פרסום ראשון: מתנחלים ירו בפלסטיני והתעללו בו בעודו גוסס

לפני כחודש, ביום שישי ה-14 במאי, נורה אסמעיל טובאסי בן ה-27, תושב הכפר הפלסטיני אל ריחיה, דרומית לחברון. הוא הובהל לבית חולים כאשר על גופו סימני חבלה קשים, לרבות חתכים קשים בפנים, ושם נקבע מותו.

לפי העדויות שאספה "שיחה מקומית", ושאנחנו מפרסמים היום יחד עם "חדשות כאן", עולה חשד שמתנחלים, אולי בליווי חיילים, הם שירו בטובאסי ופצעו אותו פצעים עמוקים. לפי העדויות, הירי בטובאסי נעשה לאחר שמתנחלים החלו להצית שדות ועצים של פלסטינים בכפר, וטובאסי – יחד עם תושבים אחרים בכפר – יצאו לנסות לכבות את האש. שניים מהעדים סיפרו כי ראו קבוצה של מתנחלים, חמושים בכלי נשק ונושאים גרזנים ואלות, רודפת אחרי טובאסי, ואז נשמעו כמה יריות.

אחד העדים, בן אחיו של טובאסי, סיפר כי ראה את דודו שוכב על הארץ לאחר שנפגע מכדור, ולא ראה סימני פצעים על פניו. בן האח סיפר כי נמלט מהמקום מפחד המתנחלים והחיילים, ואז ראה קבוצה של מתנחלים מגיעה למקום שבו שכב הדוד. כשטובאסי פונה מהמקום לבית החולים כחצי שעה מאוחר יותר, פניו שתתו דם מפצעים חדשים ועמוקים שלדבריו של האחיין לא היו שם מיד לאחר שנפל. מעדות זו עולה החשד כי טובאסי הוכה במכשיר חד לאחר שכבר שכב על הארץ.

טובאסי פונה לבית החולים "השהיד אבו חסן אל קאסם" ביטא עם פצע ירי ודקירות, ושם מת מפצעיו. לפי הדו"ח של בית החולים, טובאסי נורה בראשו מאחור, מימין, מקליע שנכנס ולא יצא. עוד נכתב בדו"ח שבמצחו נמצאו שני סימני פציעה, אחד באורך 20 סנטימטרים ושני באורך שבעה סנטימטרים, שנגרמו כנראה מחפץ חד. גורם המוות, לפי הדו"ח, הוא הקליע שחדר לראשו. בצילום שנעשה בבית החולים אחרי מותו, ונמצא בידי "שיחה מקומית", ניכרים חתכים קשים ועמוקים על פניו של טובאסי.

בצבא סירבו להגיב לכתבה זו, אך מקורות צבאיים אמרו שהחיילים הגיעו למקום אחרי הירי. במשטרת ישראל עד רגע זה אפילו לא פתחו בחקירת המקרה.

אירועים שבהם מתנחלים תוקפים פלסטינים, שורפים יבול חקלאי ועצים ופוגעים ברכושם נפוצים מאוד בגדה המערבית. לפי נתוני ארגון יש דין, בין ינואר 2020 ליוני 2021 הגיעו אליהם 216 תלונות על אלימות מתנחלים, לרבות 72 מקרים של פגיעה ברכוש, 56 מקרים של אלימות ישירה, מקרה אחד של פגיעה בבעל חיים, ומקרה אחד של השתלטות על קרקעות.

בדו"ח שפרסם הארגון לאחרונה פורטו 63 מקרים של תקיפות קשות בין השנים 2017 ל-2020. באף אחד מהמקרים לא הוגש כתב אישום נגד התוקפים.

אולם אירוע של אלימות מתנחלים המסתיים בהרג של תושב פלסטיני הוא נדיר למדי. לפי נתוני בצלם, מאז 2014, אזרחים ישראלים הרגו 30 תושבים פלסטינים, רבים מהם על רקע ניסיון לכאורה של פלסטינים לדקור ישראלים או להשליך אבנים על כלי רכב ישראליים.

בנובמבר 2017 נהרג מחמוד זעל עודה מכפר קוסרה מירי בשעה שהיה באדמותיו, לאחר שטיול של מתנחלים נתקל – לטענתם – בידויי אבנים. המקרה הידוע ביותר הוא כמובן רצח בני משפחת דוואבשה ביולי 2015, לאחר שביתם בכפר דומא הוצת.

"התעוררתי לקול צעקות: 'הציתו אש!'"

יום שישי ה-14 במאי היה יום של הפגנות ברחבי הגדה המערבית במחאה על ההתקפות הישראליות בעזה ועל ההתקפות על פלסטינים בתוך ישראל. על פי דיווחי משרד הבריאות הפלסטיני, 11 פלסטינים נהרגו מאש כוחות הביטחון הישראליים באותו יום במקומות שונים בגדה המערבית – שכם, יריחו, יעבד, עסירה אל קבלייה, סאלם, עוריף, מרדה ואסכאכא. הירי באל טובאסי בכפר אל ריחיה קוטלג בתחילה כאחד מהם – אך חשיפת "שיחה מקומית" מראה שכאן מדובר במקרה מסוג אחר.

על-פי עדויות של פלסטינים, מלבד אל ריחיה, במהלך אותו יום שישי, קבוצות של מתנחלים, בגיבוי מספר קטן של חיילים, הגיעו לתקוף ארבעה יישובים אחרים בגדה המערבית: עוריף, עסירה אל קבליה, אסכאכא ומרדה. לפי טענות ראשי ארבעת היישובים האלו, מתקפת המתנחלים הובילה לעימות ולירי מסיבי של אש חיה על הפלסטינים מידי המתנחלים והחיילים. ארבעה צעירים פלסטינים נהרגו כך, אחד בכל יישוב, ונרשמו עשרות פצועים פלסטינים אחרים מאש חיה.

מדבריהם של שלושה עדי ראייה, שהתראיינו ל"שיחה מקומית" לגבי הירי באל טובאסי, עולה התמונה הבאה: בשעה שתיים בצהריים באותו יום, הגיעו כמה עשרות מתנחלים מכיוון התנחלות בית חגי, הנמצאת במרחק של כ-700 מטר בקו אווירי מאל ריחיה, והתחילו לשרוף שדות ועצים של תושבי הכפר ואף נכנסו לתוך הכפר עצמו. תושבי הכפר זיהו אותם כמתנחלים משום שהיו לבושים כאזרחים, חבשו כיפות ולחלקם היו פיאות.

תושבי הכפר יצאו לנסות לכבות את האש, ועל פי עדויותיהם הוכו על ידי מתנחלים. חיילים הגיעו למקום, אולם לא התערבו.

"התעוררתי בבית לקול צעקות, אנשים צרחו: 'אש, אש, הציתו אש'", משחזר כאזם אל חלאק, תושב הכפר בן 62, את מה שאירע באותו יום. "יצאתי החוצה וראיתי אש גדולה באזור עצי הזית, שדות החיטה והשעורה. מקור האש מהצפון, כלומר מהכיוון של ההתנחלות בית חגי. המון מתנחלים עמדו ליד האש, בערך חמישים איש. והם המשיכו להצית אש בשדות, ולוודא שהיא בוערת ומתפשטת".

אל חלאק העיד שראה שני צעירים ממשפחתו שהלכו לכבות את האש עם שמיכות, אבל ברגע שהתחילו בניסיונות הכיבוי, ראה במו עיניו שמתנחלים רצו לעברם והתחילו להרביץ להם מכות קשות, ובשלב מסוים הפילו אותם לאדמה. "הצבא עמד רחוק, ראה הכל, אבל לא התערב", סיפר אל חלאק.

"כשהגיעו עוד פלסטינים לכבות את האש, הצבא התערב והחל להשליך המון רימוני גז ולירות כדורי גומי על הפלסטינים", הוסיף אל חלאק. "רוב האנשים ברחו אל הבתים שלהם ואל בית הספר של היישוב. המתנחלים הלכו אחריהם, מול עיני החיילים, נכנסו ליישוב והחלו להשליך אבנים על הבתים.

"מתנחלים הגיעו ממש עד לבית שלי, וניפצו לי את הרכב שחנה בכניסה. זה היה מפחיד. נעלתי את הדלת של הבית, ועליתי לגג עם הילדים הקטנים כדי להחביא אותם מהמתנחלים. קבוצת המתנחלים עלתה על הרכב שלי והחלה לרקוד ולשיר, בזמן שאני מסתתר בגג. הם עמדו על הרכב שלי וחגגו את מה שעשו לי.

"פתאום ראיתי, מהגג, קבוצה נוספת של מתנחלים, שהלכה לאדמה של משפחת אל טובאסי, אשר נמצאת בהר השני. היה קשה לראות מה קורה שם, בגלל המרחק ופני השטח. ראיתי עשן סמיך שעולה מהאדמה, והבנתי שהמתנחלים הציתו גם שם שדה. אחרי כמה דקות שמעתי חמש יריות – באש חיה. ראיתי תושבים שרצים לשם, ושמעתי קול של אמבולנס מתקרב.

"בשלב מסוים גם אני יצאתי מהבית והלכתי לראות מה קרה. היה הרבה בלבול. חלק מהאנשים אמרו: מישהו מת. וחלק אמרו: מישהו נפצע. אחרי שעה נמסר לי שבחור צעיר ממשפחת אל טובאסי נהרג. השדות של כולנו נשרפו כליל. המתנחלים והצבא נעלמו מהאזור".

"קבוצות של מתנחלים הגיעו למקום עם גרזנים, כלי נשק ואלות"

“בשעות הצהריים ביום שישי התקשר אלי דוד שלי, אסמעיל", סיפר ג'מאל טובאסי. "הייתי בבית של דודה שלי, בגלל החג [עיד אל-פיטר]. אסמעיל היה לחוץ, ביקש שאבוא מהר. שאלתי לאן, והוא אמר: לעצי הזיתים, בצפון היישוב, המתנחלים שורפים לנו את השדות, האש חזקה.

"רצתי מהר למקום שעליו דיבר אסמעיל, בערך קילומטר מהבית. כשהגעתי ראיתי קבוצה גדולה, שלושים מתנחלים, רובם צעירים, מתגודדים כ-200 מטר מעצי הזית שבערו. המתנחלים אמרו לנו בגאווה שהם שרפו לנו את השדות. ולא רק אצלנו, בכל האזור.

"אסמעיל אמר לי שהוא והאחרים [הפלסטינים] מנסים כבר הרבה זמן לכבות את האש, אבל מתנחלים מונעים מהם. ראיתי עוד קבוצות של מתנחלים שהגיעו למקום, חלקם החזיקו גרזנים גדולים בידיים, חלקם היו חמושים בכלי נשק ובאלות. גם חיילים עמדו שם, בסמוך למתנחלים.

"הצעירים שלנו, ואתם אסמעיל, ניסו להתקדם אל השריפה שבמטעי הזיתים, אבל החיילים ירו עליהם רימוני גז, כדורי גומי ורימוני הלם. המתנחלים עמדו מאחורי החיילים, וניסו להתקדם לעברנו, הפלסטינים, כדי לתקוף אותנו. אסמעיל ביקש ממני: 'תישאר קרוב אלי', אבל ברגע שהתגברה כמות רימוני הגז וההלם, והמתנחלים הצליחו להתקרב אלינו מאוד יחד עם החיילים, זה נעשה מפחיד, ברחנו מהמקום לכל עבר, והתפצלנו לקבוצות קטנות יותר.

"ראיתי שדוד שלי, אסמעיל, ברח לכיוון עצי הזית. באותו רגע התקשרו אלי. עניתי לטלפון, זה היה קרוב משפחה, שרצה לבדוק שאני ואסמעיל בסדר. אחר כך הרמתי את הראש, וכבר לא הצלחתי לראות לאן הלך אסמעיל.

"ואז שמעתי יריות. יותר מחמישה כדורים. נשק חי. לא הבנתי מה קרה. אדם אחד, שברח ממקום הירי, הגיע אלי וצעק: 'אסמעיל נפצע'. הוא הצביע בכיוון שאליו ברח אסמעיל – מטע הזיתים, מזרחית ממני, וכ-300 מטר מהמקום שבו עמדתי".

אחיו של אסמעיל, אבראהים טובאסי, היה לידו כאשר הם יצאו לכבות את האש בשדות של המשפחה. "החיילים ירו רימוני גז והלם וכדורי גומי עלינו כדי לגרום לנו להתפצל", סיפר אבראהים. "עמדתי ליד אסמעיל, וראיתי שהוא בורח לכיוון העצים. אני ברחתי לכיוון ההפוך. ראיתי קבוצה של מתנחלים רצים לכיוון של אסמעיל, למקום אליו ברח, ואז שמעתי בערך ארבע יריות. לא ידעתי או ראיתי מי ירה, אבל הקול הגיע מהמקום אליו ברח אסמעיל. שמעתי כמה תושבים אומרים שאסמעיל נפצע".

לפי עדויות נוספות, של פלסטינים שביקשו שלא להזדהות בשמם, הירי בא מכיוונה של קבוצת המתנחלים, ולא מכיוונם של החיילים שעמדו יותר קרוב לכפר. מסרטון הנמצא בידי "שיחה מקומית", נשמעות יריות, וקול שקורא לעבר פלסטינים הנמצאים בשדה: "(הם) יורים חי, יורים חי". לפי תושבים בכפר, מדובר ביריות שפגעו בטובאסי. הסרטון עצמו לא צולם במקום שבו הוא נורה.

כאמור, בצבא לא מסרו תגובה לאירוע, אבל מקורות צבאיים מסרו ל"חדשות כאן" כי החיילים הגיעו למקום לאחר הירי, ולפיכך לא היו מעורבים בו. לפי אותם מקורות, הצבא דיווח למשטרה על כך שפלסטיני נורה למוות. המשטרה, עם זאת, כאמור טרם פתחה בחקירה.

"אחרי הפציעה הראשונה הפנים שלו היו נקיות מפצעים"

ג'מאל, האחיין, מספר כי רץ למקום הפציעה של אסמעיל טובאסי. "ראיתי את אסמעיל שוכב על האדמה, בין שני סלעים, על צדו הימני", הוא מתאר. "כאשר ראה אותי, הוא קרא לי, בקול חלש מאד. אמר כמעט בלחישה: 'נפצעתי', ואז נתן לי את הטלפון שלו וביקש שאעביר אותו למשפחה. 'שים את הראש שלי על האדמה', אסמעיל מלמל, 'ותברח מפה כמה שיותר מהר'. אמרתי לו שלא אעזוב אותו, אבל הוא הרים את היד, בקושי רב, הסתכל עלי, ואמר שוב, בקול חלש מאד: 'תברח'.

"ברגע הזה ראיתי קבוצה של חמישה מתנחלים עם גרזנים גדולים ביד, ולצדם שני חיילים, רצים למקום שבו נפל אסמעיל. הם היו בערך חמישים מטר ממני, והתקרבו מהר. מתוך לחץ הפכתי את אסמעיל על הגב וברחתי משם, לכיוון דרום. כשעזבתי את אסמעיל דם ירד לו מהאף, וקצת דם ניגר מהאוזן השמאלית שלו. חוץ מזה, הפנים שלו היו בסדר גמור. לא הצלחתי להבין מה אופי הפציעה שלו, ואם הוא במצב חמור או קל.

"ברחתי למרחק 200 או 300 מטר. מהמקום שעמדתי בו ראיתי אנשים שמנסים להגיע לאזור שבו נפל אסמעיל. הם הלכו הלוך ושוב, כאילו מחפשים משהו. עבר הרבה זמן, קשה לי להגיד כמה, יותר מחצי שעה. ואז ראיתי שלושה או ארבעה אנשים, מגישי עזרה ראשונה, שנושאים את אסמעיל על אלונקה.

"רצתי לשם וביקשתי מהם לראות את אסמעיל כדי לוודא שהוא בחיים. הם הורידו את האלונקה מהכתפיים, ואז ראיתי את הפנים של אסמעיל. לא האמנתי: פניו היו שבורות לגמרי, עם פצעים עמוקים, מכוסים בדם שניגר מכל מקום. לא הייתי מסוגל לראות את זה, צרחתי באימה, נפלתי על האדמה, והתעלפתי.

"כל מה שאני זוכר אחר כך זה שאנשים שפכו מים על הפנים שלי, ואחרים הרימו את הרגליים שלי למעלה, ונתנו לי סטירות כדי שאתעורר. כשהתעוררתי, אמרו לי שלקחו את אסמעיל לבית החולים ביטא.

"מכונית לקחה אותי לבית החולים הממשלתי [הפלסטיני]. וכשהגעתי, שמעתי שני אנשים אומרים שאסמעיל מת. שוב פעם התעלפתי. העירו אותי והתעלפתי שוב. האמת שעד עכשיו ההלם לא עזב את הגוף שלי, ואני מתקשה להאמין למה שקרה.

"הדבר היחיד שאני בטוח בו, זה שכשהגעתי לדוד שלי, אחרי הפציעה הראשונה שלו, הפנים שלו היו נקיות מפצעים, לא היה שם כלום, רק דם מהאף ומהאוזן. אני זוכר שלקבוצה של המתנחלים שרצה אל אסמעיל עם שני חיילים ובגללה ברחתי משם, היו גרזנים בידיים".

תושבים בכפר אמרו שמתנחלים הקיפו את המקום שבו שכב אסמעיל ולכן היה להם קשה לראות בדיוק כיצד נגרמו לו החתכים העמוקים בראשו.

"המשפחה שלי הרוסה", הוסיף אבראהים, אחיו של ההרוג. "רצחו את אח שלי. האדמות שלנו שרופות. חורבן אדיר. אנחנו לא מסוגלים לחזור לשם, לראות את זה. בדרך כלל המתנחלים מגיעים בלילה, עוקרים עצי זית, אבל הפעם הצבא ניצל את המצב, והמתנחלים הרגישו שיש להם כוח ותמיכה רבה מהרגיל – כדי לשרוף את הכל ולרצוח את אח שלי.

"היום כבר אין הבדל בין חייל למתנחל. האנשים האלו הרסו אותנו. יומיים אחרי הרצח של אח שלי, הצבא ביטל לנו את אישורי העבודה בישראל. חמישה גברים מהמשפחה שלי פועלים בישראל. עכשיו כולנו מנועי כניסה".

הצבא לא מגיב, המשטרה לא חוקרת

דובר צה"ל החליט שלא להגיב לפניות שלנו ושל חדשות כאן, והסתפק ב"אין תגובה". ממשטרת ישראל נמסר כי "במשטרה לא הוגשה תלונה ופרטי האירוע כפי שצוין בפניה אינם מוכרים לנו. ניתן לפנות למשטרה ולהגיש תלונה כמקובל".

במשפחת טובאסי אמרו שהם פנו בתלונה למשטרה הפלסטינית. לא ברור אם המשטרה הפלסטינית העבירה את התלונה למשטרת ישראל, ותהליך זה לוקח לפעמים שבועות ארוכים, אבל אם אכן הצבא דיווח למשטרה כי היה הרוג בכפר, לא ברור מדוע המשטרה לא פתחה בחקירה גם ללא תלונה. על פי החוק, המשטרה אמורה לפתוח בחקירה כל אימת שנודע לה על חשד לביצוע עבירה, בוודאי כשמדובר על מקרה של מוות לא טבעי.