newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

איך מטפחים למידה רגשית חברתית במערכת חסרת רגישות חברתית?

דו"ח הוועדה לטיפוח למידה רגשית חברתית מתפרסם במועד מוצלח, מכיוון שאחרי היציאה מהסגר ידרשו המורים לכלים אלה כדי להתמודד עם הפוסט-טראומה של הקורונה. אך במערכת שדורסת את ה"עצמי" ומטפחת תכונות אנטי הומניסטיות ואנטי חברתיות, הדבר יסתכם רק בעוד תיק שייפול על המורות

מאת:

לפני כשבוע פורסם דו"ח הוועדה לטיפוח למידה רגשית חברתית במערכת החינוך בישראל. הוועדה, שהוקמה ביוזמת משרד החינוך, חקרה את הנושא במשך שנתיים, ובראשה עמד פרופ' רמי בנבנישתי (קרדיט מלא למטה).

עיתוי הפרסום של הדו"ח הוא מוצלח, כיוון שבחודשים הקרובים, כאשר נצא מהסגר, ידרשו המורות והמורים לכלים אלה על מנת להתמודד עם הפוסט-טראומה של הקורונה. אבל, לצד המידע החשוב והרב (180 עמודים ועוד כמה דו"חות נספחים), הקורא הביקורתי ימצא בדו"ח רמזים מדוע שום המלצה לא תיושם.

מורה מברכת את תלמידיה ביום הראשון ללימודים בבית ספר בירושלים. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

מורה מברכת את תלמידיה ביום הראשון ללימודים בבית ספר בירושלים. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

המציאות שבתוכה אנו חיים אינה תואמת את התכונות הרגשיות והחברתיות (המפורטות בהמשך) שהמורים אמורים לטפח. המדיניות החברתית של ממשלת ישראל אינה חברתית, המדיניות הניהולית של משרד החינוך אינה רגשית, והתכנים הנלמדים אינם הומניסטיים מעיקרם.

מעל הכל: כבר לפני שבע שנים קבע מבקר המדינה ש"יש צורך דחוף בהסדרה של שירותי הייעוץ החינוכי בכל שכבות הגיל", משום שהשירות הקיים אינו מתקרב לענות על הצרכים.

דחוף או לא, שום דבר לא נעשה בעניין. אולי הנהלת משרד החינוך רואה חשיבות רבה בטיפוח למידה רגשית חברתית, כפי שכתוב בדו"ח, אבל היא לא עושה דבר מלבד להפיל עוד תיק בלתי אפשרי על המורות והמורים.

מהי למידה רגשית חברתית?

למידה רגשית חברתית, במיוחד במופע הלועזי SEL (כלומר Social Emotional Learning), היא הטרנד החם התורן בשיח החינוכי בעולם, משהו כמו חינוך מוסרי (או ערכי), בלבוש יותר פסיכולוגי. הכוונה לאין ספור תכונות חשובות, בשלושה תחומי התפתחות:

א. התפתחות אישית, בתכונות כמו מודעות עצמית, ניהול עצמי, ערך עצמי, ביטחון עצמי, שליטה עצמית בדחפים, ויסות עצמי, הנעה עצמית ללמידה, מודעות לרגשות, יכולת פתרון בעיות, התמדה, אופטימיות, וחשיבה ביקורתית.

ב. התפתחות חברתית (הקבוצה החברתית), בתכונות כגון: היכולת להבחין בנקודות מבט שונות, היכולת להבין אותן, אמפתיה לזולת, רגישות לאחר, תקשורת בין אישית ברורה וקשובה, נכונות לשיתוף פעולה, כישורי עבודת צוות, הנהגה וקבלת מרות, ויכולת לעמוד מול לחץ חברתי.

ג. התפתחות חברתית אזרחית, בתכונות כגון חתירה לשוויון הזדמנויות ולצדק חברתי, שמירה על כבוד האדם, רגישות תרבותית, אכפתיות לצורכי החברה, תחושת שייכות, מעורבות ותרומה לקהילה, התמודדות עם מצבי עמימות ערכית, קבלת החלטות מוסריות, ופעולה כנגד אפליה או הדרה.

המורים לא יכולים לרפא חברה חולה

איך אפשר לטפח ילדות וילדים להיות אנושיים וחברתיים שכאלה? הוועדה קבעה נכון: "יש לזכור שלמידה רגשית חברתית אינה פתרון קסם כולל לבעיות הפרט והחברה. […] היא אינה יכולה להיות פתרון לבעיות עמוקות הקשורות בעוני, אלימות במשפחה ובחברה, הדרה של קבוצות מיעוט ועוד" (עמוד 25).

איזו חשיבה ביקורתית אמורים המורים להדריך, כאשר ממשלת ישראל חוסמת כל ביטוי של ביקורת כלפי השלטון? איזה כבוד האדם בדיוק הילדים אמורים לטפח, כאשר מיליוני אנשים חיים תחת שליטה צבאית של מדינת ישראל, משוללי זכויות יסוד וכבוד גם יחד?

הוועדה קבעה ארבעה אמצעים לטיפוח למידה רגשית חברתית, הראשון שבהם הוא התנהלות מערכת החינוך עצמה. נכתב במפורש: "נושא הלמידה הרגשית חברתית אינו נחלתו של גוף אחד בתוך המערכת, אלא דרך חיים מערכתית" (עמוד 67).

אבל דרך החיים המערכתית במשרד החינוך היא לא רגשית ולא חברתית. מערכת החינוך פועלת כמי שיודעת טוב יותר מכל מנהליה, מוריה ותלמידיה מה טוב עבורם. היקף הפיקוח, דרישות הדיווח ומבחני המדידה הרבים, גודעים כל יוזמה.

המערכת כולה בנויה כך שהיא דורסת את ה"עצמי" של המנהלים, המורים והתלמידים, אז איך בדיוק הם יפתחו אותו?

בדו"ח נכתב: "כדי לחזק למידה רגשית חברתית בבית הספר יש ליצור הזדמנויות שבהן תלמידים ישמיעו את קולם, יהיו מעורבים ויקבלו על עצמם אחריות אישית וקבוצתית" (עמוד 71). זה נכון מאוד, אבל זה לא יכול לקרות במערכת שבה למנהלים ולמורים אין הזדמנויות כאלה.

בית הספר מחנך באמצעות הוראה

אמצעי נוסף לטיפוח למידה רגשית חברתית הוא שילובה בתוכניות הלימודים. באחד הדו"חות הנספחים של הוועדה נכתב בעניין זה שיש להוסיף את הנושא לכל תוכניות הלימודים, שכיום נשענות "בעיקר על הדגשת הידע התוכני והממד הקוגניטיבי".

זאת טעות. אין בבתי הספר הפרדה בין הידע התוכני לבין ההתפתחות הרגשית. אי אפשר ללמד תוכן מבלי שיקרין על אופי האדם, ואי אפשר לטפח אופי ללא תוכן. בתי הספר מתייחדים מסוכני חינוך אחרים בכך שהם מחנכים באמצעות הוראת תחומי דעת. התוכן מחנך!

תוכניות הלימודים בהחלט מקדמות למידה רגשית חברתית, אבל בכיוונים אחרים מאלה הרצויים לוועדה. למשל: אפשר לפתח חשיבה ביקורתית במהלך הוראת המדעים. זה לא קורה מספיק, משום שמדיניות משרד החינוך מעדיפה העברה של ידע והנחלה של עמדות מלמעלה.

כך גם ניתן ללמד הומניסטיקה באמצעות טקסטים בספרות או בהיסטוריה. זה לא קורה מספיק, משום שבמשרד החינוך מעדיפים טקסטים לאומניים ובדלניים. אפשר לטפח עבודת צוות ושיתופיות במהלך הוראת מתמטיקה. זה לא קורה מספיק משום שמערכת החינוך בחרה לטפח תחרותית.

לא רק שלא מנצלים את תוכניות הלימודים לטיפוח למידה רגשית חברתית, אלא מנצלים אותן לטיפוח תכונות אנטי הומניסטיות ואנטי חברתיות.

ההזנחה של מערך הייעוץ החינוכי

אמצעי שלישי לקידום למידה רגשית חברתית הן תוכניות ההתערבות ייעודיות, בנושאים כמו הכרת האחר, חינוך מגדרי או מניעת אלימות.

בדו"ח נספח מובאת סקירה של תוכניות התערבות רבות. מעניינת האבחנה בין תוכניות מניעה, המועברות לפני שקורה משהו רע כדי שהוא לא יקרה; לתוכניות התערבות, המועברות לנוכח משהו שקורה על מנת לעזור לתלמידים להתמודד; ולתוכניות טיפוליות, שמועברות לאחר שמשהו כבר קרה על מנת לשקם את הנזק שנגרם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר בבית ספר בהתנחלות יד בנימין, ביום הראשון ללימודים ב-2018 (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)

ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר בבית ספר בהתנחלות יד בנימין, ביום הראשון ללימודים ב-2018 (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)

משום מה, דוח הוועדה מתעלם מהגורם המקצועי בבית הספר שאמור להוביל את התוכניות האלה: היועצ.ת החינוכית. אבל אבוי, בדו"ח מבקר המדינה מ-2013 נמצא שאין תקן מחייב לעבודת הייעוץ החינוכי בגנים, בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים.

המבקר הראה שלנוכח זאת, אין בכלל ייעוץ חינוכי ב-20% מבתי הספר היסודיים במגזר היהודי, 50% מבתי הספר במגזר הערבי, ו- 85% מבתי הספר במגזר החרדי לבנים!

גם עבור בתי הספר שיש בהם ייעוץ חינוכי, המבקר מצא כי "תנאי העסקתם של היועצים החינוכיים במערכת החינוך והיקף משרתם אינם מאפשרים להם למלא את המשימות הרבות המוטלות עליהם ולסייע כראוי לנזקקים לשירותיהם".

המבקר קבע: "יש צורך דחוף בהסדרה של שירותי הייעוץ החינוכי בכל שכבות הגיל"! מה עשו עם זה? שבע שנים חלפו ועדיין אין תקן מחייב לייעוץ החינוכי, מן הסתם משום שלא רוצים להקצות לכך את המשאבים הנדרשים.

אז מה השורה התחתונה? הנהלת משרד החינוך מתכסה מאחורי דו"ח ועדה משובח, אבל לא עושה דבר מכל מה שביכולתה ואחריותה לעשות. יותר קל להפיל גם את התיק הבלתי אפשרי הזה על המורות והמורים.


הוועדה פעלה באחריות יוזמה – מרכז לידע ולמחקר בחינוך
ביום שלישי (13.10) יתקיים דיון זום בנושא הדו"ח.
קרדיט הדו"ח: בנבנישתי, ר' ופרידמן, ט' (עורכים) (2020). טיפוח למידה רגשית־חברתית במערכת החינוך – סיכום  עבודתה של ועדת המומחים, תמונת מצב והמלצות. ירושלים: יוזמה – מרכז לידע ולמחקר בחינוך, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf