newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מי מארגן את ההפגנות בברלין, ומה הקשר של המפגינים לעזה

ראיון עם מארגנת הפגנות בברלין על ההתנגדות למדיניות ישראל ולכיבוש, על גזענות, והתנערות מפאשיזם

מאת:

דיברתי עם נדיה (27), עורכת דין פלסטינית גרמניה, ואחת ממארגני פעולות מחאה בברלין. מלונדון ועד טוקיו נערכות בעולם הפגנות נגד המתקפה הישראלית על עזה. אמצעי התקשורת בישראל נוטים לחפש התבטאויות אנטישמיות. הם רק שוכחים לדווח כמה פרטים קטנים, כגון – על מה בעצם ההפגנות, מי מארגן אותן ולמה? עדיין לא זכיתי לראות ראיון ענייני אחד עם מארגני ההפגנות או עם משתתפיהן.

עבור רוב קוראי עברית, ביטויים כגון "קולוניזציה של פלסטין" נראים כלקוחים מפלנטה אחרת. הדבר רק מעיד על הפער העצום בין עולם המושגים הפנים-ישראלי לבין עולם המושגים של הפלסטינים ושל השמאל באירופה. אני מציעה להתגבר על הקושי ולהקשיב לתוכן הדברים.

נדיה ואני מכירות מה"סצינה" של השמאל בברלין. כאשר לפני שנה וחצי הסתבכתי עם פקידה מרושעת (וככל הנראה אנטישמית) שהגישה נגדי תלונת שווא במשטרה, נדיה טיפלה בתיק לגמרי בהתנדבות ודאגה להציל אותי מהגרמנים.

> לאנטישמיות אין מקום במאבק על פלסטין

"פרו-שמי, פרו-פלסטין, פרו-שלום", "די לטבח בעזה". הפגנה פלסטינית ישראלית משותפת למען צדק בעזה, ברלין 27.7.2014.  (צילום: אינה מיכאלי)

"פרו-שמי, פרו-פלסטיני, פרו-שלום", "די לטבח בעזה". הפגנה פלסטינית ישראלית משותפת למען צדק בעזה, ברלין 27.7.2014. (צילום: אינה מיכאלי)

נדיה, מהם המסרים העיקריים של ההפגנה שאירגנת?

אנחנו אירגנו הפגנה בעיקר כדי לחשוף את המעורבות הגרמנית בקולוניזציה של פלסטין באמצעות מימון של ציוד צבאי, השקעה בהתנחלויות הבלתי חוקיות, ושאר נושאי BDS. התמקדנו למשל בחברה בשם ThyssenKrupp שבנתה את הצוללות שנמכרו לישראל במחיר מיוחד. התמקדנו גם ב- Thales שמייצרת מזל"טים יחד עם החברה הישראלית אלביט, והשימוש בהם נעשה לא רק מעל עזה, אלא גם כאן, על מנת לשלוט בפליטים המנסים להגיע לאירופה דרך הים התיכון. כך גם הראנו סולידריות עם הפליטים הנלחמים על זכויותיהם כאן בברלין למעלה משנתיים.

התמקדנו גם בדיווח מוטה בתקשורת, הנשען בעיקר על ציטוטים מצבא הכיבוש הישראלי ומקורות ממשלתיים גרמנים וישראלים. במרכז ההפגנה גם היה מסר לאנשים בעזה ובכל פלסטין: "אתם לא לבד!"  .

מי המארגנים ומה בעצם הקשר שלהם למתקפה הנוכחית בעזה?

חשוב להבין שיש מארגנים שונים שלא תמיד פועלים יחד. יש הפגנות המאורגנות על ידי הקהילות הפלסטיניות, אף שהקהילה לא ממש מאוחדת. הפגנות אחרות מאורגנות על ידי פעילי BDS, קבוצות שמאל וגם אנשים פרטיים.

לאנשים מקהילות פלסטיניות יש גם משפחה בעזה. זה הקשר שלהם ואת יכולה לראות בבהירות את האימה והייאוש בפניהם, כאשר את מגיעה להפגנה. אחרים, בעיקר קבוצות תמיכה מהשמאל, מאמינים שמדיניות ישראל שגויה ומזיקה לכל האיזור. אני חושבת שזו המוטיבציה העיקרית שלהם.

"עצרו את ההרג שחררו את עזה". הפגנה פלסטינית ישראלית משותפת למען צדק בעזה, ברלין 27.7.2014. (צילום: אינה מיכאלי)

"עצרו את ההרג שחררו את עזה". הפגנה פלסטינית ישראלית משותפת למען צדק בעזה, ברלין 27.7.2014. (צילום: אינה מיכאלי)

אנחנו, כלומר פלסטינים שמאלנים וחילוניים ברובנו, יחד עם תומכים אחרים מהשמאל, כרגע מתואמים עם השמאל היהודי/ישראלי, טורקי וכורדי (המיעוטים האתניים בברלין, א.מ.). אני מקווה שבעתיד נארגן הפגנה כולנו ביחד, מתוך ההבנה שהדרך היחידה להגיע לשלום צודק קשורה בדה-קולוניזציה של כל האיזור.

מי האנשים שבאים להפגנות? מהתקשורת אפשר בקלות לקבל רושם שמדובר בחבורת אנשים, בעיקר מוסלמים דתיים, שפשוט שונאים את ישראל ואת היהודים.

באים כל מיני אנשים, יש הרבה הפגנות שקוראות במפורש לפעולה לא-אלימה ונגד כל אפליה. בחלק מההפגנות נאלצנו לבקש מאנשים לעזוב עקב התנהגות אגרסיבית ועמדות לא מקובלות פוליטית. אבל אנחנו מבקשים את צרכני התקשורת להבדיל בין ייאוש וכעס על מתקפת ישראל נגד אזרחים בעזה, לבין שנאה והסתה (hate speech). כשאנשים מתחילים לצעוק "אללה אכבר", אלוהים גדול, או ססמאות דתיות אחרות, זה לא מדיר בשום אופן עמדות חילוניות, וגם לא מסית. זו תגובה לכך שאנשים נרצחים ובכך הופכים ל"מרטירים". זו דרך להתמודד עם האבדן ולתת משמעות למותם.

זו בושה שכל הפעולות שעוברות בשלום לא מדווחות. אבל אני מניחה שכך התקשורת פועלת. אני כן מבקשת מכולם להבין את הקונטקסט. למשל, כשתקשורת מדווחת שזוג ישראלי כמעט הותקף על ידי מפגינים בברלין, אני רוצה גם לראות דיווח על כך שהמארגנים הסתייגו מכך חד משמעית וביקשו מכולם להימנע מאלימות ועוינות. ואני בטוחה שלרוב המפגינים נקודת מבט דומה.

> מה לסקר האנטישמיות הגדול בעולם ולפלסטינים?

"מבשלת לשלום אתם מצטרפים אלי?" הפגנה פלסטינית ישראלית משותפת למען צדק בעזה, ברלין 27.7.2014. (צילום: אינה מיכאלי)

"מבשלת לשלום! אתם מצטרפים אלי?!" הפגנה פלסטינית ישראלית משותפת למען צדק בעזה, ברלין 27.7.2014. (צילום: אינה מיכאלי)

ולמה חשוב לך באופן אישי להיות פעילה?

אני יכולה להתחיל בכך שאני פלסטינית ולכן אכפת לי. כשמאלנית עם עמדה ברורה נגד קולוניאליזם, אני מסרבת למדיניות שמארגנת אנשים בסדר היררכי, על פי עליונות לבנה, מכריחה אותם לחיות תחת אפרטהייד או להפוך לפליטים. וזה בדיוק המדיניות שישראל מיישמת. מיישמים את זה בחלקים נוספים של העולם, אבל קשה לי לחשוב על דוגמה שבה הכובש מקבל כל כך הרבה תמיכה כספית ואידאולוגית ממעצמות על כגון ארה"ב ומדינות אירופה.

יש הרבה תשומת לב לאירועים אנטישמיים סביב ההפגנות, כמו מול בית הכנסת בפריז. מה דעתך על זה, ומה המדיניות שלך כמארגנת?

כמארגנים אנחנו חייבים לא רק להגיב לסטיגמטיזציה של מחאה פרו-פלסטינית, אלא גם לסולידריות מזוייפת. כמו למשל מצד הארגון של הפאשיסטים הטורקים "הזאבים האפורים", או ניאו-נאצים גרמנים. אנחנו חייבים להתעקש שזו סולידריות מזויפת, כי המאבק למען פלסטין לא יכול לכלול אף צורה של גזענות.

יש כאן בעיה. לאנטישמיות יש מסורת ארוכה באירופה. ניקח לדוגמה את הסלוגן Israel Kindermörder (ישראל רוצחת ילדים) אשר נתפס כאנטישמי, משום שבאירופה או במסורת הנוצרית, יהודים הואשמו באופן שקרי ברצח תינוקות, וזה בתורו שימש כתרוץ לבצע פוגרומים נגד היהודים באירופה. זהו אקט נורא של אנטישמיות כמובן.

אבל אנחנו, הפלסטינים, לא יכולים להיות להיות אחראים לרצח עם שבוצע נגד היהודים. לכן אף פלסטיני לא יבין למה זה סלוגן אנטישמי. כי מה שאנחנו שומעים מעזה זה שישראל רוצחת ילדים.

כמו כן אני רוצה גם להדגיש שישראל, וכאן גם המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, לא טורחות להבדיל בין יהדות לציונות. ישראל קוראת לעצמה מדינה יהודית, המועצה המרכזית לא מתעייפת מלבטא את הסולידריות שלה עם ישראל. ואילו אנחנו נלחמים להבדיל בין יהדות לציונות. אז אם אנשים מדברים על "היהודים" במקום ציונות, זה לא רק משום שהקול שלנו מודר לשוליים על ידי התקשורת, אלא גם בתגובה לחוסר העניין של ישראל עצמה לייצר את ההבדלה.

איך את מעריכה את היחס בגרמניה לישראל, האם את מזהה שינויים בתקופה האחרונה?

לתמוך בישראל זה מצב תודעתי פה בגרמניה. אני לא תומכת בפוליטיקה של מרקל, אבל יש דבר אחד שהיא טובה בו: היא יודעת שדעת הציבור בגרמניה – להבדיל מהעמדה הרשמית – לא מאשרת את פעולות ישראל. אנשים מרגישים שמשהו כאן לא בסדר, כאשר הם שומעים שלישראל יש זכות להגנה עצמית, ואז רואים ילדים מתים ואת עזה בהריסות. בסופו של דבר, אפילו תומכי הציונות בגרמניה יגידו שיש מקום לביקורת בין חברים. אני יכולה לומר לך שבשבילי זה לא מספיק, כי ישראל לא "חברה" שלי, אבל אני מניחה שזה כל מה שאפשר לצפות לו מהממשלה הזאת. לפחות זו התחלה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf