newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מחנכים מכל העולם קוראים לבטל מבחני פיזה: "פוגעים בחינוך"

ארגון ה-OECD יצר מבחן פשטני שגרם למערכות החינוך בעולם לזנוח תחומי לימוד מהותיים, כמו מוסר וחברה, לטובת תחרות על מיקום בדירוג עולמי

מאת:

בתחילת החודש פרסמה קבוצה של כתשעים אנשי חינוך מרחבי העולם מכתב פומבי חריף נגד מבחני פיז"ה וארגון OECD המפעיל אותם (המקור באנגלית כאן). עיקר טענותיהם נוגעות לשאלה מי מחליט מהם המדדים והמטרות לפיהם בנויים המבחנים, לניגוד עניינים של החברות שעורכות את המבחנים, ולמימד החינוכי והערכי שנעדר לחלוטין מהמבחנים מאחר ואינו מדיד במספרים.

מבחני פיז"ה (באנגלית: תוכנית בינאומית להערכת תלמידים) מתוכננים על ידי הארגון לקידום כלכלי, שמתעניין במוכנות של התלמידים לשוק העבודה. אולם בשום מדינה אין קביעה שהכנת התלמידים לתעסוקה היא המטרה היחידה, או המטרה המרכזית של מערכת החינוך. בפשטות, ה-OECD מתיימר לעסוק בחינוך, תחום שאין לו מנדט ושאין לו כלים לעסוק בו.

מחברי המכתב טוענים כי המבחנים מבוצעים על ידי חברות פרטיות (קבלנים של ה- OECD) שגורפות מיליונים גם מביצוע הבחינות, ובמקביל גם ממתן ייעוץ למדינות איך להתמודד עם תוצאות הבחינות. ניגוד עניינים ברור.

בנוסף, מבחני פיז"ה הם פשטניים, ומכילים שאלות אמריקאיות, המאפשרות לקבוע ציון מספרי בקלות יחסית. עם זאת ידוע כי הערכה בציון אינה מהימנה, ומערכות החינוך (גם בישראל) קוראות למורות ולמורים לשלב בהערכה גם הערכה מילולית של תהליכי למידה.

המבחנים מודדים כמובן את מה שניתן למדוד. מוסר, התנהגות חברתית, כישורים אומנותיים, קואורדינציה ותנועה ותחומי חינוך נוספים אינם נכללים בהם. כתוצאה מכך החינוך כולו נוטה אל התחום הצר של פעילות בת מדידה, וכל ענייני הרוח ופיתוח האישיות נזנחים. בפשטות: מבחני פיז"ה גורמים לחינוך שלא להיות חינוך.

פרסום התוצאות מציג את מיקום כל מדינה בדירוג כלל המדינות. כלומר עצם הפרסום, ממריץ את המדינות להתאמץ לשפר את מיקומן בדירוג. כאשר זה העיקר, מקריבים לשם כך את תהליכי ההוראה בבתי הספר, ואף את ההתקדמות היחסית של התלמידים ביחס לעצמם. כך, למשל נזכיר, בישראל חגגו לפני כמה שנים את התקדמותנו בדירוג הכללי, שנבע מכך ששבע מדינות פרשו מהשתתפות במבחנים (דבר שקידם אותנו אוטומטית שבע מקומות בדירוג), ללא שום קשר להישגי התלמידים.

אז מה הם ממליצים לשנות? קודם כל, לוותר על ההשוואה הבינלאומית (דירוג המדינות), שאמנם יוצרת כותרות ותחרות, אבל אינה הוגנת. שכן מה יש להשוות בין חינוך במדינות דמוקרטיות לאלה שלא, ובין מדינות עשירות לאלה שעניות.

אנשי החינוך ממליצים לצרף אל הצוות המוביל את המבחנים בעלי מקצועות נוספים, רלוונטיים לחינוך, מלבד כלכלנים וסטטיסטיקאים. מורים למשל, הורים, מנהלים במערכות החינוך, מומחים מתחומי התוכן הנלמדים בבתי הספר. בנוסף יש לאפשר לחוקרים בלתי תלויים לבחון את תהליך המדידה וההערכה של פיז"ה. את התפיסה התאורטית שעומדת מאחורי המבחנים, את הביצוע ואת ניתוח הממצאים. וגם – לפרסם את תקציב המבחנים. אולי אם ידעו האזרחים כמה מיליונים של דולרים יוצאים מכיסם כדי לממן את המבחנים, יהיה בידם לשקול אם זה בכלל כדאי וראוי.

וכאן השורה התחתונה: ארגון כלכלי יצר מערכת מבחנים בינלאומיים בתחום החינוך. המבחנים מפרנסים קבלני משנה רבים. הם היטיבו לשווק את המבחנים על ידי פרסום התוצאות באמצעות דרוג המדינות המשתתפות. שרים, מנהלי מערכות חינוך וגם הציבור הרחב, נפל למלכודת של התחרות הפשטנית ביותר: מי יותר ומי פחות.

התחרות הזאת על המיקום בדירוג, דרבנה את מקבלי ההחלטות לעשות הכול על מנת להוכיח התקדמות בדירוג. כתוצאה מכך נפגעו חלק מתהליכי החינוך שאינם ברי מדידה או שהשפעתם אינה נמדדת בטווחי זמן מידיים. כי כולם רצו למדוד ולהוכיח התקדמות מהיום למחר. והפגיעה הזאת בבתי הספר היא רעה. מכאן כותרת המכתב של אנשי החינוך: ה- OECD ומבחני פיז"ה פוגעים בחינוך ברחבי העולם. ואני מוסיף: הגיע הזמן להיפרד מהם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf