newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

איך מתרגמים את ירושלים ואת הרב עובדיה לערבית?

הרומן "צ'חלה וחזקל" עוסק ביהודים עיראקים בירושלים שמבקשים להזכר בשפת אבותיהם. מתרגם הרומן לערבית מספר על האתגר הלשוני והתרבותי לספר את סיפורם של היהודים האלה בשפה שעליה הם חולמים

מאת:

הרומן של אלמוג בהר, "צ'חלה וחזקל" (הוצאת כתר), תורגם לערבית ויצא לאור לפני כחודש במצרים בהוצאת "אלכותוב ח'אן". הספר נמכר במסגרת יריד הספרים הבינלאומי בקהיר, שנערך בסוף ינואר. מאז שיצא לאור הספר כבר הופץ מעבר לגבולות מצרים והגיע למספר מדינות ערביות, לרבות עיראק – שממנה מגיעים כמה מגיבורי הרומן.

הנה ההקדמה של המתרגם לערבית, נאאל אלטוח'י, למהדורה הערבית של הספר.


כתב: נאאל אלטוח'י, קהיר. תרגם מערבית: תאמר מסאלחה

כבצק אדיר ממדים לש אלמוג בהר את סיפור חזקל, תלמידו של החכם אשר מתחיל לנסות לכתוב שירה כשהוא נזכר בעבר אבותיו הבגדאדים ובלשונם. מבגדאד לירושלים צומח לו סיפור על השפה והדת וכתיבת השירה, סיפור על חזקל ורחל והחכם ואמו גורג'יה.

מעל דפיו של הרומן מבקשים הגיבורים להיזכר בערבית, שהייתה שגורה על לשון הוריהם ערב הגירתם לישראל.

ההיזכרות כאן היא מעשה המבקש לאחות את הקרע בעזרת קרע אחר. אומר חבר הגיבור: "כבר מאה שנים אנחנו נקרעים בין הערבים הלא יהודים לבין היהודים הלא ערבים, לא יודעים במי לבחור ושניהם זונחים אותנו, ועלינו לומר אלו אחינו ואלו אחינו, ואם אחד מהם מכריח אותנו לבחור רק באח אחד נבחר בשני".

הקרע הזה לא קל. הוא היקרעות בין שתי שפות ושתי תרבויות, והוא היקרעותם של היוצאים מגלות לגלות. אומרת גורג'יה: "לא כגלות שבעים השנים גלות אלפיים חמש מאות שנים, אנחנו נותרים גולה אם לא נקבעת בבל בגופה של ארץ ישראל".

> איך הזנחנו את המוזיקה היהודית-ערבית, ואיך נמצא אותה מחדש

הספר צ'חלה וחזקל ביריד הספרים הבינלאומי בקהיר

הספר צ'חלה וחזקל ביריד הספרים הבינלאומי בקהיר

ולכל גיבור מגיבורי הרומן שני שמות, שם עברי ושם ערבי-עיראקי.

חזקל או חסקל, שהוא הגרסא העיראקית לשם העברי יחזקאל, שמשמעו יחזק האל. את השם רחל ביטאו העיראקים כ"כחלה", ואז הוא הפך על לשון חלקם ל"צ'חלה". החכם עובדיה, שמשמעות שמו עובד האל, ותרגמו אותו העיראקים לשם עבדאללה, נקרא עובדיה על שם סבו החכם עבדאללה שבא מבגדאד, ונקרא בעצמו לעיתים בשם עבדאללה. תקווה, אמו של חזקל, ומשמעות שמה אמל בערבית, והיא נקראת אמל. אליהו, אבי חזקל, ומבטאים העיראקים שם זה כ"ליהו". אסמאעיל, אחיו המוסלמי של חזקל, שלו גם שמות נוספים, ישמעאל, במבטא עברי, ועבדאללה, על שם החכם.

וכמו שגיבורי הרומן מנסים להיזכר בשפתם הישנה, הערבית-היהודית של בגדאד, עסוק חזקל גם בשתיקה, במטרה לשחזר את שפת ריבון העולם, לפני שנשברו הכלים הקדושים ומן הניצוצות שהתפזרו נברא העולם, כפי שמסופר על ידי הקבלה היהודית. רחל, אשתו של חזקל, מתלוננת על שתיקתו, על חוסר יכולתו לדבר, אילו נישואין אלו שנפלו בחלקה?

הם מצפים לארוחת ליל הסדר, הם מצפים לתינוקת חדשה שתיוולד להם, ובציפייה זו מתוודע חזקל לשירה, לאחיו המוסלמי, לחברו הפעיל הפוליטי, ולשכנתו המולדבית. חזקל מתחיל להכיר חיים אחרים, מחוץ לחיי בית הכנסת, ומנסה ליישב בין השמים והארץ, בין הפנים לחוץ, בין השתיקה והדיבור.

החכם, הפילוסוף והרבי

במקביל לטקסט המקורי, גם התרגום מעברית לערבית הוא מעין תהליך זיכרון מעורפל של ההיסטוריה הערבית. תהליך זה דומה לעבודת הזיכרון שעוברת על חזקל וצ'חלה והחכם בניסיונם להיזכר בבגדאד ובשפה הערבית, וכך גם המתרגם בעצמו עובר בזמן העבודה על הספר את אותו התהליך, אם כי בכיוון ההפוך.

השאלה במהלך התרגום הייתה איך אפשר להעביר את שכבות השפה הרבות שבטקסט לערבית. איך אפשר להעביר את אריגת הדיבור היומי בדיבור המקודש, ולהעביר את חלקי השפה השונים, ואת ערבוב השפות שמשתמש בהם הסופר?

בתרגומי הסתמכתי רבות על התרגום הביירותי של התנ"ך, וזה בכל מה שקשור במונחים ופסוקים בספר הלקוחים מן התורה, הנביאים והכתובים. לעיתים התבססתי תוך שינוי שיש לקחת בחשבון לצורך המקצב של הטקסט, או בשל שינויים שהוכנסו על ידי הסופר עצמו במילים הקדושות. באשר לתרגום של ביטויים הלקוחים מהתלמוד ומהפיוטים הדתיים, היה עלי להסתמך על התרגום שלי, והקפדתי על ניקוד מרבית המשפטים הלקוחים מהטקסטים הקדושים, כדי להראות את ההבדל ביניהם לבין הדיבור היומיומי.

סייע לי רבות הדמיון הרב בין השורשים בעברית ובערבית בניסיוני להקפיד על תרגום מדויק. מכאן נבע הניסיון להגיע למקורות המשותפים למילים, ומכאן נבעה הבחירה במילה "الحكيم" (אלחכים, בערבית משמעו בעיקר פילוסוף, רופא או חכם) כתרגום למילה "חכם" (במשמעות רב), ולא להשתמש בתעתיק המקובל בערבית, "الحاخام" (אלחאח'אם), וזאת בכדי לחזור למילה בערבית התואמת למילה העברית של חכם כאיש בעל החוכמה ובעל המעמד הדתי.

טכניקה זו עזרה גם לשמור על אותו משחק לשוני בעברית שאפשר לסופר לשמר את שתי המשמעויות של החוכמה, קרי עצם החוכמה והיות החכם משמש בתפקיד רבני. התרגום "الحاخام" (אלחאח'אם) הוא תרגום מילולי של צלילי המילה המקורית. המילה "רבי" נושאת בעברית שתי משמעויות, הראשונה היא החכם, הרב, והשני היא האדון, או מר, ולכן השתמשתי לעיתים בתרגום, במובן השני, במילה הערבית "סידנא" (سيدنا).

ולמילה "ישראל" שני מובנים: במובן המודרני תרגמתי מדינת ישראל, ואילו בפן היהודי של המשמעות ההלכתית, השתמשתי בכינוי הקוראני "بنو إسرائيل" ("בנו אסראאיל", בני ישראל).

והשתמשתי ב"الكنيس" (אלכניס) וברבים "كُنُس" (כונוס) לתרגום "בית-הכנסת", ולא ב"معبد" (מעבד), קרי בית תפילה במובן הכללי או מקום לעבודת האל.

אך לפעמים התרגום היה בחלק מהמקומות תרגום-מבאר או פרשני, למשל תרגום המילה העברית "סידור" ל"ספר התפילות" (كتاب الصلوات), ותרגום הביטוי העברי "בית-מדרש" ל"المدرسة الدينية" ("אלמדרסה אלדיניה", בית-הספר הדתי). ותרגום המילה "פיוטים" ל"שירים דתיים" (أناشيد دينية"), ותרגום המילה "פסוקים", שמשמעו משפטי המקרא, ל"آيات" ("אאיאת", המילה לפסוקי הקוראן).

ופעמים אחרות נאלצתי להעביר את המילה העברית בצורה פונטית, כאשר לא הייתה לה מקבילה ערבית, למשל "בר מצווה", ו"תפילין" ו"מזוזה", ואת ההסבר כתבתי בהערת שוליים.

אשר לתרגום השם "ירושלים", היה זה נושא לדיון ביני לבין הסופר, ובחרתי להשתמש בשם ירושלים (أورشليم) בהקשרים דתיים יהודיים, ובשם "אלקודס" (القدس) בהקשרים יומיומיים של החיים, ו"אורשלים אלקודס" (أورشليم القدس) בהקשרים המשלבים את שני המובנים.

את דמותו של המשורר בשם "מצליח", הקפדתי לתרגמו לשם הערבי "נאגח" (ناجح), שנושא את אותה המשמעות, כיוון שבכל המקומות ברומן שבהם השם משמש כשם הדמות, הוא גם מהדהד את משמעות השם.

> שלב אחרי שלב: כך הגענו מגופות מוחזקות לח"כים מורחקים

כריכת צ'חלה וחזקל בערבית, הוצאת אלכותוב ח'אן

כריכת צ'חלה וחזקל בערבית, הוצאת אלכותוב ח'אן

הפרקים הכי מורכבים מבחינת תרגום בספר זה, קשורים להבדלים במבטא של העברית בין עיראק לישראל, בין היהודים המזרחים לבין היהודים האשכנזים, ובחרתי במילים ערביות כדי להסביר את ההבדל בין המבטא הנפוץ בעברית היום למבטא היהודי-ערבי, כגון ההבדל בין האותיות ק"וף (ق) וכא"ף (ك), בין הח"ית (ح) לכ"ף הלא דגושה (خ), בין העי"ן (ع) לא"לף (ا) ועוד.

ובגלל שהשפה היא מהות מרכזית ברומן, החלטתי להשתמש באותיות המיוחדות, שאינן נהוגות בערבית רגילה, "ﭖ" (לסימון פ' דגושה) ו"ڤ" (לסימון ב' לא דגושה), לשמות הכלולים בספר. ובאשר לבעיית האות "ج" ("ג'ים" בעולם הערבי, אך מבוטאת כ"גים" במצרים, כמו במבטא העברית והארמית), כאן משמשת האות "ج" לתעתיק הגימל העברית (G), והאות המיוחדת "ﭺ" לצליל האות J באנגלית (כגון בשם "كينج ﭽورﭺ").

ולמרות שהספר כתוב בעברית, מדברות בו שפות יהודיות רבות הנכנסות לטקסט העברי, כגון הארמית והיידיש והרוסית והערבית. ניסיתי להעביר את המשפטים הכתובים ביידיש וברוסית באופן פונטי לערבית, עם תרגום המובן אשר מצוי בספר בעברית, אבל באשר לארמית, שהיא שפה שהשתמשו בה היהודים רבות בספרי ההלכה, וכתובות בה רבות ממסכתאות התלמוד, תרגמתי אותה לערבית. ובאשר למשפטים ולביטויים הכתובים במקור בערבית בספר, ובמיוחד בלהג העיראקי, תעתקתי אותם כפי שהם, ובכתב נטוי כדי שיבחין הקורא ביניהם לבין מה שנכתב בספר בעברית במקור.

***

הסופר מקדיש את הרומן "צ'חלה וחזקל" לשני ישראלים ממוצא עיראקי: ששון סומך, הפרופסור לספרות ערבית באוניברסיטת תל-אביב, והרב עובדיה יוסף, אשר נפטר בשנת 2013, ואשר שימש השראה לחלקים רבים בספר, ובעיקר לדמותו של חכם עובדיה.

הרב עובדיה יוסף כמקור השראה הנו דמות מורכבת, שכן הרב עובדיה יוסף נודע, בקונטקסט הישראלי, במאבקו בהגמוניה התרבותית האשכנזית המערבית, בשעה שהוא נאבק רבות להכרה בתרבות הערבית-היהודית. מצד שני היו לו התבטאויות גזעניות רבות כנגד הערבים, למשל כשהצהיר שהם נחשים שיש לאבדם.

דמותו של אותו רב שימשה לסופר קווי מתאר שמהם קיבל את השראתו ליצירת החכם או הרב המיוחד שלו בספר, רב שהוא בן לשתי תרבויות – העברית והערבית, זהו החכם עובדיה בן גורג'יה בת עבדאללה.

נאאל אלטוח'י הוא סופר ומתרגם מצרי, בוקר המחלקה לעברית באוניברסיטת עין שמס בקהיר. קובץ הסיפורים הראשון שלו פורסם ב-2003 והרומן האחרון שלו, "נשות כרנתינא", פורסם ב-2013. אלטוח'י מפעיל בלוג לתרגומים מעברית בשם "כה אמר כהן" ומפרסם תרגומים מעברית לערבית בעיתונות המצרית. פרקים ראשונים מהספר "צ'חלה וחזקל" (בעברית) אפשר לקרוא כאן.

> הערבית, הנוכחת הנפקדת בשירתה של אמירה הס

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf