newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אולי עכשיו תורנו להפגין נגד "תור הזהב" האל-זמני של עמונה וההתנחלויות?

אקטיביסטים מזרחים שלא מסוגלים להכריז קבל עם ועדה שעכוזם העשיר והשמן של המתנחלים יושב כולו על ראשם העני והשדוף של מזרחי ישראל - סיכוייהם להצליח במאבק זעירים. תמיכה ממשלתית בעמונה באה בהכרח על חשבונם הקולקטיבי של מזרחים

מאת:

כותב אורח: שיקו בהר

אתנן המיליונים שהרעיפו מנהיגיה האשכנזיים של ממשלת המתנחלים והטייקונים (בראשם שקד, בנט, ונתניהו) על משפחות הפשע המאורגן בעמונה מעמיד במבחן מסויים כל אדם שבוחר להגדיר את עצמו כמזרחי: האם בכוונתו למחות על ההרעפה המוניטרית העצומה הזו באופן פומבי ונטול כפל-לשון – או להביעה, לחילופין, בשפה רפה תוך פיזור מיסוכי עשן כפי שנעשה על ידי לא מעט מבין חברי מועדון ה"לא-ימין-ולא-שמאל".

מדובר בסוגיה חשובה, שכן הקוסמים ומרבעי-המעגלים מאסכולת ה"לא-ימין-ולא-שמאל" נוטים להלך בין הטיפות על בהונות בכל מה שקשור לאחריותו אדירת-המימדים של הימין הציוני לדיכוי המזרחים במהלך המאה ה-21, ובכללה אחריותו הישירה מאז 1977 לסילוקם מבתיהם של מזרחי ליפתא, גבעת עמל, כפר שלם, ג'אמוסין וכיו"ב, וזאת באופן שמזכיר מאוד את מה שעשתה, ועדיין עושה, ממשלת הימין למזרחים הבדואים (כולל בעראקיב).

חובה לפיכך לזכור ולהזכיר: על פושעי עמונה מרעיפה הממשלה כספי מיסים שאותם היא חומסת מחולים, תשושים, חסרי דיור, וחברות וחברים בקבוצות מוחלשות אחרות. בה בעת אותה הממשלה עצמה היא שהתירה חוקית, וגם איפשרה מעשית, את סילוקם של מזרחים מבתים שבהם הם התגוררו עשורים במקומות דוגמת ליפתא, גבעת עמל וכפר שלם.

> ברית המדוכאים יושבת בפער בין עמונה לגבעת עמל וואדי ערה

על פושעי עמונה מרעיפה הממשלה כספי מיסים שאותם היא חומסת מחולים, תשושים, חסרי דיור, וחברות וחברים בקבוצות מוחלשות אחרות (צילום: הדס פרוש/פלאש 90)

על פושעי עמונה מרעיפה הממשלה כספי מיסים שאותם היא חומסת מחולים, תשושים, חסרי דיור, וחברות וחברים בקבוצות מוחלשות אחרות (צילום: הדס פרוש/פלאש 90)

השוד בעמונה החל ב-1996. הוא בוצע בעיקר על ידי משפחות ציוניות-אשכנזיות פריבילגיות מהמעמד הבינוני-גבוה שנתמכו על ידי קשת מוסדותיה של המדינה. מזרחי השכונות לעומת זאת נשלחו או הגיעו לסומייל, לג'מוסין, לליפתא ושכונות אחרות לא בגלל חמדנות, לא כמתנחלים אכזריים, לא כקיבוצניקים צבועים, וגם לא כקולוניאליסטים אירופאים-ציונים. אותם מזרחים הגיעו לשכונות פלסטיניות שרוקנו מתושביהן כיהודים לא-אירופאים חסרי ממון, רכוש, או בית – שבמקרים לא מעטים הושארו מאחור במדינות ערב.

מתנחלים ואנטי-ציונים אשכנזים שמזכירים במשפט אחד את המתנחלים בשטחים הכבושים ואת המזרחים בשכונות – או גוזרים גזירה שווה ביניהם – משולים לאלכימאים הטוענים שפילים ועכברים הם זהים מכיוון ששניהם אפורים, בעלי ארבע רגלים, ובעלי זנב אחד. כל אדם הוגן חייב להכיר בזכות השיבה של פליטים פלסטינים אבל אסור לאף אחד לעשות זאת אגב השכחה והתעלמות מהמזרחים ומגורלם או אגב רידוד ההיסטוריה היחודית שלהם — הן זו הערבית ה"קדם-ישראלית" והן זו ה"תוך-ישראלית."

זאת ועוד: מזרחים שבוחרים להדגיש כמו על טייס אוטומטי את גזל הקרקעות שעשתה ועושה התנועה הקיבוצית בהקשר של השוד העמונאי, עושים זאת במקרים רבים מידי לא מאהבת מרדכי [המזרחי] אלא משנאת המן הקיבוצי [בשרותו של הימין המתנחלי]. אפשר ומותר למזרחים (ולאחרים) לבקר את פשעי הימין הציוני לכשעצמם ואין שום הכרח להזכיר בכל מקרה ומקרה פשעים נגד מזרחים ו/או פלסטינים שנעשו לפני עליית הימין לשלטון ב-1977. רבים מידי מקרב אלו שמזכירים את הקיבוצים עושים זאת כדי להלבין, להכשיר, ולנרמל את פעולותן של משפחות הפשע המובילות בישראל הנוכחית בין אם בעמונה או בהתנחלויות הגזלניות האחרות.

> רשיון להרוג: תיק החקירה המפליל של הרג האחים במחסום קלנדיה

תושבי כפר שלם בהפגנה נגד נישולם (צילום: אבי בלכרמן)

עליהם המדינה מעולם לא חשבה להרעיף כספים ופיצויים. תושבי כפר שלם בהפגנה נגד נישולם (צילום: אבי בלכרמן)

להבנתי שלי, מתבקשת פעולה כלשהי בעניין אתנן הממשלה לבעלי הדם הכחול מעמונה – פעולה שהיה ראוי שתובל על ידי מזרחיות ומזרחים שפועלים במסגרות דוגמת חסרי הדיור, כפר שלם, מפוני ליפתא, "תור הזהב", הדיור הציבורי, גבעת עמל, הארגזים, הלא-נחמדות או המעברה. אופייה ומיקומה המדוייק של פעולה או הפגנה כזו – בין אם בעמונה עצמה, בקרית הממשלה, במעונם הפרטי של רבי-הגנבים שקד (רמת אביב), בנט (רעננה), נתניהו (קיסריה), או במקום אחר – הינם חשובים פחות לעת עתה.

הסיבה לנחיצותה של פעולה מזרחית שכזאת הינה פשוטה: ללא מחאה מזרחית על מה שעשתה ועושה הממשלה עבור פושעי עמונה – ועל מה שהיא בה בעת מעולם לא עשתה מאז 1977 עבור מזרחים, בדואים, ופלסטינים – יתמזערו משמעותית הסיכויים להתקדמות מעשית כלשהי בעניינים החשובים בהם עוסקים הפעילים המזרחים.

בלשון שהיא פשטנית במתכוון: תלמיד שאינו מסוגל להכיר בכך ש-1+1 שווה 2 ולהכריז פומבית על תקפות המשוואה, לא זו בלבד שהוא לא יהיה מתמטיקאי מוביל – גם לכיתה ב' הוא לא יוכל לעלות. באופן דומה, אקטיביסט מזרחי/ת שאינו מסוגל להכריז קבל עם ועדה בקול ניחר שעכוזם העשיר והשמן של המתנחלים יושב כולו על ראשם העני והשדוף של מזרחי ישראל הינו אקטיביסט שסיכוייו להצליח במאבקו המזרחי הינם זעירים. יש להכיר גלויות ומפורשות בעובדה שתמיכה ממשלתית בעמונה הינה תמיכה שכולה באה בהכרח על חשבונם הקולקטיבי של מזרחי ישראל.

ב-1981 סיכם זאת פשוט ואלגנטי מנהיג תנועת האהלים ימין סוויסה: "כסף לשכונות ולא להתנחלויות." מזרחים ב-2016 צריכים לעשות שדרוג לאמירתו ולהכריז "כסף לשכונות, לעיירות התת-פיתוח, ולכפרים הפלסטינים והבדואים – ולא למתנחלים או לקיבוצים". בשנת 2000 כתבתי במגזין "מצד שני" מאמר שכותרתו הייתה "די לכיבוש ודי לקיבוץ". למתנחלים ולמזרחים רבים ב-2016 לא הייתה שום בעיה לעשות סטיקרים מהביטוי "די לקיבוץ". הם בה בעת משקשקים עד לשד עצמותם מלומר "די לכיבוש".

מזרחים שכופרים בעובדות היסוד הפשוטות ביחס לשוד בעמונה חופרים את הקבר שלהם עצמם בין אם הדבר נעשה בהיסח הדעת או בשל תמיכתם המודעת בימין. ההיסטוריה המקומית והעולמית גם יחד מלמדות בברור רב ש"לא ימין ולא שמאל" תמיד יוצא בסוף ימין. כרם היה לנבות וברגע זה הוא בעמונה.

שיקו בהר כותב ופועל בעניינים דמוקרטים מזרחיים כשני עשורים. הוא בעברו היה מנהלו המזרחי הראשון (והאחרון) של המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית בירושלים ובבית לחם.

> האנס קצב בחוץ והנאנס היילו בפנים: הבדיחה על חשבוננו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf