newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

זה לא יעבור עד החתונה, אז איך לעזור לאדם המתמודד עם כאב כרוני?

להתעניין בכנות, לא לפחד לשאול שאלות, להציע רק את העזרה שאתם באמת מסוגלים לתת, לזכור שזה יכול לקרות גם לכם. וגם לחיבוק יש סגולות רפואיות

מאת:

אנשים שסובלים מכאבים כרוניים יכולים לתפקד כברומטרים אנושיים. זו לא אגדה אורבנית. אנחנו באמת מרגישים בצורה הפיזית ביותר, עד לשד העצמות, כל שינוי במזג האוויר. עדות ברורה לכך הן קריאות המצוקה והכאב שממלאות לאחרונה את הפורומים והקבוצות השונות לאנשים שסובלים ממחלות ומצבים רפואיים כרוניים אשר מלמדות כי שינויי מזג האוויר המוטרפים משפיעים לא רק על מצב השריפות וההצפות, אלא גם על רמת הכאב איתה מתמודדים רבים.

אפרת זיו, אחותי למחלה, הקימה ומנהלת את פורום אנקילוזינג ספונדליטיס* באתר "כמוני". השבוע היא פרסמה פוסט שפונה לאנשים בריאים ומנסה להסביר להם איך לעזור לאנשים שמתמודדים עם כאב כרוני. ביקשתי ממנה להתארח בבלוג ולפרסם גם כאן את הטקסט, ואני מקווה שהוא יהיה לעזר.


כותבת: אפרת זיו

אני לא פסיכולוגית ולא רופאה, אלא אדם רגיל מן השורה שיום אחד התברר לו כי הוא חולה במחלה כרונית, כזו שהיא פה כדי להישאר, ושאחד מביטוייה הוא כאב כרוני. השורות נכתבות מתוך המקום האישי, הפרטי, המתמודד, ומתוך היכרות קרובה ויום יומית עם אחרים במצב דומה. תזכרו – זה עלול לקרות גם לכם.

"אז איך אפשר לעזור לך?" או "מה יכול לעזור לך?". אלו השאלות שרבים מהמתמודדים עם כאב היו רוצים לשמוע. לרוב, אגב, השאלה עצמה וההתעניינות לגמרי מספיקים ומציג השאלה לא יידרש מעבר לכך לגדולות ונצורות. אבל בכל זאת, הנה כמה רעיונות והצעות איך לסייע לאדם המתמודד עם כאב כרוני. למרות שבפועל, בסופו של יום ובסופו של דבר, זה הוא והכאב – יחד. ולדואט הזה, למזלכם, לא תוכלו להצטרף.

התעניינות:

אכפת לכם מהאדם שמולכם? תתעניינו בשלומו. אבל כשאתם מתעניינים, תעשה את זה באופן מלא, אמיתי, מכל הלב. קח ובחשבון שהתשובה תהיה אולי קצת ארוכה ואולי מדכדכת. אבל מתן האפשרות לשחרר, לפרט ולספר מסייע לנו. לא מול כל אחד אנחנו יכולים להיפתח ולספר ולא תמיד נוח לנו, אבל אל תוותרו.

איך מתעניינים? שואלים. למשל: כמה כואב? איפה כואב במיוחד? האם מצליחים לישון בלילה? איך מתפקדים ככה? איפה זה פוגע ביום יום? איך מסתדרים למרות המצב? מה יכול להקל עליך?

> טבע, תורידי את הידיים התאגידיות שלך מהקנאביס הרפואי שלי

מצד אחד אף אחד לא רוצה להרגיש מסכן ונזקק ומצד שני זה נעים לדעת שיודעים מה קורה איתנו ומה אנחנו עוברים (צילום אילוסטרציה: קווין יאנק, פליקר CC BY-NC 2.0)

מצד אחד אף אחד לא רוצה להרגיש מסכן ונזקק ומצד שני זה נעים לדעת שיודעים מה קורה איתנו ומה אנחנו עוברים (צילום אילוסטרציה: קווין יאנק, פליקר CC BY-NC 2.0)

עזרה פיסית:

הציעו רק מה שאתם באמת יכולים לבצע כדי לא לאכזב. למשל, הסעות או ליווי של החולה לבדיקה מפחידה או לא נעימה או סתם לשעשע אותו בתורים הארוכים ונבכי הבירוקרטיה.

סיוע בהתמודדות עם הבירוקרטיה, הטפסים והמנהלות הרפואיות (תיוק, מיון, קביעת תור, שליחת מיילים ופקסים וכו), יכול מבחינת חולים כרונים לפעמים להיות הדבר הכי הנכון ברגע הנכון, שניה לפני שהקש ישבור את גב הגמל.

אם מדובר בהורה לילדים ואתם שכנים, אפשר להציע להחזיר או להביא את הילדים למסגרת שלהם. אפשר גם לארח את הילדים ואפשר לבוא להתארח (אנשים כואבים לפעמים מעדיפים לארח ולהישאר בבית שלהם שם יש להם שליטה יחסית על המצב באמצעות עזרים שונים). ואם יש יום הולדת לילד מהכיתה? הציעו לקנות מתנה גם בשמו של ההורה הכאוב. (ברור שתקבלו חזרה את התמורה הכספית וגם אסירות תודה).

בישול ואוכל – לפנק או להתפנק ביחד. לברר האם נדרשת עזרה בהשגת מוצר מסוים. אם יש לכם ידע תוכלו לעזור ולהראות כיצד ניתן להזמין מצרכים מהמחשב מהבית מבלי לעזוב את הבית. עזרה בהשגת תרופות, תוספים וגאדג'טים שיכולים לסייע – צפויה להתקבל בברכה, בתיאום כמובן.

רכישה/הבאה/תפעול/הצעה של עזרים. כמו: כריות חימום, קומפרסים, אמבט פראפין, אמבט רגליים, מדבקות נגד כאב, הדבקת המדבקות היכן שהמטופל לא יכול להגיע בעצמו, עיסוי או מריחה של משחה או תרופה.

אמפתיה:

מצד אחד אף אחד לא רוצה להרגיש מסכן ונזקק ומצד שני זה נעים לדעת שמכילים, שמבינים, שיודעים מה קורה איתנו ומה אנחנו עוברים. אנחנו צריכים הבנה וחיזוקים. איך עושים את זה?

מקשיבים. שואלים. משתדלים להימנע מהטפות (לדודה של שכן שלי היה בדיוק משהו כזה, אבל אחר, ואז הוא עשה ככה וישר עבר לו ולא חזר..אז אם את תעשי אותו דבר – את תבריאי). משתמשים במילות הזדהות: אני מבין, אני שומעת אותך, זה בטח לא פשוט.. אבל שוב, רק אם אתם מאמינים במה שאתם אומרים ולא סתם. גם כשכואבים מרגישים זיוף.

מבלים ביחד. אבל מאפשרים גם את הספייס, ההתכנסות וה"השתבללות". עוזרים לנו למצוא את האור והאושר בדברים הקטנים. מיקוד בחיובי. ביש. ביכול. במתאפשר. מחזקים אותנו על מה שאנחנו כן מצליחים ויכולים לעשות. אל תשכחו שדברים שלכאורה טריויאליים עבורכם, עשויים להיות הרים וגבעות של אתגרים למתמודד עם הכאב!

קבלו בהבנה ובאמפתיה ביטולים ודחיות (תהיו בטוחים שביטלנו או דחינו רק כשאין לנו ברירה ושאנחנו מתייסרים גם מזה בנוסף על הכאב).

ובבקשה הימנעו מאמירות ג'נריות כמו "יהיה בסדר" או "תרגיש טוב והחלמה מהירה". כרוני ביסודו לא עובר. זו אינה שפעת. אפשר לאחל הקלה או ימים טובים יותר ומופחתי כאב. או פשוט להעתיק את השיח לנושא אחר – מזג אויר, אקטואליה, תחביב.

תשומת לב:

מתמודדים עם כאב כרוני נוטים למשולש הכולל בתוכו דיכאון וחרדות. דבר גורר דבר. אי העשייה או היכולת גוררת דיכאון, הבהלה ואי הוודאות מפני הבאות ואי יכולת להתחייב ולעמוד בפועל בעשייה – גוררים חרדות וכן הלאה. לעיתים גם ליקויי שינה תורמים לכך וכמובן התסכול.

חשוב שתשימו לב ותפנו את הזרקור כשיש צורך. אם באמצעות הנגשה של מה שאתם רואים מהצד – למתמודד עצמו, או למי מבני ביתו, ובמקרי קיצון גם באמצעות פנייה לאנשי מקצוע או הפנייתו אליהם. טיפול תרופתי נגד דיכאון וחרדה הוא טיפול תומך שניתן בהחלט להיעזר בו במקרה הצורך. חשוב לדעת שלוקח לו בד"כ זמן להשפיע וזמן זה כרוך בהתמודדות עם מצבי רוח שונים ולפעמים עם תופעות לוואי.

וחיבוקים:

חיבוקים יכולים לשכך כאב. באמת! הם לא תמיד נוחים ומתאימים לכל חולה, אבל לאלו שכן – תנו מהם אם יש לכם אפשרות ויכולת. זה יעשה גם לכם טוב.


* מה זה אנקילוזינג ספונדליטיס (AS)

AS היא גם המחלה על שם בכטרב, והיא נקראת בעברית "דלקת חוליות מקשחת". היא שייכת לקבוצה של מחלות מפרקים שנקראת ספונדילוארתרופתיה שפוגעות בעיקר בעמוד השדרה והאגן וברקמות החיבור של הגוף. עד לפני שנים אחדות נטו לחשוב כי המחלה פוגעת בעיקר בגברים צעירים, אולם כיום ידוע כי ישנן גם לא מעט נשים חולות. במקרים רבים היא פוגעת גם במערכות נוספות בגוף כמו כלי הדם, הריאות, הראייה ומערכת העיכול.

ההערכות העדכניות של הראומטולוגים (הרופאים שמטפלים בדלקות מפרקים) הן שכמעט אחוז אחד מכלל האוכלוסיה חולה במחלה, קרוב מאוד לאחוז המאובחנים בדלקת מפרקים שגרונית (RA) שהיא הדלקת הנפוצה ביותר מתוך מעל למאהסוגים של דלקות מפרקים. AS קשה מאוד לאבחון, ומתחיל במרבית המקרים בכאבי גב שמשויכים לבעיות אורתופדיות, ולכן אצל חולים רבים עובר זמן רב עד שהם מגיעים לרופא הנכון, לאבחנה ולטיפול המתאימים. עוד מידע על AS, על מחלות מפרקים נוספות וכן עזרה ותמיכה אפשר למצוא בעמותת מפרקים צעירים.

> כשהמדינה בוחרת בצד של עברייני המין, הגיע הזמן לחדול מהפגנות מנומסות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf