newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

באגודת העיתונאים בי-ם הודיעו על הסכם עם עמיתיהם הפלסטינים, שלא קיים

האגודה פרסמה שבין הצדדים הוסכם לשתף פעולה ולסייע לעיתונאים בשטח. באגודה הפלסטינית אומרים שלא היו דברים מעולם, ושלא יתנו יד ל"נורמליזציה". באגודה בירושלים אישרו שאין הסכם

מאת:

אתמול פירסמה אגודת העיתונאים בירושלים הודעה לפיה הושג הסכם שיתוף פעולה בינה לבין אגודת העיתונאים הפלסטינית (PJS) לגבי סיוע לעיתונאים הנקלעים למצוקה. אתר וואלה ציין כי ההסכם נחתם בין שני הארגונים בתיווך משלחת גרמנית במהלך האסיפה השנתית של פדרציית העיתונאים האירופאית, שהתקיימה בסרייבו בשבוע שעבר. הבעיה היא שראש אגודת העיתונאים הפלסטינית, נאסר אבו בכר, מכחיש מכל וכל את קיומו של הסכם כזה.

בהודעה שפרסם אבו בכר זמן קצר אחרי הפרסום בוואלה, הוא כתב שאין כל אמת בפרסומים בתקשורת הישראלית לגבי הסכם שיתוף הפעולה. "אני מחוייב למלחמה בנורמליזציה", הוא אומר. "לא אתפשר על עמדה זו, ולא משנה מה יהיה המחיר… למרות הלחצים שהופעלו עלי אני גאה לעמוד נגד הנורמליזציה בכל אופניה… חרף כל הלחצים והפעולות אני גאה בעמדה שלי נגד הנורמלזציה. אני מזמין כל מי שמחזיק הסכם חתום להראות אותו. פרסום דברי שקר אלו בא במטרה לפגוע במאמצינו להתמודד עם הפשעים הציוניים".

> ישראל עצרה בכיר באגודת העיתונאים הפלסטינית בדרך לכנס בינלאומי

הנורמליזציה – קרי, השאיפה להפוך את המציאות הבלתי אפשרית של הפלסטינים תחת הכיבוש הישראלי ל"נורמלית", למסד אותה בשיתוף הפעולה המלא של הפלסטינים – היא תמצית המדיניות הישראלית מזה שנים רבות. ארגונים פלסטינים רבים מסרבים אפילו לדבר עם ישראלים (כולל, לעיתים, עם הח"מ) כחלק מאותו מאבק, וראש אגודת העיתונאים הפלסטינית, אבו בכר, ידוע בהתבטאויותיו בנושא.

אגודת העיתונאים בירושלים היא אחת האגודות הוותיקות (לצד זו שבחיפה וזו שבת"א) שדרכן היו מאוגדים כל העיתונאים בארץ עד סוף שנות השמונים. כיום רק עיתונאי רשות השידור נשארו מאוגדים שם, וכל יתר כלי התקשורת המאוגדים פועלים דרך ארגון העיתונאים, שקם לפני כארבע שנים.

בתגובה לפניית שיחה מקומית, ענו באגודת העיתונאים ירושלים כי הסעיף אליו התייחסו עם הכותרת "הסכם על שיתוף פעולה בין אגודות העיתונאים הישראלית והפלשינית לסיוע לעיתונאים בשטח" [הטעות במקור, נ.ר.] הוא הקטע הבא מתוך הודעת הסיכום של ועידת הפדרציה האירופאית בסרייבו:

האסיפה הכללית מברכת על מאמציהם של אורחי הוועידה הישראלים והפלסטינים בניסיון להתגבר על בעיות שונות ולכונן מנגנון – כפי שהציעה האגודה הישראלית – שיעזור לפתור בעיות עתידיות בשטח באמצעות קשר ישיר בין שתי האגודות.

כלומר: לא הסכם, כי אם "מאמצים", לא שיתוף פעולה, אלא "הצעה ישראלית".

שאלת המשך שנשלחה לאגודה בירושלים לגבי חוסר ההתאמה בין ההכרזה לבין המציאות לא נענתה, ותשובתם, אם תגיע, תתפרסם כאן.

הסכמים מסוג זה שהציגה אגודת העיתונאים הירושלמית, בדומה לשיתופי פעולה דוגמת מגן דוד אדום והסהר האדום למשל, נועדו להציג את ישראל באור טוב יותר, להראות שיש חיים משותפים במקום דיכוי, ובכך לאותת לעולם שהכל בסדר ושאין צורך שיתערב ויעזור פה. עם הירידה של ישראל בדירוג חופש העיתונות, והמלחמה שמנהלת המדינה בעיתונאים הפלסטינים הכוללת עשרות מעצרים, תקיפות, והגבלות שונות, הודעה על שיתוף פעולה בין קולגות משני צדי המתרס היא דבר מבורך, במיוחד מול שתיקת ארגוני העיתונאים הישראלים האחרים מול הפגיעה המתמשכת בחופש העיתונות. רק פרט קטן כדאי לוודא בפעם הבאה לפני שיוצאים בהצהרות על הסכמים שכאלה: שגם הצד השני מודע לקיומם.

> אחד במאי: יום השכירים הבינלאומי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf