newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך פרשתי ממערך ההסברה בשירות ממשלה קיצונית, צינית ומסוכנת

היום לפני חמש שנים עזב אילן ברוך, לשעבר שגריר ישראל בדרום אפריקה, את משרד החוץ, כיוון שלא יכל לייצג עוד את המדיניות הישראלית תחת ממשלת נתניהו. מאז הוחמר מצבה של ישראל ללא הכר ונתניהו ממשיך לשטות בבוחריו. רק יוזמה מדינית חדשה תוכל להציל הדמוקרטיה הישראלית מפני התהום

מאת:

כותב אורח: אילן ברוך

בערוב היום לפני חמש שנים יצאתי את בנין המשרדים המהודר של משרד החוץ בתחושת הקלה: לא עוד אייצג כדיפלומט וכפרקליט הסברה את ממשלת נתניהו. התפטרתי ממניעים פוליטיים. במכתב פרידה מעובדי משה"ח ובתקשורת הסברתי: "[…]התחדדו בפי קברניטי המדינה מסרים מדיניים ופוליטיים, המקוממים אותי[…]אני מתקשה לייצג ולהסביר אותם ביושר". לא שיערתי שאחרי חמש שנים, במהלכן התנהלו שתי מערכות בחירות ושתי מלחמות, מצבה של ישראל יחמיר לבלי הכר.

לא רק שראש הממשלה שיטה במצח נחושה בבוחריו ובעולם בנאום בר-אילן: חזון "שתי מדינות לשני העמים" מעולם לא היה אצלו על הפרק. נתניהו גם הודף את הדמוקרטיה הישראלית לסף גריטה. השיוויון, חופש הביטוי וכבוד האדם וחירותו, אבני הפלך של הדמוקרטיה, אינם ערך במורשת נתניהו ושריו. ממשלת הימין הקיצונית בכל הזמנים, נוקטת ללא היסוס מהלכים טקטיים ואסטרטגיים בפוליטיקה, בתקשורת, בחינוך ובתרבות, כדי לבצר עבור נתניהו והימין בכלל את השלטון במדינת ישראל לנצח. לשם כך הממשלה איננה בוחלת במופעי פלגנות גזענית, השתקה, הפחדה, הכפשה והשנאה של האחר, בין אם הוא ערבי ישראלי, פלסטיני, פליט מאפריקה או פעיל זכויות אדם.

> להמשיך לשבור שתיקה מול הרדיפה הפוליטית

בתחושת הקלה: לא עוד אייצג כדיפלומט וכפרקליט הסברה את ממשלת נתניהו. בניין משרד החוץ בירושלים (ויקימדיה, CC BY 2.5)

תחושת הקלה: לא עוד אייצג כדיפלומט וכפרקליט הסברה את ממשלת נתניהו. בניין משרד החוץ בירושלים (ויקימדיה, CC BY 2.5)

כתבתי: "הדמיה פטרנליסטית של ישראל כמוצב קדמי בעימות בין-תרבותי ובין-דתי גלובלי נראית לי מסוכנת. זיהוי ההתנגדות בדעת הקהל העולמית למדיניות הכיבוש כאנטישמית, הינה פשטנית, קרתנית ושטחית[…]הניסיון מלמד שהמגמה לא תשתנה עד שיוסדרו יחסינו עם הפלסטינים". מאז חלף חצי עשור ובמהלכו ממשלת נתניהו רק החריפה את המזיגה בין אלימות מילולית ופיזית בלתי מידתית, לבין מסרי הסברה ציניים ותעמולת הפחדה, המהולה בנרטיבים כוזבים.

דרושה יוזמה חדשה

ולאן מכאן? שבעים השנים שחלפו מאז הסתיימו מלחמת העולם והשואה, עמדו בסימן הכרת מעצמות המערב בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ומחוייבותן המוצקה לבטחונה ושגשוגה. הסכם השילומים עם גרמניה, עזרת צרפת בהקמת הכור הגרעיני בדימונה, הגיבוי האסטרטגי האדיר מארה"ב, ערבות זאת שואבת ממניעים מוסריים: כפרה על נטישת העם היהודי לגורלו הקטסטרופאלי בשואה. מתמעטים אלה בינינו ששרדו את התופת ויחד עמם הולכת ומתפוגגת החסינות המדינית/בטחונית הפוסט-שואתית. "אושוויץ/ביקנאו" הופך בתודעת האנושות ממחנה השמדה לאנדרטה, מגהנום לנרטיב גהנום.

ברם, תפישת המערב את עתיד העם היהודי, שלובה בהתנגדותו הנחושה לשלילת זכות הפלסטינים למדינה ריבונית על אדמתם, בשכנות שלום ובטחון בין ישראל לפלסטין. המערב דבק בהתנגדות לכיבוש, שנתפס כאיוולת מדינית/בטחונית וכעוול מוסרי. אחרי חצי יובל, אפרטהייד הכיבוש גולש לישראל.

עלינו להכיר בעובדה שהמאה ה-21 צופנת בחובה את דעיכת המחוייבות המערבית האקסיומטית לבטחון ושגשוג העם היהודי בארצו. בו בזמן, המזרח התיכון בהתפוררות ממארת. על ישראל והעם היהודי לנצל אשראי הזמן המתכלה הזה, כדי להבטיח שישראל תהיה מדינה דמוקרטית ברת-קיימות מדינית/בטחונית, שאם לא כן, נמעל ביעודנו המוסרי. ירושלים תחת ממשלות הימין כשלה. בהעדר פיוס הסטורי עם העם הפלסטיני, חוסנה הקיומי מוטל בספק. באין הסדר מדיני המבוסס על הכרה הדדית בהסכם שלום, אין סיכוי לפיוס הדרוש לקיומנו.

לפיכך, אנו נדרשים ליוזמה מדינית חדשה, אשר תשנה מן היסוד את מהות היחסים הישראלית/פלסטינית, באופן שיבטיח את בטחוננו ורווחתנו לצד פלסטין עצמאית. שומה על מעצמות המערב לגבש פרדיגמה חדשנית, על פיה הערבויות הבטחוניות/מדיניות שארה"ב, גרמניה ואירופה המערבית מעניקות לישראל, תחולנה גם על המדינה הפלסטינית, לפי חזון "שתי המדינות לשני העמים".

אילן ברוך, יו"ר הועדה המדינית של פורום ארגוני השלום, בעבר שגריר ישראל לדרא"פ.

> מפלגת העבודה והמשבר הרעיוני של השמאל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf