למה באמנסטי גרמניה העלימו את דו"ח האפרטהייד?

ביום שלישי שעבר, הסניף הגרמני של אמנסטי אינטרנשיונל השתתף, בצורה מסויגת, בהשקת הדו"ח החדש של הארגון, שמאשים את ישראל בביצוע פשע האפרטהייד נגד הפלסטינים. יממה לאחר מכן, ההודעה על הדו"ח נמחקה מהאתר. ביום חמישי, כל שנותר מהדו"ח בשפה הגרמנית נמצא בסקירה נפרדת באתר הסניף האוסטרי של הארגון.

באתר הגרמני עדיין ניתן היה למצוא כותרת ב"חדשות" שמתייחסת לדו"ח, אבל זו הובילה לעמוד הבית של הגרסה הבינלאומית שלו. ההודעה בגרמנית שנמחקה (אבל נותרה מאוחסנת במטמון ואפשר להגיע אליה כאן), מתחילה בתיאור כללי למדי של הדו"ח, תוך הדגשה כי אמנסטי מכירים במדינת ישראל ובזכותה ומחויבותה, תחת החוק הבינלאומי, להגן על ישראלים. היא מסתיימת בקריאה של אמנסטי אינטרנשיונל לרשות הפלסטינית ולחמאס לעמוד בהתחייבויות שלהם במסגרת החוק הבינלאומי – אף שהיישויות האלה כלל אינן מוזכרות באתר באנגלית של הקמפיין.

בהמשך מופיע דיסקליימר חריג ביותר, שתירגמתי כאן במלואו:

"ההשמדה השיטתית של העם היהודי תוכננה ויושמה בגרמניה. עדיין קיימת בגרמניה אנטישמיות – התקפות אלימות, נזק לרכוש ואידיאולוגיות קונספירטיביות – ברמות שיא מטרידות. על רקע זה יש לסניף הגרמני של אמנסטי אחריות מיוחדת. בהקשר הלאומי העכשווי וההיסטורי, קשה יהיה לקיים דיון אובייקטיבי ומבוסס עובדות על הסיווג שמציע הדו"ח. כדי לפעול נגד הסכנה של ניצול לרעה או פרשנות שגויה של הדו"ח, הסניף הגרמני של אמנסטי לא מתכנן ולא יבצע כל פעילות שקשורה בו".

הניסוח הזה הוא מוזר, אם כי מוכר בהקשר הגרמני. אך שני המשפטים האחרונים הם חריגים אפילו בהקשר הזה, ומכריזים על תוכנית פעולה שנראית כמו ההיפך הגמור מההיגיון שמוצג בהם: "כדי לנטרל את הסכנה של ניצול לרעה או פרשנות שגויה… אמנסטי לא… יבצע כל פעולה שקשורה לדו"ח". אחרי שזיהו את הצורך בדיון משמעותי והביעו חשש שהדו"ח יפורש באופן שגוי בגרמניה, הסניף המקומי החליט פשוט לסגת ולא לעשות כלום.

אף שהדיסקליימר רווי בשפה של אחריות, במציאות הוא מהווה השתמטות מוחלטת מהאחריות הזאת. ואף שהוא מתיימר להגן על העם היהודי, הדיסקליימר הזה בסך הכל מגן על הרגישויות הגרמניות.

אמנסטי גרמניה צודקים כשהם חוששים מהזנה של תיאוריות קונספירציה אנטישמיות. אבל איך אדם שנוטה לפרנויה אנטישמית יפרש את ההצהרה ואת מחיקתה? מה שאנשים כאלה יראו הוא שהחששות לאנטישמיות לכאורה נוגעים אפילו לביקורת מבוססת עובדות על המדיניות הישראלית, שאי אפשר לדבר על הנושא הזה בפתיחות, והגרוע מכל – כמה מהר הביקורת הזאת מועלמת באופן מסתורי.

ניתן לצפות מארגון כמו אמנסטי שיתמודד עם חששות לגבי האופן שבו ניתן לפרש את הדו"ח באמצעות פעילות ישירה, שמעצבת את הדיון סביבו. ואכן, הדיסקליימר רומז שהסניף הגרמני חושב שכדי להתייחס בצורה אחראית להשקה הבינלאומית של הדו"ח, נדרש "דיון אובייקטיבי, מבוסס עובדות, על הסיווג שמבצע הדו"ח", אך החליט לא לעשות את זה, מכיוון שזה "קשה".

במקום להיאבק באותה נשימה למען זכויות האדם של הפלסטינים ונגד אנטישמיות, הסניף הגרמני הודיע, למרבה החרפה, שהוא נסוג מהדיון על הדו"ח, וכך הותיר את הבמה פתוחה ל"ניצול לרעה או פרשנות שגויה" – בדיוק מה שרצה לנטרל.

למען ההגינות, להגנה על זכויות האדם של הפלסטינים בגרמניה יש מחיר. היא נתקלת בהאשמות אוטומטיות באנטישמיות מצד הפוליטיקאים ותקשורת המיינסטרים, שיכולות להוביל לחיסול קריירה של אדם או לחסימת הגישה של קבוצה למימון ולחללים ציבוריים. ניתן לדמיין שההנהגה המקומית של אמנסטי אינטרנשיונל העריכה  את המצב והגיעה למסקנה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לקדם באופן אקטיבי את הדו"ח בגרמניה, בשל האווירה הפוליטית העוינת במדינה.

למרבה הצער, לא פחות סביר שאמנסטי גרמניה כלל לא רצו לדבר על זכויות הפלסטינים מלכתחילה, או שהמנהיגות ידעה שחבריה לא ירצו בכך. אחרי הכל, "פרוגרסיבים חוץ מאשר בעניין פלסטין" היא הנורמה העצובה השוררת במעגלי השמאל הליברלי הגרמני.

האירוע המביש הזה מדגיש את המצב העגום של זכויות האדם בגרמניה. במדינה הזאת, אפילו ארגון בינלאומי גדול שעוסק בזכויות של כל בני האדם בכל מקום לא יכול להימנע מלדחוק הצידה את זכויות הפלסטינים.

נראה שהקרבת זכויות הפלסטינים היא המחיר להשגת לגיטימיות ציבורית בגרמניה. אבל פעילים כמו אנשי אמנסטי אינם קורבנות או משתתפים פסיביים בהצגה המגוחכת הזאת. בסופו של דבר, מי שמשלמים את המחיר הגבוה ביותר הם הפלסטינים, שנאלצים לשאת בעונש על הפשעים ההיסטוריים של גרמניה תחת האפרטהייד הישראלי, בתמיכתם הבלתי מעורערת של הגרמנים.

הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. תרגמה מאנגלית: יונית מוזס