newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

איך לחיות עם הקורונה ולצאת מהדיכאון

במקום לתת לאנשים כסף כדי שיישבו בבית, עדיף להזרים כספים שיאפשרו חיים עד כמה שיותר מלאים בתנאים המאפשרים זאת – בחוץ. בחוץ כמעט לא מסוכן, כל עוד שומרים על מרחק ומסיכה

מאת:

מגיפת הקורונה הכניסה אותנו לדיכאון. בשל רמת ההידבקות, יותר ויותר מגבלות מוטלות על הציבור, מה שמחמיר את קשיי ההתמודדות וגם מעמיק את המשבר הכלכלי. אבל לא את הכל צריך לסגור. לשמחתנו, ובניגוד למה שחשבנו בתחילת המגיפה, אפשר לצאת החוצה והפעילויות בחוץ אינן מסוכנות – כל עוד שומרים על ריחוק וחובשים מסיכות.

בעולם זה כבר קורה. באנגליה ובספרד – שתיהן מוקדי קורונה קשים מאוד – החלו לקיים אירועי תרבות בחוצות. בברלין בחודש שעבר קיימו מופע אופרה במגרש חניה. אין סיבה לא לעשות גם כאן מופעים בתשלום שהשטח בהם מוגדר ומגדיר הפרדה בין האנשים בקהל, וכמובן מופעי דרייב-אין, שכבר החלו לדבר עליהם.

אמני רחוב מפגינים בדרישה לתמיכה כלכלית מהממשלה בכיכר הבימה בתל אביב, ב-20 במאי 2020 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

אמני רחוב מפגינים בדרישה לתמיכה כלכלית מהממשלה בכיכר הבימה בתל אביב, ב-20 במאי 2020 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

בנוסף לאירועים בתשלום אין סיבה לא לערוך אירועים בחינם, ולאפשר למוזיקאים, לשחקנים, למופעי רחוב וכדומה להתקיים במרחב הפתוח – בכיכרות, בשדרות ובפארקים. במקום מענקי חירום אפשר לשלם לאמנים על מופעים שיהיו פתוחים לציבור. במקום דמי אבטלה אפשר לשלם לסדרנים שיכינו את השטח ויסתובבו בקהל ויבטיחו שנשמר הריחוק הנדרש ושכולם עוטים מסיכות.

מיליארדי שקלים מוזרמים לאנשים כדי שלא יעשו כלום, ומיליארדים נוספים צריכים להיות מוזרמים כדי לייצר ביטחון כלכלי. אבל אין סיבה לא לנצל לפחות חלק מהכסף הרב הזה כדי לעשות טוב לציבור.

נכון, ההדבקה במרחב הפתוח היא מצומצמת, אך עדיין קיימת. אין מצב שבו לא קיים כלל סיכון, רק אולי אם מתבודדים בבית. אבל להסתגרות בבית יש בריאותיות ונפשיות קשות כשלעצמן. וכאשר לא מגדירים פעולות בטוחות יחסית, או לפחות כאלה שהסיכון בהן נמוך יותר, אנשים נוטים לבחור בחלופות מסוכנות – בין אם בתוך הבית או מחוצה לו.

אירועים מוסדרים בחוצות הם הדרך הטובה ביותר לאפשר לציבור לצאת מהבית – וגם מהדיכאון, ולאפשר לאנשי התרבות ואחרים להתפרנס בכבוד. אין סיבה, למשל, לא לקיים מופעי מוזיקה. הופעות למוזיקאים הן אוויר לנשימה, ומוזיקה חיה ברחובות היא כיף גדול.

אין סיבה לא לשלם למוזיקאים שינגנו, בין אם באירועים מסודרים בתשלום או בפסטיבלים במרחב הציבורי. וככל שיהיו יותר מופעים כאלה, כך פחות אנשים יתרכזו במקום אחד.

בנוסף, ניתן לקיים הצגות ופעילויות לילדים, אשר יוצאים מדעתם בקיץ הזה מרובה המגבלות. זה הזמן לשלם לשחקנים, לאמני רחוב ולתיאטראות שיתאימו את ההצגות ויצאו להציג בחוצות.

ויש כאן גם הזדמנות להעביר למרחב הציבורי אירועים שעלותם בדרך כלל מדירה חלקים גדולים מהציבור, כמו למשל קונצרטים קלאסיים ואופרה. אם בברלין אפשר, באז גם כאן.

באותו אופן ניתן גם לקיים הרצאות ודיונים. נכון שהזום מאפשר לקחת חלק באירועים בכל רחבי העולם, אבל השיח הישיר ללא ספק מעורר יותר לפעולה. אין סיבה לא לקיים דיונים למשל על המדיניות הכלכלית של הממשלה ועל דרך קבלת ההחלטות, להציג חלופות ולהביא דוגמאות מהעולם, והכל תוך שמירה על הריחוק הנדרש ועל עטיית מסיכות. אפשר למשל לקיים בחוצות אוניברסיטה עממית, כמו ב-2011, רק בלי הצפיפות (ובינינו, ביולי-אוגוסט בישראל עדיף לא להצטופף גם כשאין קורונה).

ככל שירבו הפעילויות במרחב הפתוח כך יפחת העומס ויפחת הסיכון להדבקה. הרשויות המקומיות יכולות וצריכות לסייע – להוציא שמשיות, לפזר מאווררים ומצננים שיאפשרו פעילות גם בשעות היום, להחליט על רחובות סגורים ולאפשר התרחבות של העסקים למרחב. זו דרך טובה להתמודד עם הדיכאון, וגם לאפשר לרבים להתפרנס. זה טוב לבריאות – וזה גם טוב לכלכלה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf