newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אנשים שהיו עם האף מעל המים, עכשיו טובעים"

לשירותים הסוציאליים מגיעים אנשים שלא הגיעו קודם, ויש עלייה דרמטית במצוקה נפשית, פגיעה כלכלית נרחבת, ועלייה במקרים של רעב. סקר של איגוד העובדות הסוציאליות מצייר תמונה קשה על תוצאות משבר הקורונה

מאת:

"אנשים אוהבים להגיד שיש עוני בישראל, אבל אין רעב. אבל יש רעב בישראל. עם הקורונה, זה מתגבר. אנשים שהיו עם האף מעל למים, עכשיו טובעים". כך מסכמת ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, את תוצאות הסקר שערך האיגוד בין החברות והחברים בו.

ארגוני חברה אזרחית מחלקים מזון בשווי של כמיליארד שקל בשנה. קבוצת ״מצילות המזון״ בשוק הסיטונאי בירושלים, ספטמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

97% מהעובדים הסוציאליים דיווחו שהמטופלים שלהם נפגעו כלכלית. פעילי קבוצת מצילות המזון בשוק הסיטונאי בירושלים, בספטמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

הסקר נשלח לאלפי עובדות ועובדים סוציאליים בשבועות האחרונים, וקרוב ל-700 מתוכן ענו לו. מה שמפתיע הוא אולי לא התוצאות עצמן, אלא החד משמעתיות שלהן. כך לדוגמה אמרו 92% מהמשיבים שחלה החמרה במצב הכלכלי של האוכלוסיות שהם עובדים אתן, ו-69% השיבו שההחמרה היא אצל מרבית האוכלוסייה שהם פוגשים.

97%, כלומר כמעט כולם, ענו שיש פגיעה בעבודה או בהכנסה של שכירים שהם עובדים אתם. 76% מהמשיבים אמרו שהפגיעה אצל שכירים היא רבה או רבה מאד. 95% ציינו שיש פגיעה בהכנסתם של עצמאים שהם פוגשים, ןמתוכם כ-73% ציינו שהפגיעה היא רבה או רבה מאוד.

91% מהעובדים הסוציאליים שהשיבו לשאלון אמרו שהאנשים שהם באים אתם במגע מתקשים לספק צרכים חיוניים (מזון, דיור, חשמל ומים וכו') של הפרט או המשפחה, מתוכם 68% ציינו שהקושי הוא רב או רב מאוד.

55% ציינו שלשירותים החברתיים מגיעות אוכלוסיות שלא היו מוכרות קודם, ו-20% אמרו שהם פוגשים אוכלוסיות שהיו מוכרות בעבר, אך קודם למשבר הקורונה הן הפסיקו לקבל שירות וכעת חזרו. 68% מהמשיבים ציינו שיש גידול בצרכים בנושא מצוקה כלכלית ו-59% ציינו גידול בבקשות לסיוע חומרי או כלכלי.

72% מהנשאלים אמרו שיש פגיעה ביכולת לתת מענה לפניות או לצורכי הפונים, ו-43% השיבו שהם נאלצים לדחות פניות או לייצר רשימות המתנה לקבלת השירות יותר מבעבר.

"אנחנו עם היד על הדופק", מסבירה חרמוני את עצם ההחלטה לערוך את הסקר, "אנחנו רואות את העלייה בצרכים, עלייה של עשרות אחוזים. גם ארגון מנהלי מחלקות הרווחה דיווח על נתונים דומים. במצב כזה היה אפשר לצפות שהמדינה תעביר עוד משאבים, אבל אין".

חרמוני אומרת שבאופן צפוי, המצב המשברי פגע קודם כל באוכלוסיות חלשות, "אנשים בעבודות מזדמנות או שעבדו בשחור, שולי שוק העבודה. האנשים האלה היו הראשונים ללכת הביתה, ויכול להיות שהם גם לא נהנים מהסעד שהמדינה כן נתנה".

היקף העבודה עלה, אבל התקציבים - לא. יו"ר העובדות הסוציאליות ענבל חרמוני עם יו"ר ההסתדרות ארנון בן דוד (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

היקף העבודה עלה, אבל התקציבים – לא. יו"ר העובדות הסוציאליות ענבל חרמוני עם יו"ר ההסתדרות ארנון בן דוד (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

לדברי חרמוני, רוב העובדות הסוציאליות שענו לשאלון מועסקות במחלקות הרווחה בעיריות השונות. כפי שמעידות גם התשובות שלהן, היכולת שלהן לתת מענה למי שפונה למחלקות האלה היא מועטת.

"יש תקציב מחלקתי קטן לסיוע חומרי: לקניית מקרר, לטיפולי שיניים, לנסיעות, לביגוד לילדים ונוער, אבל התקציבים האלה נגמרים מהר מאוד", אומרת חרמוני. "הן (העובדות הסוציאליות, מ"ר) יכולות לחבר לעמותות, לעזור במיצוי זכויות ובבירוקרטיה".

אבל גם המציאות הקשה שהעובדות הסוציאליות משרטטות באופן כל כך חד משמעי בתשובות שלהן, לא הביאה לשינוי במדיניות. "היקף העבודה במחלקות הרווחה גדל, אבל כוח האדם לא גדל, עובדת נשארה עם בין מאה למאתיים מטופלים, התקציבים לא עלו", אומרת חרמוני. עכשיו, כשהתוכנית לחלוקת תלושי מזון בסך 700 מיליון שקל יצאה לדרך, יש אולי תקווה שמשהו ישתנה.

אבל הבעיות שהעובדות והעובדים הסוציאליים נתקלים בהן הן לא רק כלכליות. לפי הסקר, 79% מהמשיבים ציינו שיש גידול בצרכים בנושא מצוקה רגשית או נפשית; 59% ציינו שיש גידול בפניות סביב בדידות; 57% ציינו שיש גידול במשברים המשפחתיים; 44% אמרו שיש גידול בפניות בנושא אלימות במשפחה; ו-13% דיווחו על גידול בפניות או בצרכים הנוגעים לפגיעות מיניות.

36% מהמשיבים ציינו שיש גידול בקשיים בלימודים ובנשירה ממסגרות; 26% דיווחו על גידול בפניות או בצרכים הנוגעים לתעסוקה והכשרות מקצועיות; 23% אמרו שיש גידול בשימוש בסמים ובחומרים אחרים; ו-7.5% ציינו גידול בביצוע עבירות.

חרמוני אומרת שייתכן שבמה שנוגע לילדים, ייתכן שמדובר אפילו על דיווח חסר, שכן חלק גדול מהדיווחים על מצוקה של בני נוער וילדים מגיע ממרכזים בבתי הספר, ובתקופת הקורונה בתי הספר היו סגורים רוב הזמן, ולמרות זאת נרשמה עלייה.

"אנחנו רואים חזרה להתמכרויות או התחלה של התמכרויות להימורים, סמים, פורנו ועוד", אומרת חרמוני. "יש הרבה יותר ניסיונות אובדניים והרבה הצלחות של ניסיונות כאלה. רואים עלייה בסטרס, בחרדות ובדיכאונות".

חרמוני מבהירה שהיא אינה מתנגדת למדיניות של סגר כהתמודדות עם מגיפת הקורונה, "אבל יש מחיר לכך שאתה סוגר אנשים, יש מחיר לריחוק חברתי, יש מחיר למשבר הכלכלי. אפשר היה לעבות את המענים הכלכליים והאחרים, אבל מדינות ישראל לא השכילה לעשות את זה".

משבר הקורונה, בעיניה של חרמוני, הוא נייר לקמוס למשבר החברתי. "הייתי אומרת לך את אותם הדברים בפברואר 2020: פערים חברתיים שהולכים וגדלים, עובדים סוציאליים שלא עוסקים במניעה", היא אומרת, "אבל עכשיו זה פי כמה וכמה. היה אפשר לחזק את מערך השירותים החברתיים במקום לקצץ. הדברים היו יכולים לבוא אחד ליד השני, במקום אחד במקום השני".

הדבר האופטימי היחיד שהיא רואה הוא שיש לה תחושה שיותר ויותר ישראלים מבינים את עומק המשבר החברתי. "אנשים מבינים שביום בהיר אתה יכול לאבד את הכל", היא אומרת, "אני חושבת שמשהו השתנה ביחס של הציבור לנושא, ביחס של מעמד הביניים. זה יכול להביא לשינוי סדרי העדיפויות".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf