותר תנועות אקטיביסטיות, במיוחד של צעירות וצעירים: תנועות כמו סאנרייז (Sunrise Movement).

תנועת סאנרייז – שהפכה לשם דבר בשיח הציבורי האמריקאי כאשר השתלטה על משרדיה של יו"ר בית הנבחרים, הדמוקרטית ננסי פלוסי ב- 2018 כדי לדרוש לקדם את הגרין ניו דיל – מאגדת כיום צעירות וצעירים במאות ערים ומחוזות ברחבי הארצות הברית. לקראת הבחירות, התנועה שיחקה תפקיד פעיל הן בגיבוש המצע האקלימי המעודכן של ביידן והן בגיוס מצביעי אקלים עבורו.

תנועה זו היא חלק מחוד החנית של מאבק האקלים בארה"ב ונציגיה מראים שהם מבינים היטב את תפקידם החשוב. דובר אחד מטעם התנועה אמר למשל לאתר חדשות האקלים העצמאי גריסט (Grist), שהתנועה מעדיפה בינתיים להישאר בעמדה ידידותית כלפי הנשיא הנבחר, אבל נערכת לפעול מולו בכל הכוח אם לא יעשה כל מה שהוא יכול למען ייצוב האקלים.

בלי הלחץ המתמשך של סאנרייז ותנועות אחרות, גם מצע האקלים של ביידן לא היה מה שהוא היום. עכשיו, אחרי שהוא נבחר, הכדור חוזר למגרש של הציבור האמריקאי, ובפרט למגרש של הצעירים שיצטרכו לחיות עם התוצאות של בחירותיו של הדור של ביידן וטראמפ. התקדמות במאבק האקלים בארצות הברית לא תהיה אפשרית בשנים הקרובות בלי שימשיכו למחות, להתעקש, וללחוץ.

אנחנו, במדינות החשובות פחות, ניאלץ להמשיך לצפות ולעודד מרחוק, ולהמשיך לקדם את המאבק במגרשים הביתיים שלנו כמה שרק אפשר. עכשיו לכל הפחות נראה שאולי זה לא יהיה לשווא.