אלימות המתנחלים הכרחית להמשך משטר האפרטהייד בשטחים

בתקופה האחרונה, בד בבד עם עליה באלימות שמפעילים אזרחים ישראלים כלפי פלסטינים בגדה המערבית, מתרגש עלינו קמפיין חדש.

הקמפיין אינו עוסק בגינוי התופעה הבזויה או ניסיון לטפל בה, אלא דווקא בעלבון. המתנחלים ותומכיהם נעלבים מהשימוש בביטוי השגור "אלימות מתנחלים", ובכך מסיטים את הדיון מן העיקר – האלימות עצמה, מטרותיה, והאנשים הנפגעים ממנה, אל התפל – הטענה שמדובר בהשמצה של ציבור שלם שאינו לוקח חלק במעשי האלימות. עוד הם מנסים לומר לנו שמדובר בתופעה שולית, בקומץ זניח.

מעשי אלימות כלפי פלסטינים הם שגרה הנמשכת כבר עשרות שנים בגדה המערבית. מבצעיהם נהנים מחסינות גבוהה למדי מפני העמדה לדין, ובעיקר משיתוף פעולה מצד הקהילות שמהן יוצאים העבריינים. המשטרה עצמה הלינה לאורך השנים על חוסר שיתוף פעולה עם החקירה לא רק מצד העבריינים עצמם, אלא מצד שכנים ומכרים. מי שאינו מעוניין שיידבק בו דימוי אלים, ראוי שיוקיע את העבריינים ויעשה כל שבידו כדי שמעשי אלימות לא ייצאו מהקהילה בה הוא מתגורר ושעמה הוא מזוהה. אך זה, כאמור, אינו המצב.

הסיבה לכך ברורה לכל מי שעוקב אחרי המתרחש בגדה – האלימות שאותה אולי מבצעים מעטים, משרתת את הרבים. בלעדיה לא היה ניתן להרחיב ללא סוף את שטחי ההתנחלויות, להקים מאחזים על גבעות נידחות, להשתלט על עוד ועוד קרקעות פלסטיניות ולגרש מהן חקלאים. על כן, אלימות מתנחלים היא לא בת סוררת של השיטה, היא חלק מהותי ממנה וממפעל ההתנחלויות.

במילים אחרות, פרויקט ההתנחלות שישראל מטפחת זקוק לאלימות הלא ממסדית המופעלת כלפי פלסטינים כדי להגשים את שאיפתו לדחוק את הפלסטינים ולשלוט במרחב. הנהגת המתנחלים מבינה זאת היטב. מלחמתם על עתידם של יותר ממאה מאחזים שהוקמו תוך הפרת חוק והפעלת אלימות כלפי שכניהם הפלסטינים מוכיחה כי השיטה מקובלת ואף רצויה מבחינתם. הם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם ולתבוע את עלבונם – משום שהם עצמם לא מלכלכים את ידיהם באלימות פיזית, אך הם יודעים שבשטח יש מי שיעשה את העבודה.

ה"קומץ" שעושה את עבודת הרבים

אך לא רק המתנחלים אחראים לאלימות. ההשתוללות האלימה של ישראלים בגדה לא היתה יכולה להתקיים ללא תמיכה וגיבוי מצד מדינת ישראל, ובראש ובראשונה הצבא שמספק כל העת הגנה לעבריינים. אומץ הלב להיכנס לכפרים פלסטינים באישון לילה, לכרות עצי זית או לתקוף חקלאים באור יום נובע מהידיעה הברורה של העבריינים שבמקרה שהדברים יסתבכו, יהיה מי שיחלץ אותם.

גם המשטרה תורמת את חלקה לרוח הגבית שמקבלים העבריינים האלימים. הרפיון והרשלנות שבהם נחקרות עבירות שמבצעים מתנחלים כלפי פלסטינים מוכיחים שאין זה בראש מעייניה של ישראל לעצור את המעשים. להיפך, המסר לתוקפים הוא שרוב הסיכויים שלא יתנו את הדין על מעשיהם. תוצאות החקירות שהמשטרה מבצעת ידועות מראש.

בשלוש וחצי השנים האחרונות בלבד תיעדו תחקירני ארגון זכויות האדם יש דין 540 אירועי אלימות מתנחלים. מתוכם, ב-238 מקרים הארגון ייצג פלסטינים שבחרו להגיש תלונה למשטרה בסיועו. רק 5% מהתיקים הובילו להגשת כתבי אישום (12 תיקים), בעוד ש-94% מהתיקים שהסתיים בהם הטיפול נסגרו ללא כתבי אישום. רוב תיקי החקירה נסגרים בשל כישלון בחקירת המשטרה לאתר חשודים או לאסוף מספיק ראיות כדי להעמיד לדין את האחראים. גם במקרים המעטים שבהם מתנחל יעמוד לדין בגין מעשיו, לרוב הוא יקבל עונש מקל, אם בכלל.  כך ישראל – באמצעות כוחות הביטחון ומערכת אכיפת החוק – מנרמלת את האלימות ותומכת בה.

לא רק זאת; כל הגורמים המעורים בנעשה בשטח – ולא רק הפלסטינים ו"השמאלנים", אלא גם הצבא – מדווחים על עלייה באלימות, בעוד שדווקא המשטרה פרסמה לפני כמה שבועות נתונים שמראים על ירידה של כ-20 אחוזים בחיכוכים בין המתנחלים לפלסטינים.

הפער הגדול מעיד על עיוורון מוחלט (אם לא בורות פושעת) בנוגע למציאות, ונובע מכך שהמשטרה פועלת בניגוד לחובתה ופותחת בחקירות רק במקרים שבהם קורבן העבירה הגיש תלונה במשטרה (ולא כפי שהיא מחויבת – לחקור כל חשד לעבירה, גם בלי תלונה). המשטרה כגוף האמון על אכיפת החוק אמורה להיות ערה למגמות בשטח ולא להתבסס רק על תלונות. במיוחד לאור העובדה שלאחר שנים של הגשת תלונות הפלסטינים איבדו אמון במערכת הצדק הישראלית ורבים מהם כבר אינם טורחים להגיש תלונות שממילא ייסגרו.

ככה נוצר מצב שבו הצבא מדווח על עליה משמעותית במספר האירועים (461 אירועים תועדו במחצית הראשונה של 2021) בעוד המשטרה מציירת מצב הפוך שאינו מתיישב עם העובדות. כך, הגוף האמון על אכיפת החוק עושה יד אחת עם קמפיין שנועד להטעות את הציבור ולגרום לו לחשוב שמדובר בתופעה זניחה ולא בהשתוללות חסרת רסן שפוגעת ברבים.

לפרק את השיטה

ולבסוף, מילה על ההשוואה הפופולרית בין אלימות מתנחלים לאלימות פלסטינית. לצד ההסתייגות החד משמעית מאלימות ומבלי להצדיקה, חשוב לזכור כי בעוד שהפלסטינים נאבקים בכובשים המנשלים אותם מאדמתם, מתנחלים פועלים כאשר אחד מהצבאות החזקים בעולם שומר עליהם והמדינה מעניקה להם גב ותמיכה בשלל דרכים ואמצעים. ובעוד שמערכות הביטחון והאכיפה יודעות לשים ידן על כל פלסטיני חשוד, לגבי עבריינים ישראלים המערכת עצמה מודה באוזלת ידה, כאילו המדובר בארגון פשע מתוחכם וערמומי.

כדי שאלימות המתנחלים כלפי פלסטינים תיפסק, השיטה כולה צריכה לחדול מלהתקיים. לא ניתן לקיים מפעל התנחלויות משגשג ומשטר אפרטהייד מבלי להישען עמוקות על אלימות על שלל צורותיה – המוסדיות והפרטיזניות. מי שרוצה למגר מהיסוד אלימות מתנחלים צריך לפעול לא רק לחיזוק מערכת אכיפת החוק, אלא בעיקר לפירוק משטר הכיבוש והאפרטהייד רב השנים שישראל מתחזקת בגדה המערבית.

זיו שטהל, סמנכ"לית יש דין ומנהלת מחלקת המחקר בארגון